אני אתחיל...
הייתי בחורה רגילה בסמינר (קצת מרדנית)
שיעורים, הפסקות , חברות.. הכל היה רגיל עד שהיא הגיעה
המדריכה החדשה. כולם דיברו עליה כמה שהיא מוכשרת ונקראת סוג של אגדה ועל התוכניות שהיא עושה...
לא התרגשתי ואפילו עיצבן אותי שעושים מבחורה אחת כזה רעש.
כצעד של התרסה לא הייתי בכיתה כשהיא לימדה..
אחרי כמה פעמים היא קראה לי לחדר שקט בסמינר סגרה את הדלת והתיישבה מולי.
שמתי את הרגליים על השולחן וקיוויתי שהיא תקלוט את המסר ותירתע
אבל היא רק ישבה שם הסתכלה עלי וחייכה.
התחלתי לזוע באי נוחות והשפלתי מבט
היא קמה, שמה יד על הכתף שלי ולחשה לי באוזן "אל תדאגי, אני עוד יפענח אותך" והלכה.
חזרתי הביתה שקטה וסוערת. לא יכלתי לחשוב על שום דבר חוץ מהעיניים שלה ואת הלחישה והבל פיה במורד גבי.
קמתי באמצע הלילה שטופת זיעה, הרגשתי את הרטיבות בין הרגליים והשפלתי מבט. היד שלי היתה טחובה בגרביון נוגעת, לוחצת, ומלטפת.. הראש מסוחרר מנסה לשחזר את תווי פניה, את השפתיים,את הגוף ואת החזה.
לא ידעתי להגדיר מה אני מרגישה, אבל לא רציתי שזה יגמר לעולם...
בפעם הבאה כשהיא לימדה אותנו לא יכלתי להסתכל לה בעיניים
כשכולם הסתכלו איך היא מסבירה ומחווה על הלוח, אני דמיינתי איך אני מפשיטה אותה לאט מחולצת הכפתורים...כפתור כפתור חושפת את הצוואר ומתחילה לנשק
במשך השיעור ראיתי שגם היא מסתכלת עלי, ואפילו בלעה את רוקה כמה פעמים עד שהתנערה והמשיכה ללמד כשמידי פעם מגניבה עוד מבט
לקח כמה שבועות עד שהיא פנתה אליי ושאלה אם אני רוצה לבוא אליה הביתה שנעבור על החומר.
הגעתי... לא למדנו
התחלנו לדבר. היא ביקשה ממני שאני יספר לה על עצמי
סיפרתי, על הילדות, על הקשיים... באיזה שהוא שלב התחלתי לבכות
היא התקרבה והניחה כתף
הנחתי על הראש על החזה שלה והרגשתי את הדפיקות- היא אידקה את החיבוק
ואז הרגשתי את מגע השפתיים שלה על צווארי.
הרמתי את המבט
ולא יכלתי לעצור את עצמי
הצמדתי את השפתיים שלי לשלה ונפחתי נשיקה איטית..
הסתכלתי עליה
היא עצרה את הנשימה והסתכלה עלי בהלם
הרגשתי את הנשימות שלה
היה נראה שהיא מתחבטת עם עצמה
אבל אז היא רכנה לעברי ונשכה את השפה בעדינות
תוך שניות הסתערנו והתנשפנו אחת על השניה...
השפתיים שלה היו רכות ורטובות ומצצתי אותם בתאווה.
היא נזרקה על המיטה ואני עליה, פותחת לה בלהט את החולצה...
זה היה ההתחלה של השנים הטובות בחיי
והם נגדעו 3 שנים מאוחר יותר.
אני עומדת לי בגשם וממררת בבכי מסתכלת על השמלת כלה שלה ועל הגבר שעומד לידה מעוטר בשטריימל ולא יודע שהוא גונב לי את אהבת חיי
את כותבת ממש יפה וגלוי