בא לי לשתף על מה שעבר עליי בשבוע האחרון
ביום שני, 21.1 עברתי ניתוח פלסטי.
בטן היקפית (מתיחת בטן, מתניים והרמת עכוז).
כל זה באסותא רמת החייל בניצוחה של ד"ר טלי פרידמן המדהימה.
הייתי אצל כמה פלסטיקאים ובחרתי בה ספציפית. בניתוחים הבאים אבחר גם בה... מבחינתי, ומבחינת הפורום שלי, היא ה GOLD STANDARD.
21.1 - אני מגיעה לאסותא ב 6 בבוקר ומאז ועד סוף האשפוז אני רוצה להגיד לכם - חלום המקום הזה.
7 וחצי בערך התחיל הניתוח ונמשך 5 שעות.
22.1 - יום הבחירות, טלי מגיעה בבוקר, בודקת את ריפוי הפצעים ומשפרת את מתן התרופות (זה מאד חשוב).
בערב אני אמורה להשתחרר אבל 2 צניחות לחץ דם מונעות את זה ואני נשארת ללילה נוסף.
23.1 - האחיות עובדות איתי על לרדת מהמיטה וללכת לשירותים לבד כשהן מלוות מהצד. האחיות של אשפוז כללי בקומה 6 הן משהו לא מהעולם הזה.
מחייכות, מעודדות, נותנות סמים טובים
ומדרבנות (מגי כפרה עליה: "אם אני לא רואה אותך קמה מהמיטה ב 10 דקות הקרובות אני בועטת לך במקום הכי כואב בת...") והכל מאהבה נטו
.
אני חייבת להם מכתב תודה ענקי על כל האשפוז הזה.
בערב אני משתחררת הביתה.
24.1 - אני כבר יכולה ללכת לשירותים בלי כאבים.
25.1 - יום שישי, אני כבר יורדת ועולה קומות לאט לאט ואוכלת עם כולם סעודת שבת. מוזר לי לשבת ולא לעשות כלום כשכולם עובדים.
26.1 - שבת... כולם מגיעים לסעודת ט"ו בשבט וכל האחים והאחיינים רואים אותי בפעם הראשונה. עצרתי פיראט בן 3 וחצי מלהתנגש בי ברגע האחרון.
27.1 - יום ראשון, ביקורת אצל ד"ר פרידמן. 2 נקזים יוצאים, את השניים האחרים היא אומרת שתוציא מאוחר יותר כי עדיין זה לא הזמן. בחדר המתנה אני רואה כמה מנותחים לעתיד ומוסרת להם את המלצתי החמה. אחת אומרת לי: את נראית אחרי כוס קפה ולא 6 ימים אחרי ניתוח.
יום ראשון הוא היום הראשון ללא משככי כאבים. ומי שאמר שזה יותר אי נוחות מכאב, צדק גם צדק. המון התקדמות בניתוחים הפלסטיים וד"ר פרידמן שלמדה את ההתמחות בארה"ב, דוגלת כמו השיטה האמריקאית לתת תרופות.
יום שני ושלישי עוברים בנעימים... קצת עבודה, החלקה מצחיקה באמבטיה (כשהפעם אני יכולה לקום אז נס משמיים).
היום -2 הנקזים האחרונים יוצאים ואני ציפור דרור.
אני רוצה להגיד לכם שעד היום פחדתי מהניתוח הזה ופחדתי מהכאבים. זה באמת כואב רק ביומיים הראשונים ועם התרופות הנכונות - הכל עובר חביביי.... באמת. ולי אין כוח סבל בכלל.
אז הנה, כתבתי
.
אם יש שאלות אני פה (לפעמים
)
ביום שני, 21.1 עברתי ניתוח פלסטי.
בטן היקפית (מתיחת בטן, מתניים והרמת עכוז).
כל זה באסותא רמת החייל בניצוחה של ד"ר טלי פרידמן המדהימה.
הייתי אצל כמה פלסטיקאים ובחרתי בה ספציפית. בניתוחים הבאים אבחר גם בה... מבחינתי, ומבחינת הפורום שלי, היא ה GOLD STANDARD.
21.1 - אני מגיעה לאסותא ב 6 בבוקר ומאז ועד סוף האשפוז אני רוצה להגיד לכם - חלום המקום הזה.
7 וחצי בערך התחיל הניתוח ונמשך 5 שעות.
22.1 - יום הבחירות, טלי מגיעה בבוקר, בודקת את ריפוי הפצעים ומשפרת את מתן התרופות (זה מאד חשוב).
בערב אני אמורה להשתחרר אבל 2 צניחות לחץ דם מונעות את זה ואני נשארת ללילה נוסף.
23.1 - האחיות עובדות איתי על לרדת מהמיטה וללכת לשירותים לבד כשהן מלוות מהצד. האחיות של אשפוז כללי בקומה 6 הן משהו לא מהעולם הזה.
מחייכות, מעודדות, נותנות סמים טובים
אני חייבת להם מכתב תודה ענקי על כל האשפוז הזה.
בערב אני משתחררת הביתה.
24.1 - אני כבר יכולה ללכת לשירותים בלי כאבים.
25.1 - יום שישי, אני כבר יורדת ועולה קומות לאט לאט ואוכלת עם כולם סעודת שבת. מוזר לי לשבת ולא לעשות כלום כשכולם עובדים.
26.1 - שבת... כולם מגיעים לסעודת ט"ו בשבט וכל האחים והאחיינים רואים אותי בפעם הראשונה. עצרתי פיראט בן 3 וחצי מלהתנגש בי ברגע האחרון.
27.1 - יום ראשון, ביקורת אצל ד"ר פרידמן. 2 נקזים יוצאים, את השניים האחרים היא אומרת שתוציא מאוחר יותר כי עדיין זה לא הזמן. בחדר המתנה אני רואה כמה מנותחים לעתיד ומוסרת להם את המלצתי החמה. אחת אומרת לי: את נראית אחרי כוס קפה ולא 6 ימים אחרי ניתוח.
יום ראשון הוא היום הראשון ללא משככי כאבים. ומי שאמר שזה יותר אי נוחות מכאב, צדק גם צדק. המון התקדמות בניתוחים הפלסטיים וד"ר פרידמן שלמדה את ההתמחות בארה"ב, דוגלת כמו השיטה האמריקאית לתת תרופות.
יום שני ושלישי עוברים בנעימים... קצת עבודה, החלקה מצחיקה באמבטיה (כשהפעם אני יכולה לקום אז נס משמיים).
היום -2 הנקזים האחרונים יוצאים ואני ציפור דרור.
אני רוצה להגיד לכם שעד היום פחדתי מהניתוח הזה ופחדתי מהכאבים. זה באמת כואב רק ביומיים הראשונים ועם התרופות הנכונות - הכל עובר חביביי.... באמת. ולי אין כוח סבל בכלל.
אז הנה, כתבתי
אם יש שאלות אני פה (לפעמים