בארץ ההיא במתחם ההוא

שירה כמים 1959

Well-known member
בארץ ההיא במתחם ההוא
בגשם ההוא שלא ירד, הו,
הייתה רוח כל כך קרה
רוח דרוזית-אסקימוסית
והיה לי אוטו (שלא זכרתי היכן החניתי)
אוטו בצבע לבן
והייתה אישה שהייתה בעלת המתחם
והיא לא הייתה לבדה - הייתה לה משפחה,
הו, הגשם לא ירד והרוח הייתה קרה
אבל הבריכה הייתה פתוחה לשחייה
והיה בחור צעיר שאמר מילים זקנות, הו,
איך שהגשם לא ירד,
איך שהשמיים היו מעורפלים,
איך שהחרב הבקיעה.
 

שירה כמים 1959

Well-known member
ואז הם עזבו אותי
הם עזבו אותי ורציתי למות
רציתי למות בגלל שהם לא אהבו אותי
רציתי למות בגלל שהם הפקירו אותי למות
וחיי היו כקליפת השום שאבי היה משליך לזבל
כשהיה מבשל - ככה בפשטות
רציתי למות בגלל שהם השאירו אותי לבדי
חולה ורעבה, ככה בפשטות
רציתי למות.
 

שירה כמים 1959

Well-known member
חולמת על מלחצות ומקלטים
יאללה ילדה
תתקפלי אל תוך עצמך
תשירי שיר לשמש הנוכחת
מחוץ לחלונך
 

שירה כמים 1959

Well-known member
את פותחת את התריסים
את מייללת אל החופש
ופתיתים פתיתים הם נוזלים האנשים
המנוזלים
המאויימים
המגובשים גבישים גבישים של הצלחה
של כתר
כסוף
של ערגה
 

שירה כמים 1959

Well-known member
אוי אחותי, אשת הגשם,
את תאבת רעב, את עומדת
במלחמה אל לבך את מצמידה
עופרת תכולה המתעופפת אל השמיים
כמו בועות הסכון שבילדותך
וגם בזקנתך הגשם מסרב להגיע
הנשים צועקות וצווחות
מחר מחר אביא לך פרחים
מהולים בזיעת הגיבורות.
 

שירה כמים 1959

Well-known member
מי שם קורא לי מארץ ניכר
ה הגשם משמיע קולו
שזכור לך מהעבר זה הגשם
ילדה חמודה את טרודה את אומרת
נשמת כל חי תהלל יה ומתעלמת
מכל הקללות ונאצות האגרופים הכבושים כלפי שמיים
ויללות האם שלא ישוב עוד בנה
הצרחות שבוקעות בלי שום אפשרות אחרת
מגרעין הזוועה
 

שירה כמים 1959

Well-known member
אוי ארץ ארץ
מה את מנפצת שם
ביד כל כך גסה
כל כך לא זוכרת
רק באופן אקראי
ומספרת סיפורים
 

שירה כמים 1959

Well-known member
גם הוא יילך אל שדות התות, הו אימא
גם הוא ירבץ שם שלד אין תוחלת
בואי ילדה נחל להתכונן
למה שאי אפשר להתכונן
אמרי שלום לאהובך החתול המלטף
אולי לא עוד נשוב להיפגש
 
למעלה