בא לי...

[P u s s i c a t]

בא לי...

לפרק מישהו. אפשר גם משהו. בא לי לבעוט. בא לי להכות.... שק האגרוף אצלי בסלון כבר בוכה לי "אמא. די. זה לא בגללי" אז הנחתי לו קצת. עברתי שם היום... בדרך לריצה, ליד דלת הזכוכית שמשקיפה על שורות הלמבורגיני. הכל נוצץ, קורץ, צורח לי "יאללה, בואי" וכשאנשים לא מבינים, לך תסביר למתכת קרה שאתה רוצה... אבל לא יכול

הגעגוע. לגלגל המסתובב... לצליל ההתחברות של הנעל לאטרף של כל הגלגלים בספרינט מטורף לעבר שום מקום, מלווה בנשיפה ושריקה וצעקה Oh Mama

יומיים. זה מה שנשאר לי לסבול. יומיים של רק ריצה. רק שחיה. הרק הזה כבר לא מספיק לי. יומיים ואני חוזרת למכנסי החיתול, לנעליים, לזיעה שמלווה באושר יומיים ואני חוזרת למנחים. למצבים. לעומסים. יומיים ואני חוזרת לחיים יומיים. נכון שאני אשרוד? מקצרת את החופש. שבת רכיבה בחוץ. שישי חימום באולם הסגור. ואיזה חימום שזה הולך להיות...

יומיים. תחזיקו לי אצבעות

 

[פנטום הצט]

../images/Emo45.gif../images/Emo88.gifHit me baby 1 more time

לא הבנתי כלום - אבל להחזיק את האצבעות אין לי בעיה...

 

[הזאהיר]

../images/Emo45.gif מחשיקה מחזיקה , אבל

למה זה אסור לך? למה רק ריצה ושחייה?

 

[הזאהיר]

מחשיקה = מחזיקה.....

 

[P u s s i c a t]

המממ...

בשקט, אל תגלי... רכיבה אחת יותר מדי בחוץ. עם האופניים (האמיתיים שלי...) מהר מדי, חד מדי על יותר מדי באמפים בבני ציון... (זו היתה ההכנה...) עצירה מהירה מדי, חדה מדי, עם שבירת כידון מסויימת כשהשרשרת עפה מהמקום... חתכים באזור... המממ.... לא נעים כל כך. האמת שכבר קרה פעם (ותודה לעיני החתול באזור נחשון.. ולאוכף המדהים שהיה לי על האופניים ששכרתי לרכיבת הסרגל..)) ומאז החלפתי מכנסי רכיבה (ואוכף) אבל בגלל שלא נתתי למקום לנוח זה פשוט לא מחלים. אז החלטתי (בסדר. מודה. זו לא היתה החלטה לגמרי עצמאית. בהוראה מפורשת של הרופא) לתת לזה להחלים עד הסוף הפעם. אז אני ילדה טובה. שבוע בלי אוכף. בלי רכיבות משום סוג... (כן. גם אלו...) דווקא היום היה לי שיעור שחיה הכי טוב שהיה לי אי פעם. נתן לי כוחות להמשיך

אוטוטו הגמילה נגמרת. שבת. Here I come