Torn Identity
New member
באמת שלא יודע כבר מה לעשות.
רע לי. כל הזמן. בגלל המון דברים. כרגיל, לא משו חדש. וכן, אני מודע לזה שפה זה נראה כאילו אני סתם מתבכיין, בורח ולא מנסה לעשות כלום בנושא, אבל אני כן. אבל שום דבר לא מספיק. צבא? כבר אין. פסיכולוגית? כבר יש, אני אפילו ממש ממש מחבב אותה, אך בכל זאת, לא מצליח להביא את עצמי לדבר איתה על הדברים שהכי קשה לי. באמת שאני רוצה, אני גם רוצה שתעזור לי, אבל אני לא מצליח להביא את עצמי לספר לה על כל מיני דברים. ההורים קנו לי איזה ספר, "מצא את עצמך עם הנזיר שמכר את הפרארי שלו", קראתי חצי ספר והתייאשתי. מצטער, לא קונה מילים יפות. וכל כך הרבה דברים בחיים שלי, הפרטיים, מערכות יחסים, המון דבירם, מפריעים לי. קינאה, חוסר הבנה עצמי שלי עם עצמי, פשוט... חוסר כוחות נפשיים להתמודד עם כל דבר. היה רע בצבא, רע לי בעבודה, רע לי כשאני בבית, רע לי כשאני קם בבוקר אחרי 9 שעות שינה כי אני מרגיש שבזבזתי את הזמן, מצד שני אני רק רוצה לישון. רע לי כי אני לא מאמין שאני יכול להגשים את החלומות שלי, מצד שני, מי בכלל רוצה אותם כבר? מה זה משנה? למי יש כוח לטרוח כל כך? מיום ליום הרצון פשוט... להעלם... הולך וגובר. באמת, רק המחשבה על זה, עושה אותי קצת שמח. רק כשאני מאזין לשירים הדיכאוניים שאני אוהב, דווקא הם, עושים לי קצת מצב רוח טוב. איף, לא יודע מה הייתה מטרת ההודעה הזו. \=
רע לי. כל הזמן. בגלל המון דברים. כרגיל, לא משו חדש. וכן, אני מודע לזה שפה זה נראה כאילו אני סתם מתבכיין, בורח ולא מנסה לעשות כלום בנושא, אבל אני כן. אבל שום דבר לא מספיק. צבא? כבר אין. פסיכולוגית? כבר יש, אני אפילו ממש ממש מחבב אותה, אך בכל זאת, לא מצליח להביא את עצמי לדבר איתה על הדברים שהכי קשה לי. באמת שאני רוצה, אני גם רוצה שתעזור לי, אבל אני לא מצליח להביא את עצמי לספר לה על כל מיני דברים. ההורים קנו לי איזה ספר, "מצא את עצמך עם הנזיר שמכר את הפרארי שלו", קראתי חצי ספר והתייאשתי. מצטער, לא קונה מילים יפות. וכל כך הרבה דברים בחיים שלי, הפרטיים, מערכות יחסים, המון דבירם, מפריעים לי. קינאה, חוסר הבנה עצמי שלי עם עצמי, פשוט... חוסר כוחות נפשיים להתמודד עם כל דבר. היה רע בצבא, רע לי בעבודה, רע לי כשאני בבית, רע לי כשאני קם בבוקר אחרי 9 שעות שינה כי אני מרגיש שבזבזתי את הזמן, מצד שני אני רק רוצה לישון. רע לי כי אני לא מאמין שאני יכול להגשים את החלומות שלי, מצד שני, מי בכלל רוצה אותם כבר? מה זה משנה? למי יש כוח לטרוח כל כך? מיום ליום הרצון פשוט... להעלם... הולך וגובר. באמת, רק המחשבה על זה, עושה אותי קצת שמח. רק כשאני מאזין לשירים הדיכאוניים שאני אוהב, דווקא הם, עושים לי קצת מצב רוח טוב. איף, לא יודע מה הייתה מטרת ההודעה הזו. \=
