באתי לשאול ונוספו לי שאלות

[עדי זילברברג]

באתי לשאול ונוספו לי שאלות

קראתי את כל העמוד הראשון. יצאתי מאוד מבולבל. קודם כל - באתי לשאול אם לתמוהה ולכמוהה וכו' זה בסדר, כי בזמן האחרון יוצא לי להיתקל בהם הרבה. אגב היתקלות - יש איזה כלל מגביל לי' הזאת? כלומר - כתיב חסר, אוקיי, אבל האם מיים, (שהוזכר כאן כמו גם ירושליים) מייד להיתרגש, היתפשט וכו' וכו'. בנוסף לא הצלחתי להבין למה הכוונה בפתוחה וסגורה במיני דיון על הניקוד.

 

[H20]

כמה שידוע לי, צריך לכתוב "לתמוה"

ו "לכמוה", "התרגש" ו "התפשט".

 

[טלמון סילבר]

הכוונה היתה כנראה

לִתְמוּהָה - כלומר "למישהי תמוהה"?

 

[עדי זילברברג]

אתה תמים באופן תמוהה

האמת היא שאתה נתקל בשגיאות על ימין ושמאל. בעיקר באינטרנט. אותי משום מה מעניין ה"להיות בסדר". כנראה שאני רוצה רושם של ידע.

 

[hayimamar]

מה שידוע לי.

על "לתמוהה" - לא יודע מה לומר. אני תמיד כותב "לתמוה" ושני ה' בסוף רק ב"היא תמהה". כך כותבים בכתב מנוקד. זה אני כתבתי "מיים" ו"ירושליים", ולא בגלל שזה נכון, רק רציתי אז להדגיש שהסיומת זוגית. לא mim, אלא maim. לא מצאתי דרך טובה יותר.(רק אתמול למדתי לְנַקֵּד) נראה לי שמי שכותב בלי ניקוד כמו שבמנוקד - לא מיפר את התקן, ושבכלל יש קצת אי סדר בנושא כתיב לא מנוקד. במטרה להשליט סדר האקדמיה ניסחה כללים לכתיב חסר ניקוד שחלק מהם "נכנסו" חזק והפכו לחובה. חלק לא כל-כך, נראה לי. למילון אבן-שושן יש נספח כללים לכתיב חסר ניקוד, ובקשר ל"היתרגש","היתקלות", "ירושליים" - מומלצים הכללים ד' וז'. בקיצור: אות י' יכולה להיות סימן לחיריק (i) או לייצג את עצמה (כמו ב"יצחק"). י' של חיריק (i): נכתבת בכל מקום שיש חיריק אא"כ יש אחריו שוא נח. (מִלָּה=מילה, הִתַּקֵּל=היתקל, אבל נִכְנַס=נכנס, הִתְרַגֵּש=התרגש). יש קבוצות מקרים יוצאים מהכלל. ראה שם. י' עצמה : בתחילת מילה (כולל "ויצחק", "מיצחק" וכו') ובסופה - תמיד מיוצגת בי' אחת. באמצע מילה - מיוצגת בדרך כלל בשני י', אלא אם כן יש ליד הי' אמות הקריאה ו' או ה'. יוצאים מן הכלל: *הבגד שלי - בגדי, הבגדים שלי - בגדיי, אֶצְלִי=אצלי לעומת עָלַי=עליי וכדו'. * מילים על משקל: מים,פיס,בית,תיש וכו' - עם י' אחת. (אבל ברבים - שני יודים [איפה ששייך]: תיישים, פייסות). * אין יותר משני י' רצופים. לכן יְיַסֵּד=ייסד, ולא יייסד. כאמור, יש לי רושם שאת הכללים בחלקם "מחפפים". כללית כל המוסף הדקדוקי של המילון - חמוד ומומלץ. הברה פתוחה - בסופה נשארים עם פה פתוח. בסגורה - עם פה סגור. במילה "מָתַי" "מָ" - הברה פתוחה, "תַי" - סגורה. סליחה שקיצרתי.

 

[עדי זילברברג]

על קצה המזלג אמנם (או שמא אומנם

אולם מן הסתם לא ייתכן (או בעצם - יתכן אם הבנתי אותך נכון) שתיכתב (ולא תכתב, אם כי אין מקפידין) כאן מגילה בנושא בפורום הזה. אבן שושן? - ובכן - אני מניח שבהזדמנות תודה בינתיים בכל זאת - מה לא היה נהיר בהודעתך: מה אלו אמות קריאה? מדוע כשאני אומר מתי אינני (או אנני?) סוגר את הפה? מה פירוש (או פרוש) סיומית זוגית?

 

[hayimamar]

במקרה-"אמנם" ו"ייתכן".../images/Emo13.gif

"אמנם" - לא משנה למה (או ראה אות א' בנספח). "ייתכן" - י' אחת לעצמה (ראש מילה) ואחת לחיריק. אם קריאה: אחת מהאותיות א',ה',ו',י' כשהיא מייצגת לא את עצמה אלא תנועה (אות ניקוד) מסוימת. דוגמאות: לא אם קריאה: "הר","מְוַתֵּר","יד" וכו'. אם קריאה: "מָה", "מוּ", "מִי" וכו' כשאתה אומר "מתי" אתה פותח את הפה פעמיים. בשביל "מָ" ובשביל "תַי". במקרה של "מָ" הפה נשאר פתוח, במקרה של "תַי" הוא נסגר. סיומת זוגית: ריבוי זוגי [משתמשים בו כשהרבים הם שניים]. לדוגמא: יחיד - מַגָּף, רבים זוגי - מַגָּפַיִם, רבים - מַגָּפִים. יחיד - חודש,רבים זוגי - חודשיים,רבים - חודשים. (בעברית הריבוי הזוגי לא תמיד בשימוש, מצוי בעיקר בשמות חלקי גוף [אבל לא רק]. בערבית זה נשמר יותר טוב, בה לעולם לא יאמרו "שני אנשים", אלא "אנשיים") השאלה שהטרידה אותי בעמוד זה (אולי כבר לא זה?) היא מה הקשר בין רבים זוגי לבין "מים" "צהריים" ו"ירושלים". המלים הללו לא מציינות שני פריטים אבל הסיומת - כמו של רבים זוגי.אתמה(אתמהה?)

 

[עדי זילברברג]

לא הבנתי

(סיומת זוגית הבנתי בעצמי אחרי ששאלתי, אבל תודה בכל זאת) כשאני אומר מתי אני פותח את הפה בשביל המ, משאיר אותו פתוח, ומשתמש בלשון בשביל התי, ולא מרגיש צורך מיוחד לסגור אותו

 

[hayimamar]

אבל השאר מובן?

כשאתה משתמש בלשון בשביל ה"תי" הפה שלך לא פתוח לרוחה, הוא כמעט סגור, יש קיר רצוף שיניים-לשון-שיניים. כך זה אצלי לפחות. תבדוק איך אצלך, רק תגיד את זה לאט. ניסיתי להגיד "תי" כשהפה פתוח ממש, או שלא יצא לי קול, או יצא לי ט' (כמו ב"פלשטין").

 

[hayimamar]

ליתר דיוק - זה לא משנה.

מה שמשנה: באות ניקוד ("תנועה") האויר נע בחופשיות די מרובה, באות רגילה ("עיצור") האויר נעצר (פּ) או כמעט נעצר (ז). (כל אותיות הא"ב עיצורים, חוץ מא'ה'ו'י' במקרה שהן אמות קריאה) כשסימת "מ" האויר נע חופשי (בגלל הקמץ). הוא היה גם ממשיך לעשות את זה, אבל עצרת אותו בת' של "תי". "פה פתוח"=האויר נע חופשי. "פה סגור"=האויר נעצר.

 

[עדי זילברברג]

מובן

 

[hayimamar]

תיקון קטן

במקום "מִלָּה=מילה" אכניס דוגמא של "כִּסֵּא=כיסא". (מלה באופן יוצא מן הכלל נכתבת בלי י' כדי להבדילה מהמילה שעושים ב"ברית".) השלמה. יש עוד מקרה שיש י' באמצע מילה: לפעמים (לעיתים די רחוקות) אחרי צירה או סגול (e). המקרים מפורטים בכלל ה' בנספח הנזכר.