באמונה עיוורת
קניתי היום באמזון את The Shining Girls, ספר מתח על רוצח סדרתי שנוסע בזמן, של לורן ביוקס (שכתבה את Moxyland ואת Zoo City). לא ידעתי על הספר הזה כמעט כלום (את עניין הנוסע בזמן, למשל, גיליתי רק עכשיו כשגיגלתי את הספר כדי שיהיה לי משהו לכתוב עליו כאן). אבל עצם העובדה שזה ספר של לורן ביוקס שלא קראתי הספיק כדי שאקנה אותו בהתלהבות (גם את Moxyland שלה קניתי בלי לדעת עליו שום דבר, ברגע שגמרתי לקרוא את Zoo City).
וזה גרם לי לחשוב על סופרים כאלה, שאני אקנה כל דבר חדש שלהם בכלל בלי שיהיה חשוב לי על מה הספר. זאת רשימה מאוד מצומצמת. קלי לינק היא כזאת, היא הסופרת האהובה עלי ואני אקרא כל בדל טקסט שלה שאמצא. סטיבן אריקסון מסדרת מלאזן גם כן, כנראה, אם כי עדיין לא בטוחה מה יהיה היחס שלי לספרים שלו שלא קשורים לסדרה הזאת. סטיבן הול, שכתב את "כריש זיכרון" שתרגמתי, שהוא גם אחד הספרים האהובים עלי בכלל, ומחכה בקוצר רוח שיכתוב כבר עוד משהו. ניל גיימן היה פעם במעמד כזה עבורי אבל זה נגמר די מזמן. אני חושדת שהכול היה מבוסס על הסנדמן ומשם המשכתי במוח האינרציה, הסנדמן כל כך מדהים שהאינרציה נמשכה די הרבה זמן, אבל זה לא מספיק כשלעצמו.
באופן מעניין, יש סופרים שאוהבת מאוד, במקרים מסוימים אפילו חושבת שהם סופרים יותר "טובים", אבל לא בהכרח קראתי כל מה שכתבו, אפילו לא קרוב לזה. מרגרט אטווד, אורסולה לה גווין, שתיהם מדהימות, אבל אצטרך להיות במצב רוח "נכון" כדי לקרוא משהו שכתבו. את סדרת תיקי דרזדן אוהבת אהבה עזה, ואיכשהו עדיין לא קראתי את הסדרה השנייה של ג'ים בוצ'ר. יש עוד. אז מה ההבדל בעצם? אולי זה עניין של כמות החומר, במקרה של מרגרט אטווד ואורסולה לה גווין זה *הרבה*. אבל זה לא כל העניין, כי לא בטוחה שאסתער אוטומטית גם על ספרים חדשים שלהן. אולי זה עניין של סנסוואנדה + מגניבות על, הספרים של שתי הנ"ל כבדים, מאוד כבדים, מספקים ביותר אבל צריך להיות מוכן אליהם נפשית, לורן ביוקס, סטיבן הול כתבו ספרים סופר דופר אובר מגניבים, מקוריים, מלאי דמיון וגם חזקים רגשית. קלי לינק מצליחה לטלטל אותי כל כך שאני לא מסוגלת להתאפק מלקרוא גם כשאני יודעת שהיא תדכא אותי אימים.
אז למי יש סופרים כאלה? מעניין לשמוע.
קניתי היום באמזון את The Shining Girls, ספר מתח על רוצח סדרתי שנוסע בזמן, של לורן ביוקס (שכתבה את Moxyland ואת Zoo City). לא ידעתי על הספר הזה כמעט כלום (את עניין הנוסע בזמן, למשל, גיליתי רק עכשיו כשגיגלתי את הספר כדי שיהיה לי משהו לכתוב עליו כאן). אבל עצם העובדה שזה ספר של לורן ביוקס שלא קראתי הספיק כדי שאקנה אותו בהתלהבות (גם את Moxyland שלה קניתי בלי לדעת עליו שום דבר, ברגע שגמרתי לקרוא את Zoo City).
וזה גרם לי לחשוב על סופרים כאלה, שאני אקנה כל דבר חדש שלהם בכלל בלי שיהיה חשוב לי על מה הספר. זאת רשימה מאוד מצומצמת. קלי לינק היא כזאת, היא הסופרת האהובה עלי ואני אקרא כל בדל טקסט שלה שאמצא. סטיבן אריקסון מסדרת מלאזן גם כן, כנראה, אם כי עדיין לא בטוחה מה יהיה היחס שלי לספרים שלו שלא קשורים לסדרה הזאת. סטיבן הול, שכתב את "כריש זיכרון" שתרגמתי, שהוא גם אחד הספרים האהובים עלי בכלל, ומחכה בקוצר רוח שיכתוב כבר עוד משהו. ניל גיימן היה פעם במעמד כזה עבורי אבל זה נגמר די מזמן. אני חושדת שהכול היה מבוסס על הסנדמן ומשם המשכתי במוח האינרציה, הסנדמן כל כך מדהים שהאינרציה נמשכה די הרבה זמן, אבל זה לא מספיק כשלעצמו.
באופן מעניין, יש סופרים שאוהבת מאוד, במקרים מסוימים אפילו חושבת שהם סופרים יותר "טובים", אבל לא בהכרח קראתי כל מה שכתבו, אפילו לא קרוב לזה. מרגרט אטווד, אורסולה לה גווין, שתיהם מדהימות, אבל אצטרך להיות במצב רוח "נכון" כדי לקרוא משהו שכתבו. את סדרת תיקי דרזדן אוהבת אהבה עזה, ואיכשהו עדיין לא קראתי את הסדרה השנייה של ג'ים בוצ'ר. יש עוד. אז מה ההבדל בעצם? אולי זה עניין של כמות החומר, במקרה של מרגרט אטווד ואורסולה לה גווין זה *הרבה*. אבל זה לא כל העניין, כי לא בטוחה שאסתער אוטומטית גם על ספרים חדשים שלהן. אולי זה עניין של סנסוואנדה + מגניבות על, הספרים של שתי הנ"ל כבדים, מאוד כבדים, מספקים ביותר אבל צריך להיות מוכן אליהם נפשית, לורן ביוקס, סטיבן הול כתבו ספרים סופר דופר אובר מגניבים, מקוריים, מלאי דמיון וגם חזקים רגשית. קלי לינק מצליחה לטלטל אותי כל כך שאני לא מסוגלת להתאפק מלקרוא גם כשאני יודעת שהיא תדכא אותי אימים.
אז למי יש סופרים כאלה? מעניין לשמוע.
