האמת שאני לא כל כך מבין היכן הבעיה בדיוק. אמנם אפשר להתווכח האם העונש שנגזר עליה מספק או קל מדי. אבל מעבר לכך? מרגע שהיא משתחררת מהכלא, מה מצופה ממנה בדיוק? לחיות את חייה עם שק לגופה תוך שהיא אוכלת רק עפר ואפר כדי להביע את אבלה על אותו קשיש שנהרג?
מצער ככל שזה יהיה, ברור לגמרי שהנהגים במקרים האלה חוזרים לחייהם, בדיוק כמו שברור לגמרי שמשפחות ההורגים לעולם לא יוכלו לעשות זאת. זה מצב נתון שאי-אפשר לשנותו. מצב שהוא חלק מהטרגדיה הגדולה במקרים הללו. ברור לכל בר דעת שאדם שמשתחרר מהכלא, ישמח על כך ואף יחגוג את זה. זאת ללא קשר מיוחד לסיבה שבגינה נכלא לכתחילה. קשה עד בלתי אפשרי לדרוש מאסיר שמשתחרר לנהוג אחרת.
לדידי דווקא מי שטרח להביא את התמונות האלו לידיעת משפחת ההרוג, הוא הבעייתי. זה היה מיותר לחלוטין. אכן, משפחת ההרוג שכמובן אינה אובייקטיבית בעניין, תיפגע מכך. אבל אם בס"ה הייתה שומעת על השחרור ולא מעבר לכך, הפגיעה אולי הייתה טיפה פחותה.
