אהבה וחיות אחרות : ) ../images/Emo23.gif ../images/Emo14.gif ../images/Emo23.gif
בגלל הריבון הקטן שהתפתח כאן לא היו תגובות רבות על אהבה עצמה..חחח...אבל לא משנה
התגובות שלכם היו נורא מעניינות, כאילו...אפשר ממש להבין איך אתם מרגישים... ולגבי? אני תמיד מתכחשת למצב, כלומר...גם אם אני "מאוהבת" (תבינו את המאכאות עוד דקה) אני אף פעם לא אהיה מודעת עד הסוף, כאילו...אני תמיד לא מצליחה להאמין שכאילו, מה? זאת אהבה? אני בוחרת להגיד לעצמי..לא, זה לא! ההרגשה עצמה?... אני רואה אותו (ותניחו את הפוליטקלי קורקט בצד כרגע) ואני ממש צועקת אבל אף אחד לא שומע...הלב שלי דופק פתאום נורא חזק, במיוחד אם אני רואה אותו מעיף מבט לכיוון שלי....או אולי אפילו בוחר לפתוח באיזו שיחה סתמית במסדרון...זה שונה לגמרי מכל דבר שאי פעם עבר עלי...זה כמעט בלתי ניתן להסברה... והוא תמיד בראש שלי, לא מוכן לצאת, לפעמים גם בחלומות...עד שכבר בא לך לצעוק די! עוף מכאן.... אני אישית שונאת את ההרגשה הזאת, תמיד מצאתי את עצמי מאוכזבת...יותר מדי ככה שנמאס לי מזה... ובבקשה (במיוחד עדידוש
אל תגידו לי על משהו כמו, שלכל אחד יש את האחד שלו (אוי אלוהים, השיר המפגר הזה) וזהו, זו דעתי
אה..וזה קרה לי פעמיים, ד"א אה ו...ט"ו באב שמח לכולם
אוהבת כמו תמיד, רוני