הרגש וההגיון
דבר ראשון: אל תתאבדי! לא! ועכשיו להסברים: החיים שלנו הם מלחמה בין הרגש להגיון, וגם אצלך עכשיו אני בטוח שזה כך: הרגש רע לך, את סובלת, את רוצה אותו, את לא יכולה להפסיק לחשוב עליו, ואוף אוף את רוצה אותו, ואת רוצה להפסיק לחשוב על זה, וכך הלאה וכך הלאה, וזה מה שגורם לך לרצות להתאבד ההגיון האם את מכירה מקרה אחד (חוץ מבסרטים אולי, ואל תאמיני לסרטים...) שבו מישהי נפרדה מבחור בגיל ההתבגרות, וכל חייה נהרסו לתמיד, היא לא התאהבה יותר, היא לא התחתנה, ולא נולדו לה ילדים? ברור שלא, את יודעת זה מגוחך,אחרי זמן כלשהו מכירים מישהו אחר והכל מסתדר. אני לא מבין את מי שאמר לך שלא שווה למות בשביל בחור... ובשביל משהו אחר שווה? בשביל כלום לא שווה, קחו הכל בפרופורציות, נכון שזה נשמע מעצבן, אבל מה עם מי שאבד יד, רגל, עין, אבד הורה, חבר (מוות, לא פרידה) או אח? גם בשביל זה לא שווה למות, אני יודע שזה מעצבן אותךלשמוע על זה. אבל על תחשבי על זה! תחשבי על הדברים היפים בחיים! ההגיון אומר (וצודק) שאת תתאהבי, ותתחתני, ויהיו לך ילדים, ועבודה שתאהבי, ונכדים, ואולי גם נינים, ובחיי, את לא תזכרי את שם הבחור הזה! זה נשמע לך לא הגיוני עכשיו בגלל הרגש, אבל היי, תני להגיון לנצח! הוא הצודק! באהבה אין הגיון, וזו בעיה, אבל בשאלות האמיתיות? רק הגיון... וכשתגלי את האהבה האמיתית שלך, וההגיון אומר שהיא תבוא (והוא הצודק!) את תשמחי שנפרדת מהחבר הקודם, כי אחרת איך היית מכירה את החדש, שיהיה טוב יותר, ויאהב אותך באמת... הרי אם הבחור ההוא עזב אותך, זה אומר שהוא סתם לא שווה, ומה את בכלל צריכה אותו! זה נשמע דפוק להגיד את זה, אבל החיים הם באמת כמו גלגל, לפעמים את למטה, ולפעמים אתה עולה הכי גבוה שאפשר! וזה נכון לגבי עמים, ולא רק אנשים... תראי אותנו היהודים, ב-45 היינו לאחר השמדה של שליש מעמנו, וב48 קמה המדינה, לא צריך לחיות רק את הרגע, צריך לראות את העתיד, להתעודד! אז תבכי קצת, אפילו הרבה, תני לרגש לפרוק קצת מטען, תדברי עם החברות הטובות, אבל אני מזכיר לך שוב, לבני אדם יש הגיון, והוא צריך להחליט, ובסוף הוא ינצח את הרגש, ואחרי כמה זמן הרגש יזכה בשלו, ויפרח מחדש, עם אהבה חדשה! בהצלחה