באיזה שלב היה לכן את האומץ לחשוב על שמות?

[GonnaB40]

באיזה שלב היה לכן את האומץ לחשוב על שמות?

אני בשבוע 18+2 ובעלי כבר שולח לי שמות.
מזל שהבטחתי לו בלידה הקודמת שאם יתן לי את השם שרציתי בילדה הקודמת, אתן לו בילד הבא להחליט (כל עוד זה לא יהיה איזה "זרובבל").
ועדיין חוששת להכין את החדר, למרות שקבענו אחרי פסח (הוא אמור להוולד בקיץ), ולא רוצה לקנות כלוםםםםם
בעלי ממש כועס עלי ואין לו כוח לחרדות האלה שלי
ואז הוא שולח לי קישורים לשמות.
מפחיד.
מה עשיתן עם זה ואיך הגיב הזוגי?

 

[TheWindCriesMary]

עדיין לא שם

דיברנו על זה למשך 5 שניות בערך אחרי הסקירה, אבל זהו. נראה לי ששנינו מרגישים שזה מוקדם מדי. גם את הקניות והכנת החדר אנחו דוחים בינתיים.

 

[leebi66]

מתי מתחילים להכין חדר וציוד?

לנו כבר יש 2 שמות אפשריים. אחד אפילו מההריון הקודם, ומכיוון שלא רצינו לדעת אם זה היה בן או בת, אנחנו מרשים לעצמנו לשמור אותו גם להריון הנוכחי

.
ושאלה לאלה שילדו כבר, אני כרגע בשבוע 26, וכבר נורא משתוקקת להתחיל להכין דברים, לעשות סקר שוק עגלות וכל ההתעסקויות הכייפיות האלה. מרגישה שאפשר כבר להתחיל לשחרר את הלחץ, ושמגיע לנו גם להינות מההריון הזה ולחכות ללידה.
בן זוגי היקר מתקשה להסכים איתי, ורוצה להתחיל עם ההכנות רק בשבוע 35 בערך, שזה לי מרגיש קצת מאוחר, ובכלל למה לדחות את כל הכייף.
מתי לדעתכן הגיוני להתחיל בסידורים כך שזה לא יהיה יותר מידי התעסקות במשהו כל כך שברירי ולא מוחשי עדיין, ועם זאת בכל זאת שנהייה מוכנים ולא נהייה בלחץ לקראת הלידה להספיק הכל?

 

[כבשה0פועה]

עונה לך מנסיוני, ליבי

כיון שמדובר בילד הראשון שלכם, וכיון שאת נשמעת מעונינת לבדוק, לא הייתי מחכה לשבוע 35 עם סקרי השוק וכו', אלא מתחילה חודשיים לקראת המועד המשוער. אתם הרי לא חייבים להזמין מראש אם את מרגישה שנוכחות החפצים תכביד עליך או על בן הזוג, אבל כדאי להתרשם. בכלל הייתי מבררת עם חברות ובנות משפחה האם יש להן ציוד יד שניה להשאיל / בודקת באתר יד2 ובקבוצות פייסבוק למיניהן (וחוסכת המון כסף). גם כדי לשחרר לחץ וגם כדי לא להיות במרתון מיותר בסוף ההריון (אמרה ולא יישמה).
קחי בחשבון שלא את כל הציוד צריך באמת: עריסה אפשר לשכור לשלושה חודשים מיד שרה בימים בהם תהיי מאושפזת לאחר הלידה (כך עשינו ומתכננים גם הפעם); את המיטה צריך להרכיב רק אחרי חודשיים-ארבעה, תלוי כמה גדול התינוק; שידת החתלה היא די מיותרת ופחות בטיחותית כמשטח החתלה (אנחנו מסרנו את שלנו ורב הזמן היא שמשה אותנו כארון נמוך מדי ומדף).
בהריון הנוכחי התחלתי את ההתארגנות סביב שבוע 35-36 בחיפושים במחסן ובפינות חבויות, בהשלמות ציוד מהמשפחה (השאננה מאוד...), מחברות ומיד2 למיניהם, בפירוק-כביסה-הרכבה, הורדת שקיות מהארונות-ניפוי-תרומה-כביסה-סידור הארון ואפילו בסידור תיק (עדין בהליכים, נראה מי יהיה מוכן קודם, העובר או התיק...).

 

[leebi66]

תודה על התגובה המועילה

 

[מאמארוני]

שאלה

האם הסברת לבן זוגך שסקר השוק זאת הדרך שלך לשחרר את הלחץ וליהנות מההריון?
אם תציגי זאת ככה, ולא בקטע של "צריך להתאגן מראש כי צריך שיהיו חפצים מוכנים", זה ישמע ויתקבל מצידו לגמרי אחרת.
בדרך כלל מה שמקובל לעשות בהריון תמים ראשון, וחוויתי לפני שש שנים בדיוק כזה עם כל החברות ביחד - זה בערך מחודש שישי שביעי להסתובב מדי פעם בחנויות ולמשש חפצים, לעשות כל מיני השוואות מחירים, להתאים צבע מצעים לבורדרים על הקירות, לחפור באינטרנט מול נתוני בטיחות של סלקלים בינינו לבין עצמנו הבנות, הבעלים פחות התלהבו מכל העניין הזה וחוץ מבטיחות ומחיר לא ענין אותם כלום. בערך בסוף שמיני מקובל לעשות הזמנה בחנות, כמעט כל החנויות מאפשרות לשמור את ההזמנה ארוזה בחנות עד רגע הלידה, ואז הבעל מתקשר ומגיע לאסוף ולהרכיב בזמן שאת מאושפזת יומיים לאחר הלידה. וכמובן ביטול חינם בלי בעיות במקרה אחר. ההזמנה הממתינה זה יופי של פתרון לאלו שלא רוצים להכין כלום מראש אבל רוצים לפקח על הכל. אפשר מראש לתכנן בבית איפה יונח כל מה שנקנה, אני אישית לקחתי מצעים וכמה חליפות הביתה וכיבסתי מראש, אפשר למנות מישהו שיהיה אחראי על זה עבורך כשתלדי בשלום.
אני חושבת שמה שאני מייעצת לך, אם בעלך לא מוכן עדיין להשתתף בחגיגת המוצרים והתכנון - זה לבקש את רשותו לפרטנר אחר לסקר השוק שלך, ולתאם שאת הקניות תעשו ביחד מאוחר יותר כשיתאים לו. חשוב להבהיר לו שלך זה כיף ומרגיע ועושה טוב, והרצון הזה לא בא מתוך לחץ.

 

[כבשה0פועה]

הצעה מעולה, מאמארוני

 

[מאמארוני]

 

[כבשה0פועה]

אנחנו די הדחקנו שנינו

גם בינינו אני הרבה יותר חרדה הפעם והוא פחות וגם מדחיק. שמח.
כחלק מההדחקה לא התעסקתי בהכנות הפיזיות עד לפני שבועיים בערך, ולמעשה גם ההכנות הרגשיות די הדחקתי. חושבת שרק בחודש האחרון אני ממש משוחחת עם הילדים על מה יהיה כש (או אם) הוא יוולד.
לי יש כמה שמות שאני אוהבת, סביר שבסוף יזכה לשם אחר שאביו יבחר אחרי שיוולד בבריאות (הוכח על בסיס אינדוקציה)...

 

[רונית 294]

אני לא חשבתי על שמות לפניי הלידה

גם לא ידעתי את מין העובר אבל חשבתי שזו בת ורציתי את השם אליה. לבסוף היא נולדה ולקח לנו 3 שבועות למצוא לה שם כי הרב לא אישר אליה. ואז החלטנו על סתיו ולדעתי הכי מתאים לה שיש.

 

[orli12341]

עניין השמות לא בוער...

אצל שני הילדים שלי לא מיהרתי להחליט בכלל
חיכיתי קודם ללדת עד שהחלטתי
בהריון השלישי שהסתיים מוקדם בשבוע 21 התחלתי לחשוב מוקדם, ובסוף התבאסתי עוד יותר...

הפעם אני בכלל לא ממהרת לכלום...
אם בן הזוג מתחיל לחשוב את יכולה כדי לא לפגוע ברגשותיו להקשיב אבל אין צורך לקבל החלטות עדיין....תסבירי לו שזה נושא עדין ויכול לחכות...


שיהיה בהצלחה!!

 

[קיפודית83]

לנו היו שמות שדיברנו עליהם עוד לפני ההריון

במהלך כל ההריון לא דיברנו על השמות. כמעט.
שגילינו שזאת בת, בעלי הסתכל עלי ואמר- "אז השם שדיברנו עליו, נכון?" והנהנתי.
פעם אחת הוא אמר את השם שלה ואז פתאום הבין מה עשה והשתתק. גם אף פעם לא חשבתי עליה כאל אביגיל, או דיברני אליה בתוך הלב שלי כאביגיל. היא פשוט הייתה "קטנה שלי".
רק אחרי שנולדה דיברנו על אולי שם אחר, אבל נשארנו עם אותו שם.
מאמינה שזה יהיה ככה גם עכשיו. אומנם אני רוצה להיקשר, אבל שם זה מפחיד אותי מדי...

 

[שירהד1]

את השם של מעיין בחרתי לה אני,

כאשר עוד הייתי בהריון, וכל כך הייתי בחרדות קשות, ולא האמנתי. לא האמנתי שיכול להיות פה סוף טוב.
אבל בכל זאת, היה בי ניצוץ קטנטון של תקווה. ממש קטנטון.
הייתי בשבוע 20 ומשהו (נדמה לי שהייתי כבר אחרי הסקירה המורחבת), ואז שמעתי באיזו תוכנית בטלויזיה את השיר של שמעון בוסקילה ושירי מיימון: "גשם שיבוא"- זה שיר תפילה מאוד מרגש, שלא היכרתי לפני כן.

גשם שיבוא
מילים: דידי שחר
לחן: שמעון בוסקילה


"ושוב הדרך מרמה, זה עוד פיתול ועליה
וכבר נדמה שזה לנצח ימשך
וחום השמש שמכה על השפתיים הסדוקות
איש לא יודע כבר לאן כל זה הולך

וכבר ראינו מעיין וכשנגענו נעלם
ושוב הכל סביב שומם ומייאש
ובכוחות האחרונים אדם מביט אל המרומים
ומבפנים נושא תפילה ומבקש

רד עליי, בוא פזר עלי טיפות גדולות של נחמה
רד עליי, תרחם עלי, הגיע זמן לשבור צמא
אל האדמה, אל הנשמה, גשם שיבוא לנשימה

והלילות עוד אפלים, ריקים מכוכבים נופלים
ורק הרוח מנשב, יבש מטל
גם הימים כל כך דומים עד שנדמה לי לפעמים
שאנחנו צועדים במעגל

ורק הלב היטב זוכר אוויר מתוק ומשכר
וקול נשכח שעוד לוחש ממרחקים
אז בכוחות האחרונים אדם מביט אל המרומים
רוצה לראות את השמיים נפתחים"

ובכיתי, בכיתי, בכיתי...המילים כל כך דיברו אליי. ואמרתי לעצמי בתוכי שאם היא תיוולד, אקרא לה מעיין, סמל לחיים ולתקווה.

בעלי ידע שיש לי שם, ולחץ עליי לומר לו, ולא הייתי מסוגלת להוציא את השם בקול רם.
רק כאשר נולדה, בחדר הניתוח, לאחר שהביאו אותה אלינו- הסכמתי לומר לו את שמה. הוא כמובן נתן הסכמתו מיידית.


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

 

[מאמארוני]

צמררת אותי

איזה שיר גאוני
ואיזה שם גאוני
ברררר

 

[שירהד1]

תודה. מודה שגם אני מצטמררת. והיא באמת מעיין החיים שלי.