רגע.. רגע........
קודם כל אני מבקש להצהיר במעמד זה ומעל בימה נכבדה זו כי אין ולא היה בליבי דבר כנגד העובדים ככלל או עובד מסויים. נהפוך הוא - העובדים אכן נקלעו לסיטואציה לא ממש נעימה ואני יותר ממשוכנע שאין הם רואים בה דרך לפתרון מצוקותיהם. זו אכן סיטואציה שמעידה יותר מכל דבר אחר על הצורה השלומיאלית בה מתנהלים העניינים בתחומים שונים של מערכות השלטון בישראל. לעיצומים בשירות הציבורי יש כמה צדדים, כל אחד מהם תרם את חלקו לתבשיל הבאוש אותו אנו נאלצים לבלוע עד שבא כבר להקיא. השירות הציבורי הינו הפן אותו מפנה הרשות המבצעת אל מול האזרח, והוא צפוי להיות זמין, תומך, שוויוני, קורקטי וגו'.. אלא שכל אחד מאתנו, אלא אם הוא קומבינטור, יודע שרצוי מאד להצטייד במלאי של נורופן ופרוזאק לפני שניגשים לאיזה שהוא משרד ממשלתי. העובדים אשמים? שלילי חזק. משחר ההיסטוריה - יענו 1948 - דומה מערכת היחסים בין השלטון לאזרח לזו שהיתה נהוגה בין פקידי הברון ל"נייטיבס" במקרה הטוב, ובמקרים פחות טובים ליחסם של הכובשים ההולנדים לתושבי אינדונזיה.. ככה זה - האזרח תלוי במוסדות השלטון, מערכת משוואות אהודה מאד על השלטון, ולכן אין הקודקוד ממהר לכרות את הענף עליו הוא יושב לבטחה. אלא שישיבה מרובה וממושכת עשויה לעודד הופעת טחורים רחמנא ליצלן, ועל מנת למנוע זאת, מקפידים הקודקודים לקצר עד כמה שאפשר את חלון הזמן בו עליהם לבוא במגע עם האזרח, ובמילים אחרות, זמני קבלת קהל מינימלים, חרה שירות. נו, די, נמאס לי לכתוב למרות שממש לא מיציתי. צ'או, אריבדרצ'י!