באתי לשתף, להתלבט ולהתייעץ...
היי בנות,
בימים האחרונים רציתי לשתף אתכן במה שקורה אצלנו לאחרונה..
בחודשים האחרונים שיר (הבת) כל הזמן רוצה רק ציצי ו"סיסי וסיסי" (כמו שהיא קוראת לזה)
וממש בטירוף! אם אני באזור (ואני רוב הזמן באזור) אז ממש כל איזה רבע שעה היא מבקשת לינוק.
כמובן שמחלות (והם כל הזמן חולים בשלושה ארבעה חודשים האחרונים!) מדרדרות את ההנקות המרובות ביום ובלילה..
ובלי קשר לזה - היום הייתי איתה באבחון התפתחותי פזיותרפי (בגלל שראיתי שהיא ממש מתעכבת עם העמידה וההליכה).
הקטנים בני שנה + 7 חודשים תמיד היו איטיים קצת בהתפתחות המוטורית (מה פתאום מי עושה השוואות??)
זחלו גחון עד גיל שנה וחודש וכאלה..
אושר (הבן) כבר כמה חודשים נעמד והולך בעזרת חפץ וכו'.. אוטוטו הולך לבד
ושיר תמיד הייתה קצת אחריו בהכל - זחילה, ישיבה וכו'.. ורק עם העמידה וההליכה פתחה פער גדול של כמה חודשים
שהדליק אצלי נורה אדומה וככה פניתי לרופאה שלנו שהפנתה אותנו לפיזיותרפיה (וכמובן שצחקה עלי שטוב שנזכרתי
ובאמת שלקחתי איתם את הזמן בהכל וכולם כרגיל מנחמים אותי שכל אחד בקצב שלו..
ושאם אבא שלהם הלך רק בגיל שנתיים אז כנראה שגם הם לוקחים את הזמן.
וככה היום הגענו לאבחון לפיזיו' (אחרי שבאמת לקחתי חופשי את הזמן איתם) ובכמה דקות שם הכל היה שקוף לגמרי:
שיר נצמדה אלי בחשדנות במטפלות ולא זזה ממני לשניה, וכמובן שכל הזמן רצתה סיסי.
אושי ישר השתחרר ושיחק עם מיליון הצעצועים שם, כבש את לב המטפלות ונהנה מאד.
רק היום הבנתי שיש קשר בין התלות של שיר בי וב"סיסי" שלי לבין ההתפתחות המוטורית שלה (מבחינת דיבור היא נהדרת
מקשקשת כל היום, אומרת מילים ומרכיבה משפטים קצרים..)
מתברר שזה שהיא כל הזמן רוצה על הידיים (אצל האחרים) וציצי ממני, לא מאפשר לה מספיק עצמאות וזמן חופשי להתפתח
ולהתקדם לעמידה, הליכה וכו'..
מודה שהייתי קצת בשוק. איך לא ראיתי שכל זה גם קשור בי?!
כל הזמן חשבתי שהיא שונה (מאושי) ושאלו הצרכים שלה, יותר ציצי, יותר מגע, יותר אותי שם והרבה פינוקים...
וככה חשבתי שאני נותנת לה את מה שהיא זקוקה לו אך כנראה שאני טועה.
ובתור התחלה אני צריכה להגביל את מס' ההנקות ביום וללמוד להגיד לא עכשיו וכאלה..
עצוב לי וקשה לי. ממש קשה לי לעמוד בקיטורים ובהתבכיינויות שלה.. הרבה יותר קל ל"דחוף" לה סיסי לפה וזהו..חח
ואיך אני אדע שמה שאני עושה זה נכון? האם נכון לה שאשחרר אותה עכשיו מהתלות בי
או אספק לה את הצורך הזה? ואיפה ואיך בדיוק שמים את הגבולות??
אז זהו זה עכשיו אני מרגישה אמא. מבולבלת. קצת מתוסכלת. וכמובן גם עושה טעויות.
ד"א עדכונון בקשר לגמילת חיתולים שהתחלנו לפני כחודש:
שיר נגמלה כמעט לגמרי עם מעט פיספוסים אחרי שבוע
ואילו אושי (שיהיה בריא) לא רואה ממטר - אם יש סיר באזור יעשה בו ואם לא יעשה גם.. חח
וברצינות - יש ימים יותר טובים ויש פחות
ומחלה (חום ושילשולים) דירדר אצל אושי קצת את המצב שהולך ומשתפר כל יום..
סליחה על האורך. הרגשתי שרק כאן ב
בא לי לשתף.
תודה למי שקראה ואשמח לשמוע דעות, עצות וטיפים בנושאים הללו..
היי בנות,
בימים האחרונים רציתי לשתף אתכן במה שקורה אצלנו לאחרונה..
בחודשים האחרונים שיר (הבת) כל הזמן רוצה רק ציצי ו"סיסי וסיסי" (כמו שהיא קוראת לזה)
וממש בטירוף! אם אני באזור (ואני רוב הזמן באזור) אז ממש כל איזה רבע שעה היא מבקשת לינוק.
כמובן שמחלות (והם כל הזמן חולים בשלושה ארבעה חודשים האחרונים!) מדרדרות את ההנקות המרובות ביום ובלילה..
ובלי קשר לזה - היום הייתי איתה באבחון התפתחותי פזיותרפי (בגלל שראיתי שהיא ממש מתעכבת עם העמידה וההליכה).
הקטנים בני שנה + 7 חודשים תמיד היו איטיים קצת בהתפתחות המוטורית (מה פתאום מי עושה השוואות??)
זחלו גחון עד גיל שנה וחודש וכאלה..
אושר (הבן) כבר כמה חודשים נעמד והולך בעזרת חפץ וכו'.. אוטוטו הולך לבד
ושיר תמיד הייתה קצת אחריו בהכל - זחילה, ישיבה וכו'.. ורק עם העמידה וההליכה פתחה פער גדול של כמה חודשים
שהדליק אצלי נורה אדומה וככה פניתי לרופאה שלנו שהפנתה אותנו לפיזיותרפיה (וכמובן שצחקה עלי שטוב שנזכרתי
ובאמת שלקחתי איתם את הזמן בהכל וכולם כרגיל מנחמים אותי שכל אחד בקצב שלו..
ושאם אבא שלהם הלך רק בגיל שנתיים אז כנראה שגם הם לוקחים את הזמן.
וככה היום הגענו לאבחון לפיזיו' (אחרי שבאמת לקחתי חופשי את הזמן איתם) ובכמה דקות שם הכל היה שקוף לגמרי:
שיר נצמדה אלי בחשדנות במטפלות ולא זזה ממני לשניה, וכמובן שכל הזמן רצתה סיסי.
אושי ישר השתחרר ושיחק עם מיליון הצעצועים שם, כבש את לב המטפלות ונהנה מאד.
רק היום הבנתי שיש קשר בין התלות של שיר בי וב"סיסי" שלי לבין ההתפתחות המוטורית שלה (מבחינת דיבור היא נהדרת
מקשקשת כל היום, אומרת מילים ומרכיבה משפטים קצרים..)
מתברר שזה שהיא כל הזמן רוצה על הידיים (אצל האחרים) וציצי ממני, לא מאפשר לה מספיק עצמאות וזמן חופשי להתפתח
ולהתקדם לעמידה, הליכה וכו'..
מודה שהייתי קצת בשוק. איך לא ראיתי שכל זה גם קשור בי?!
כל הזמן חשבתי שהיא שונה (מאושי) ושאלו הצרכים שלה, יותר ציצי, יותר מגע, יותר אותי שם והרבה פינוקים...
וככה חשבתי שאני נותנת לה את מה שהיא זקוקה לו אך כנראה שאני טועה.
ובתור התחלה אני צריכה להגביל את מס' ההנקות ביום וללמוד להגיד לא עכשיו וכאלה..
עצוב לי וקשה לי. ממש קשה לי לעמוד בקיטורים ובהתבכיינויות שלה.. הרבה יותר קל ל"דחוף" לה סיסי לפה וזהו..חח
ואיך אני אדע שמה שאני עושה זה נכון? האם נכון לה שאשחרר אותה עכשיו מהתלות בי
או אספק לה את הצורך הזה? ואיפה ואיך בדיוק שמים את הגבולות??
אז זהו זה עכשיו אני מרגישה אמא. מבולבלת. קצת מתוסכלת. וכמובן גם עושה טעויות.
ד"א עדכונון בקשר לגמילת חיתולים שהתחלנו לפני כחודש:
שיר נגמלה כמעט לגמרי עם מעט פיספוסים אחרי שבוע
ואילו אושי (שיהיה בריא) לא רואה ממטר - אם יש סיר באזור יעשה בו ואם לא יעשה גם.. חח
וברצינות - יש ימים יותר טובים ויש פחות
ומחלה (חום ושילשולים) דירדר אצל אושי קצת את המצב שהולך ומשתפר כל יום..
סליחה על האורך. הרגשתי שרק כאן ב
תודה למי שקראה ואשמח לשמוע דעות, עצות וטיפים בנושאים הללו..
