בא לי שוב

[קלריסה]

בא לי שוב

עוד תינוק אחד. אני מתקרבת ל40, או לפחות כך מרגישה. התינוק בן שנה וקצת, הגדולה כבר עוד מעד בבית הספר. החתיך שלי אומר שהריון עכשיו יעשה את התינוק מסכן כי הוא לא יספיק להיות מספיק זמן תינוק (בטוח שבהשוואה לגדולה, שהייתה כמה וכמה שנים בת יחידה). אני ממש רוצה. העניין הוא שלא מאוד פשוט אצלי להיכנס להריון. לא שיש התערבויות חיצוניות או כלשהן, אבל לוקח הרבה זמן עד שזה מצליח (אין לי מושג מדוע, ואם יש לכן עצה או טיפ - אני אשמח. אבל זה בסוגריים). בקיצור, מה אתן אומרות? כדאי? עכשיו? (בדיוק כשאני בשוונג של הפיתה ומצליחה סוף סוף לרזות? החתיך שלי ממליץ עוד ליהנות מהקטע הזה בלי להיכנס להריון נוסף). מה אומרות, בנות? מה הייתן עושות במקומי? ובמקומכן?

 

[בלינקה]

את יודעת שאי אפשר לענות

תלוי לגמרי בהרגשה שלך ושל בן זוגך. אם אתם רוצים - לכו על זה. אם אתם רוצים - משקל תוכלי להוריד גם אחר כך, וגם לשמור בהריון, והקטן שלכם יהיה בןת לפחות שנתיים וחצי כשהשלישי יוולד. נשמע לי שלבעלך יש בעיה עם הרעיון.

 

[קלריסה]

הזמן משחק לכל הכיוונים

מכיוון שאני חוששת שייקח לי הרבה זמן

 

[ofik]

אני ילדתי לפני שבועיים וכמעט בת 42

אני יודעת שזה לא נהוג, לפחות לא בכל מקום. למרות שבישוב שלנו יש כמה כאלו. השאלה היא בסופו של דבר שלך ורק שלך ושל האיש שלך. האם את באמת רוצה, מוכנה רגשית לבלגן של תינוק קטן שוב, להריון שבכל זאת הרבה יותר קשה עם הגיל (לפחות אצלי). אבל אם את בטוחה אז תעשי מה שכייף לך. לגבי כניסה להריון, אצלי להריון הראשון בגיל 28 לקח לי שנה וחצי להכנס, והפעם (הריון חמישי) זה לקח פחות מחצי שנה, ואני מאד ממליצה על רפלקסולוגיה לחיזוק מרכזי פריון כמו הרחם והשחלות, אצלי זה ממש הועיל. לגבי רווח בין ילדים אני מכירה כאלה עם רווח קטן שהילדים גדלו נפלא, לא נפגעו ועם יחסים טובים בינהם, ואני מכירה להפך. אני ממש לא חושבת שיש רווח אידיאלי או נכון. וסתם לדוגמא אצלי הגדולים גדולים ממש (14, 11 ושש וחצי) ודוקא הבת בת ה-11 שהיא מלכת האסרטיביים ומקבלת הכי הרבה צומת בעולם מקנאה נורא בתינוקת ושני האחרים ממש בסדר איתה. אז מה רווח של 11 שנים זה רע? לך תדעי. המון טוב, איך שלא תחליטי, עופיק

 

[קלריסה]

עופיק, תודה רבה לך על התשובה

חמישה ילדים, מה? זאת כבר פתיחה של פתיל שאלות נוסף. איך זה לגדל חמישה ילדים? (נו, שאלה שחוקה, ובכל זאת) איך זה להיות אם לחמישה? מראש ידעתי שתרצי חמישה? וגם: איפה עושה רפלקסולוגיה כזאת?

 

[ofik]

ארבע לא חמישה, הריון אחד נגמר רע

בכל מקרה אני אמא לארבע רק שבועיים, לפני זה הייתי אמא לשלושה. האמת זה לא ממש שונה, כרגיל לכל ילד את הצרכים שלו, ולא תמיד הם מתזמנים את הצרכים להתאים לסדר היום של אמא שלהם, אבל בסך הכל זה גם המון עזרה עם התינוקת, ואני חושבת שההריון הזה והעזרה עכשיו עשתה תהליך למידה מדהים לכל השלושה כל אחד בדרכו. לדוגמא, אתמול היתה לי שיחה עם הילדה בת ה-11 אחרי שהיא עשתה סקנדל של קינאה. דיברנו על הבטחון שלה באהבה שלי, על הצרכים האמיתיים שלה, ומתי זה סתם דרישות לצומת בגלל הפחדים שלה, ועל זה שבמקום לכעוס, או לבכות אפשר לדבר, ולבקש חיבוק במקום לצעוק על אח קטן. בקיצור שיחה ברמה שאני הגעתי אליה עם עצמי בגיל 30 בערך. פתאום קלטתי שאם לא היתה נולדת הקטנה, אולי לא היינו מגיעות לדבר על משהו כל כך משמעותי כמו הבטחון במקום שלך בעולם, והיכולת לבקש את מה שאת צריכה באמת ולא את הדברים הלא נכונים. ברור שלא הכל נפתר, אבל היום היא באה אלי ואמרה: אמא אני צריכה חיבוק, וזהו והיה בסך הכל יום מאד רגוע איתה, אז משהו כן עבד. אז בסך הכל יש המון רגעים יפים עופיק

 

[טיפוטף]

זה היה מאוד מעניין לקרוא!!

 

[ofik]

כן, רק שחמש דקות אחרי שכתבתי

כזאת אופטימית ויפה, הבת הגדולה הודיעה לי שהיא כועסת עלי, סרבה להגיד למה. מן הסתם הבטחתי לה משהו ושכחתי אבל מה לעשות קשה לי לזכור הכל עם כל הבלגאן. בקיצור הרגשתי כשלון מוחלט בתור האמא, איך אני לא דואגת דוקא לה שעוזרת לי כל כך, ודורשת כל כך מעט. עופיק

 

[קלריסה]

ילדים בכורים הם... ../images/Emo39.gif

מיוחדים, נכון?

 

[ofik]

לנו יש הכי הרבה רגשי אשמה כלפיהם

אני חושבת, שאת הבכורים אנחנו הכי דופקים, וגם מרגישים הכי הרבה רגשי אשמה. לפחות ככה זה אצלי. עופיק

 

[קלריסה]

אויש, גם אצלי. וגם אני בכורה

וגם החתיך שלי. ככה שאני חושבת שאנחנו הכי מזדהים עם הבכורה. אני בטוחה שאת כל הטעויות אנחנו עושים איתה, כמה שאנחנו משתדלים להיות הורים הכי טובים שיש, או נכון יותר - שהיא תהיה הכי מאושרת שיכול להיות, הכי בטוחה בעצמה וכמובן לתקן (עלק) את כל השגיאות שההורים שלנו עשו איתנו כשהם היו בשלב הזה. האם את מצפה מהילדים הגדולים שבאופן קבוע יעזרו עם הקטנים? איזה סוג עזרה למשל? את ממש סומכת עליהם ולוקחת את העזרה שלהם בחשבון? הגדולה שלי בת 6.

 

[ofik]

אני נורא רוצה שתהיה מאושרת

ואני מאד משתדלת לתת לה לעזור איפה שהיא רוצה, ולא לדרוש יותר מדי. אבל. האמת היא שהיא מאד שונה ממני, מאד פסימית וחסרת יוזמה, (קצת כמו אבא שלה) ואני לא תמיד יודעת איך לעזור. הוא לעומת זה מצפה עד אין סוף וכועס כשהיא לא עומדת בציפיות, בקיצור ממש לא קל לה, חוץ מזה שהיא טיפש עשרה, וזה לבדו משקל לא קל. חוץ מזה מספר שתיים אצלנו אסרטיבית בצורה שלא תאומן, ויודעת לדרוש המון צומת והרבה פעמים זה על חשבון הגדולה. בקיצור אני בטוח דופקת אותה באיזה שהוא אופן וגם האבא שלה, אבל זה מה שיש. אבא שלי תמיד אומר כשמישהו מאיתנו מתלונן: "אני עשיתי הכי טוב שידעתי ויכולתי, אתם תעשו יותר טוב לילדים שלכם". והרי אנחנו נעשה אחרת לילדים שלנו, אבל בכלל לא בטוח שיותר טוב. עופיק

 

[משוש30]

אני בעדך. גם לי בא שוב ועניין הגיל

והתרגיל משחק גם הוא. אני לא חושבת שזה נכון גבי תינוק מסכן הכל תלוי איך אתם מתייחסים לזה. אבל נשמע לי שבעלך עוד לא בשל. אם אתם יודעים שזה לוקח הרבה זמן הייתי בכל זאת מתחילה לנסות השאלה אם את יכולה לשנות את דעתו.

 

[קלריסה]

נראה לי שהוא דווקא יתרגל לזה בקלות

הוא ממש "נולד" להיות אבא. הוא לוקח את הכול בקלות איתם, מה שלא ממש נכון לגביי. מתקתק את כל העניינים, לא לוקח יותר מדי ללב או למצברוח (מזל, כי זה שוב בדיוק ההפך ממני). הקיצר: לא שהחתיך שלי הוא הבעיה אלא באמת השאלה איך ירגיש הפצפון אם בגיל פחות מ-2 כבר יהיה לו אח תינוק שיגזול את כל תשומתו. רגע, מפריעים לי

 

[משוש30]

זה דווקא לא נראה לי בעייתי ההיפך

שנתיים שלוש אחר כך יהיה לפצפון שלך חבר נפש...אני בעד אחרים קרובים בגילאים גם אנחנו רוצים אח למתן כשהוא יהיה בן שנתיים

 

[עפרונית1]

אני הייתי עושה את זה, לא סתם

יש לי 4 ילדים והמחשבה שלא אעשה זאת שוב עושה לי עצוב בלב, אבל עם 2 ילדים כמעט גיל ארבעים הייתי יולדת עוד פשוש קטנה או קטנה

 

[מ ת י ל ד ה]

איזו דילמה...

אולי כדאי לחכות מעט לפני שמתחילים לנסות. לכי תדעי, אולי דווקא הפעם ילך מהר

ואז יהיו לך שני תינוקות קטנים (מצב לא קל). בנוסף, כך גם לבעל יהיה זמן להתרגל לרעיון.