ככה זה כשרגב מונתה לתפקיד שרת התחבורה בזכות סניף הליכוד בעיר.
תורי אוניות ארוכים בשערי הנמלים; נזקים במיליארדים למשק ולחברות הספנות; שנתיים של כיפופי ידיים, עשיית שרירים ודיונים עקרים; ומה בסופם? אין הפרטה בנמל אשדוד — ואין תחרות.
מכמיר לב לראות כמה מאמצים משקיעים משרדי הממשלה, הפקידות המקצועית והעוסקים בענף הנמלים כדי לשנות גזירת גורל.
כמה הם מתאמצים לברוח מבשורה, אף שהכתובת על הקיר.
מה זה משנה מה חושבים באגף התקציבים או ברשות החברות הממשלתיות? למי אכפת מאזהרות רשות התחרות, ולמי אכפת מה היה כתוב במכרזים להקמת הנמלים הפרטיים?
מהרגע שבו שרת התחבורה, מירי רגב, מונתה לתפקיד בזכות סניף הליכוד באשדוד;
מהרגע שבו יו"ר הוועד בנמל פקד במאי 2023 לליכוד 500–700 עובדים;
ומהרגע שבו מנכ"ל משרד התחבורה, אשדודי, אירח ביום היבחרו לתפקיד את רמ"ח המכולות של הנמל, בטרקלין הח"כים בכנסת —
הסיפור נגמר.
חבל לכולם על הזמן.
תעלו מצגות, תכתבו חוות דעת, תוציאו צווים. תמנו חסיד קהלת לשר האוצר — מה שאתם רוצים.
בסופו של יום, אחרי שנתיים של שמיניות באוויר,
אם ועד נמל אשדוד לא רוצה הפרטה — הפרטה לא תהיה;
ואם הוועד דורש "פרוטקשן" תמורת שחרור תורים תפעוליים — המדינה תשלם לו בהקצאת רציף (25) בפטור ממכרז, בניגוד לחוק, כששר האוצר חותם על כך בעצמו, ומושפל.
למעשה, על ה"דיל" שנחתם אתמול (א') כדי להסדיר את הפעילות בנמלים אפשר היה לחתום גם לפני שנתיים, אילולא הסתובבו פה כמה פתאים שהאמינו להבטחות על משילות אמיתית.
איך מנצחים את המדינה? מחזיקים לוביסטית סביב שולחן הממשלה
