בא לי לתת לך סטירה

[shandy]

בא לי לתת לך סטירה

גם יפה, גם אופה, גם רופאה ואשה מוכה

 

[siv30]

כבר מזמן למדנו ש-

אין קשר בין -

המקצוע של האישה להיותה מוכה.

הסטטוס החברתי והכלכלי להיות הגבר מכה.

התפקוד של האישה בבית לסיבות להכאה. אישה מוכה זה מצב תודעתי שצריך לצאת ממנו. רוב העבודה צריכה להעשות על ידה, אף אחד לא יכול להציל אותה מעצמה.

 

[בלתי צפויה]

איפה למדנו?

אני בכלל לא בטוחה שאין קשר. אולי יש נשים מוכות בכל השכבות הסוציו תרבותיות, אבל איש עדיין לא קבע שהשיעור הוא אותו שיעור (אם כי זה נשמע תקין פוליטית). לי דווקא קל להאמין, שבמעמדות הנמוכים יש יותר נשים מוכות - לאו דווקא בגלל החינוך (אולי גם כן, אבל לא אטען זאת כי אין לי את הידע הדרוש), אלא בעיקר בגלל שחלקן אולי פוחדות לעזוב כדי לא להגיע לחרפת רעב עם הילדים שלהן.

 

[siv30]

זה מאוד סטיגמטי ולא הוגן

ואני יכולה לתת לך בערך אלף סיבות למה אישה מהמעמד הגבוהה לא תעזוב את בעלה המכה, אבל הסיבה הכי חזקה היא "הבושה"

מה יגידו השכנים, המשפחה, החברים והדודים הוא אמצעי לחץ לא פחות קטן מחרפת רעב. אז אני חושבת שאולי אין נתונים אבל להניח מראש שאלימות במשפחה נמצאת באוכלוסיות סוציואקונומיות נמוכות יותר מבשכבות סוציואקונומיות גבוהות, הוא כמו להניח שילדי עשירים לא צורכים סמים.

 

[בלתי צפויה]

חס וחסה, אני לא אעז לטעון

בלי אסמכתאות, ש"נשים עניות נוטות יותר לקבל בעלים מכים". זאת באמת סטיגמה לא מבוססת. אבל אני חושבת, שכשאישה היא חסרת עצמאות כלכלית, לכל הסיבות שהצעת לא לעזוב בעל מכה, נוסף גם אילוץ כלכלי (לא במקום משהו. בנוסף להכל). גם כשהיא מתגברת על הבושה, האילוץ הכלכלי עדיין קיים, ושום טיפול או מודעות לא יפתרו את הבעיה. מובן שנשים חסרות עצמאות כלכלית לא צריכות להיות "עניות", לפעמים הן דווקא נשואות לבעלים עשירים מאוד. אבל כן, לדעתי חשוב מאוד להדגיש את הסכנה שגלומה בוויתור על יכולת ההשתכרות. לפני שהבת שלי או של השכנה שלי תטען, שלהיות עקרת בית זה סוג של קריירה או בחירה פמיניסטית, לדעתי חשוב שתראה את כל הסכנות.

 

[יונית א]

מסכימה עם הסוף

אבלללללללללללללללללללללל ויש כאן אבל גדול, הנטיה הצבורית בשנים האחרונות להציג את הכאת נשים כדפוס השכיח בכל רבדי החברה נטול קשר להשכלה, כלכלה, או פרמטרים אחרים- היא אולי נכונה סטטיסטית. אולי. אבל היכולת לצאת ממצב המצוקה של אישה מוכה, הוא לא רק תלות של תודעה ומבנה אישיות, אלא גם של יכולות כלכליות ומקורות תמיכה סביבתיים-משפחתיים. ככל שהאישה המוכה יותר חיה בסביבה שמרנית פטריאכלית , עם פחות השכלה מקצועית, עם יותר ילדים, וכו- היכולת שלה להתמודד עם עזיבת הגבר המכה, קשה יותר. שוב, המכים אולי מכל הרבדים. אבל המוכות שיצליחו להתנתק צריכות יותר מאשר תודעה.

 

[יונית א]

בקריאה נוספת של הכתבות

אני מפרידה בין הספור של האישה המוכה "איריס" שהוא סיפור אמיתי וכואב. לבין ה"סיפור" של הרופאה. כמה פעמים בלהט ויכוח בין בני זוג עולות מילים שרצוי היה שלא יאמרו, חלקן בהחלט מביעות תסכול וכעס נוסח "בא לי לתת לך סטירה" . הדוקטורית מתארת אמירה כזו, וסטירה שניתנה לפני שנים רבות (או שלא, לדבריו)- וזה לא הופך אותה לאישה מוכה. זוהי זילות הבעיה למונחים של ריב בין בני זוג.

 

[missB]

מסכימה עם יונית

לא נראה לי שניתן להגדיר את סיפורה של הרופאה במקרה הזה, כאשה מוכה.

 

[אנטוניה2]

ואפשר ומותר להגיד,

הוא לא מתייחס אלי מספיק יפה, ולעזוב אותו, גם בלי לטעון לאלימות. יש בכל זאת הבדל בין עלבונות לבין חיים בטרור. האמת שנראה לי שיש גם הבדל בין עלבונות מכוערים פה ושם במריבות קשות,(כשלעצמם סיבה מצויינת לעזוב מישהו לדעתי) ובין חיים בטרור שבהם את לא יודעת מתי תהיה התפרצות זעם, אין לך שום שליטה על מה שקורה ואת חיה בפחד מתמיד. שם כבר מדובר בהתעללות נפשית. והאמת שההבחנות שלי מיותרות- בשני המקרים צריך לעזור, במקרה השני ברור שצריך לעזוב.

 

[לא מוגדרת1]

אישה לא צריכה לקבל מכות

בשביל לחוש מאויימת.

 

[שלומית shlomit]

נכון.

ומכות נפשיות לפעמים יותר בעייתיות. א. קשה לשים עליהם את האצבע, ב. לעית"ק הן מביאות אדם ש"בולע" את זה להזיק לעצמו ע"י מחלות שהוא מפתח.