בא לכם לדבראיתי על עימות ופיוס? לץ דנס.

[דאגרוטיפ]

בא לכם לדבראיתי על עימות ופיוס? לץ דנס.

לאחר שיחה מהנה במיוחד עם אדם אהוב שופע תבונה,
חשבתי לחלוק אתכם ולמעשה לשאול אתכם בכנות,
האם אתם נמנים על אלו המפייסים לאחר ריב עם בן משפחה
חבר, עמית לעבודה, בן זוג?
או שמא אתם בדרך כלל בשל אגו גדל מימדים נוטים להוותר
בכעסכם וממתינים שיבואו לפייס אתכם?
האם לדעתכם נשים תמיד תהיינה אלו המפיסות והגברים המפויסים?
או שהדבר נעוץ דווקא באישיותו של האדם ללא קשר למגדרו?
האם לטעמכם היכולת לפייס אדם שרבתם איתו נתפסת כחולשה?
לכמה זמן אתם זקוקים להרגע לאחר ריב נפיץ במיוחד עם אדם מוערך וחשוב לכם?
או בקיצור נמרץ, תאמרו אתם מתחנפים ראשונים? או לא.
-
אני נמנת על אלו הגאוותנים, לצערי.
על פי רוב איני מתחנפת למעט בפני אדם אחד, חברי המוכר.
מיסטר פוס! אני פשוט יודעה שאם לא אעשה כן, הוא יעמיד פנים
שלא אכפת לו. אבל, בשם האגו הפגוע שלי אני תמיד מבקשת
שלא בחכמה רבה שיתחנף אלי בחזרה.
http://www.youtube.com/watch?v=anLtLxA8BRc
(השיר מזכיר לי את קייזר, מוקדש לה)

 

[Doctor Goblin]

אני אלג'ירי

 

[somewoman]

אני שונאת

משחקי אגו.
זה נראה לי כל כך מיותר....
אין לי בעיה להיות זו שמושיטה יד לפיוס, אבל אם חוויתי דחייה אני לא אגש שוב.. כי מבחינתי זו כבר תהיה השפלה..

המקרים בהם לא אושיט יד ראשונה, יהיו מקרים בהם נפגעתי מאותו אדם. אושיט סוג של יד רק אם הוא אדם שמאוד קרוב לליבי, ואומר לו שנפגעתי ממנו, ומשם - הכל תלוי בתגובתו.

 

[רינתי77]

אצלי זה מתחלק באופן מאד ברור.

את הילדים ואת בעלי, אני נוטה לפייס .גם אחרי ריב גדול
ועצבים רציניים, אין לי בעיה לעשות את הצעד הראשון ולהתפייס.
את שאר העולם, הכולל משפחה, חברים, חברים לעבודה ואחרים,
אינני מפייסת לעולם. המקסימום זה לעבור לסדר היום ולהמשיך
את הקשר כאילו כלום לא קרה. אבל לרוב אני פשוט מנתקת
מגע. אם אני חושבת שנגרם לי עוול, זה יכול להיות להרבה מאד זמן.
כמה זמן? חברה בעבודה עשתה לי קטע מסריח מבחינה מקצועית
מול הבוס שלי. לא דיברתי איתה 7 שנים.

 

[obelina]

מבינה אותך.

 

[יחפהבפארק]

אני שייכת לפייסניות המפייסות

אני לא מסוגלת לחיות בתחושה שמישהו כועס עליי על משהו ואעשה הכל כדי לפייס אותו. במקביל אני אף פעם לא נשארת בכעסי אלא אם כן זה משהו מחריד וקיצוני. אני מתפייסת מהר ומפייסת באותה המהירות.
אני חושבת שזה נעוץ באישיותו של האדם. אני חונכתי מילדות שלא לצבור כעסים ולהתפייס כמה שיותר מהר. אם לא הייתי שוכחת ולא הייתי מוותרת, אז עד היום לא הייתי מדברת עם אחיי ואחותי. האחים שלי לא יודעים לפייס או לבקש סליחה ולכן אני זאת שהייתי צריכה להתפייס.
אני לא קוראת לעצמי חנפנית. אני פשוט אומרת לעצמי - תהיי את החכמה מבין שניכם או שתיכן, דברי איתה כאילו לא קרה כלום והכל יבוא על מקומו בשלום. לא מסוגלת להישאר ברוגז ברוגז לעולם. אין אצלי דבר כזה. שבוע, שבועיים, חודש חודשיים, זהו. מספיק.
אני אף פעם לא מרגישה את עצמי מושפלת בגלל שהייתי זאת שפנתה ראשונה בשיחה. לוקחת הכל בפרופורציה.
אני חיה עם איש שמעולם לא ביקש סליחה, לא יודע לפייס או להתפייס. מי שעיצבן אותו פעם אחת או פגע בו פעם אחת, זה נשאר לנצח נצחים. אני למדתי להיות בדיוק ההיפך ממנו.

 

[poseidon111]

אני עושה הבחנה בין לבקש סליחה ובין לפייס. אין

לי בעיה לבקש סליחה כשאני טועה או מתנהג לא כיאות. יש לי בעייה קשה לפייס. איני רואה בכך טעם. אם בקשת הסליחה אינה פיוס, איני מוצא טעם
לחזור ולהסביר את בקשתי שוב ושוב. יחד עם זאת דברי אינם תקפים לגבי אשתי. כבר פייסתי לאחר שפגעתי.

מצד שני, אני כמעט תמיד נענה לבקשות סליחה או פיוס. כדי שלא אסכים לבקשת סליחה, זו היתה בוודאי פגיעה שנבעה מרוע צרוף ולא טעות.
אז אני כמו בדואי. זוכר ונוטר להרבה מאוד זמן.

 

[קייזר סוזי]

ביקשת והקדשת לי שיר אז...

בגדול, ברוב המקרים אני מורידה את הראש כשאני מבינה שבאמת עשיתי טעות.
בולעת את הרוק ומבקשת סליחה.

אני ממש לא חושבת שזו חולשה, להיפך.


לכמה זמן אתם זקוקים להרגע לאחר ריב נפיץ במיוחד עם אדם מוערך וחשוב לכם?

הרבה זמן, לפעמים יותר ממה שצריך.. לפעמים גם אחרי שהסערה שככה, אני לא נרגעת.
לאו דווקא מתוך זעם וכעס.
זה יכול להיות בגלל בקורת עצמית על שאני לא הייתי בסדר ולא מצליחה להשתחרר מהדיסטנס.
זה יכול להיות כי אני פשוט עדיין פגועה מהבנאדם וגם פה מתקשה לשחרר כ"כ מהר.

באופן כללי, מריבות,שליליות.. מכניסים אותי ללחצים, ממש לסטרס וחרדות.
לכן אני בכל כוחי משתדלת להמנע מהן...לברוח ולהתרחק מהן.


ערב טוב ותודה.

 

[דאגרוטיפ]

המאזן עד כה: הכף נוטה לאלו בעלי האגו.

מסתמנת תבוסה לפייסנים.
אני ממתינה לתשובות נוספות.
קייזר כפרה, אוהבת שאת כאן.

 

[דיבבלעס]

מה קרה לתלבושת האדומה שלך?