בא מוות שחור
- פותח הנושא ro ny
- פורסם בתאריך
בא מוות שחור../images/Emo16.gif../images/Emo7.gif
בא מוות שחור ולקח את החיים הצעירים של ענת, וכל הנרות שכה התאמצנו לשמרם מרוח כבו. עצוב לי כל כך, הלב מדמם על ענת של איתמר, ענת הלוחמת, ענת שנשאה ברחמה את עוברה הראשון, ענת האמיצה, ענת שהיתה גם שלי לזמן שאול.שנים היינו יחד מגיעות לטיפולים, מתחברות לכמותרפיה, ומדברות מפיגות את כאבי השעה בחלומות, בנחישות להילחם ובנחישות הגדולה עוד יותר לנצח. ענת במותה היתה שנה וחצי לאחר הסשן האחרון של הטיפולים, חודש לאחר בדיקה תקופתית, שבוע אחרי שחלתה בשפעת קלה, אף אחד לא חשב, אף אחד לא הזהיר, ובלילה הגיע האוייב וקטף אותה בשנתה, בקרב לא הוגן, הוא לא יכול היה להגיח לקרב פנים אל פנים כי שם הוא היה מובס, היא לא היתה נותנת לו לנצח ביחוד לא עכשיו כשהאושר היה כבר חלק מהחיים. הצפיה ללידה, הציפיה להורות, הבניה המחודשת של החיים לאחר המחלה. בא מווות שחור ולקח את ענת שלי, את ענת של איתמר, את ענת, את ענת,את ענת....כל כך כואב לי עכשיו.
בא מוות שחור ולקח את החיים הצעירים של ענת, וכל הנרות שכה התאמצנו לשמרם מרוח כבו. עצוב לי כל כך, הלב מדמם על ענת של איתמר, ענת הלוחמת, ענת שנשאה ברחמה את עוברה הראשון, ענת האמיצה, ענת שהיתה גם שלי לזמן שאול.שנים היינו יחד מגיעות לטיפולים, מתחברות לכמותרפיה, ומדברות מפיגות את כאבי השעה בחלומות, בנחישות להילחם ובנחישות הגדולה עוד יותר לנצח. ענת במותה היתה שנה וחצי לאחר הסשן האחרון של הטיפולים, חודש לאחר בדיקה תקופתית, שבוע אחרי שחלתה בשפעת קלה, אף אחד לא חשב, אף אחד לא הזהיר, ובלילה הגיע האוייב וקטף אותה בשנתה, בקרב לא הוגן, הוא לא יכול היה להגיח לקרב פנים אל פנים כי שם הוא היה מובס, היא לא היתה נותנת לו לנצח ביחוד לא עכשיו כשהאושר היה כבר חלק מהחיים. הצפיה ללידה, הציפיה להורות, הבניה המחודשת של החיים לאחר המחלה. בא מווות שחור ולקח את ענת שלי, את ענת של איתמר, את ענת, את ענת,את ענת....כל כך כואב לי עכשיו.
אני רוצה אבל קשה מידי
קשה לי מאוד עכשיו, אבל אני יודעת שאתאושש ואחזור לעצמי. אני חייבת את כל הכוחות כרגע לעצמי. הכאב בא בגלים מעתיקי נשימה. אני מרגישה כמו על סף טביעה אבל ממשיכה לחתור, כי אני חייבת את החוזק לעצמי. אסור לי להחלש כי אנרגטית אני עסוקה כעת ביצירה הכי גדולה של חיי, אני חייבת להיות ממוקדת, לא להיות בלחץ וביחוד לא להיות בכאב. ענת תהיה איתי עוד ימים רבים, למעשה כל ימי היותי - כי מה שחלקנו יחד בזמנים כל כך קשים לשתינו אלה חוויות שלא חווים חיים שלמים. אני כואבת את לכתה הפתאומי, כואבת עם איתמר שנותר ללא חברתו הטובה ביותר וללא העובר שכה חלם לחבוק יום אחד, כואבת עם עצמי על ענת שלא תהיה כאן יותר עם האופטמיות והחלומות, אבל, יודעת שאני נשארתי כאן ואני חייבת להמשיך ללכת הלאה.
קשה לי מאוד עכשיו, אבל אני יודעת שאתאושש ואחזור לעצמי. אני חייבת את כל הכוחות כרגע לעצמי. הכאב בא בגלים מעתיקי נשימה. אני מרגישה כמו על סף טביעה אבל ממשיכה לחתור, כי אני חייבת את החוזק לעצמי. אסור לי להחלש כי אנרגטית אני עסוקה כעת ביצירה הכי גדולה של חיי, אני חייבת להיות ממוקדת, לא להיות בלחץ וביחוד לא להיות בכאב. ענת תהיה איתי עוד ימים רבים, למעשה כל ימי היותי - כי מה שחלקנו יחד בזמנים כל כך קשים לשתינו אלה חוויות שלא חווים חיים שלמים. אני כואבת את לכתה הפתאומי, כואבת עם איתמר שנותר ללא חברתו הטובה ביותר וללא העובר שכה חלם לחבוק יום אחד, כואבת עם עצמי על ענת שלא תהיה כאן יותר עם האופטמיות והחלומות, אבל, יודעת שאני נשארתי כאן ואני חייבת להמשיך ללכת הלאה.
נכון רוני
זה קשה וכרגע לא בטוח שמילים יוכלו לנחם אותך אבל כפי שציינת את חייבת להמשיך הלאה בשביל האחרים שנשארו תתחזקי, כרגע זה כואב, אבל עם הזמן הכאב נמוג ונשארים זכרונות אז קחי את הזמן שלך להתאבל ולכאוב ושימרי על ענת בזכרונות הכי מתוקים שלך. בנתיים קבלי חיבוק ממני ואנחנו כאן להקשיב ולשמוע אותך... אודליה*
זה קשה וכרגע לא בטוח שמילים יוכלו לנחם אותך אבל כפי שציינת את חייבת להמשיך הלאה בשביל האחרים שנשארו תתחזקי, כרגע זה כואב, אבל עם הזמן הכאב נמוג ונשארים זכרונות אז קחי את הזמן שלך להתאבל ולכאוב ושימרי על ענת בזכרונות הכי מתוקים שלך. בנתיים קבלי חיבוק ממני ואנחנו כאן להקשיב ולשמוע אותך... אודליה*
רוני .......... יקרה
הכאב בא בגלים מעתיקי נשימה ................. כן כאבים כאלו , כרגע מוכרים לי כה . וכשהכאב החד מגיע , כזרם חשמל הוא משתק אותך , מעוור את כל התחושות האחרות . אני יכולה לצטט לך דבר שנאמר לי ....... אל תיתנגדי לו לכאב , תרפי לעומתו , אל תיתנגדי הוא יעבור ....... אם תצליחי לזכור זאת בגל הבא , אז נסי , לעיתים כשהכאב בא אנו שוכחים לזמן מה . וזה בסדר . זה לגבי הכאב ....... לגבי המוות ........ מהניסיון שלי עם הריקוד עם המוות , המוות אינו עונש . מוות הינו תהליך רגיל של החיים . מצב שינוי צורת צבירה . לאחר שרקדתי עם המוות לזמן של יותר מכמה שנים בצורות שונות , וחקרתי אותו , ולוא משום הבנת הפחדים האישיים שהיו לי ממנו . אני כיום יכולה לומר לך שהמוות , זה אינו הסוף , כיום , כשאדם מת ..... אני חשה התעלות דווקא . כי נשמתו מסיירת ביננו במיוחד בזמן הקרוב למוות . ואם נשמת האדם בסביבה שהרי ניתן לפתוח את הלב , ולעזור לנשמתו להמשיך בדרכו . שיבעה , זה תקופה בה אנו מכבדים את אמירת השלום של הפרידה . בהמון עמים שאנו מכנים "פרימיטיביים " טיקסי המוות היו שונים , שם המוות אינו שחור , אלא דווקא לבן , והחברים שולחים ברכות לממשיך הלאה , בדרכו . ובכל זאת ..... בתוכך מערבולת . השאלות המעיקות , של - למה . ........ אני יכולה לומר לך שלהכל יש סיבה , רק מרבית הפעמים היא מוסתרת מעיננו . שאלות הלמה , הן הכי קשות להתמודדות . ועוד יש בחבילת התחושה . את כאב הפרידה מחברה אהובה . זה כאב חד וחזק ........ אני יודעת . וכן .... כשאנו מתמודדים עם מוות , זה תמיד מעלה את היחסים האישיים שלנו עם יום מותנו שלנו . וזה נושא שביום יום אנו מעדיפים להטיל עליו וטו . אז יקירה ..... כן תקופה קשה וכואבת , אבל משום כך , גם מלמדת . חיבוק ענק ראשית . ושנית אני מזמינה אותך לשבת ולכתוב ...... לכתוב מכתב לחברתך , לכתוב על כל התחושות שמפעמות בך . כתבת : אסור לי להחלש כי אנרגטית אני עסוקה כעת ביצירה הכי גדולה של חיי, אני חייבת להיות ממוקדת, לא להיות בלחץ וביחוד לא להיות בכאב. ההחלשות יקירה , זה כאשר אנו מדחיקים . כשתיבת פנדורה מלאה . אם יש לך כרגע סיבות לא להחלש אנרגטית , אז אני יכולה ראשית לומר לך שכמו שצחוק מגביר את מערכת החיסון , ככה גם בכי משחרר . אך אליה וקוץ בה - הכוונה כאן , לבכי שנותנים לו לצאת חופשי כשהוא מגיע . ולא לבכי פנימי שאנו עוצרים על פני השטח והטיפין שאנו מאשרים לו לצאת הוא למעשה בכי מתוך רחמים עצמיים .... זה אחרת , בכי כזה , מחליש . אז אם את צריכה חוזק ........ אז אנו כאן יקירה ..... כנסי , ותיכתבי , תוציאי על הפורום , או בין דפי מחברתך העלומה , רק הוציאי . אל תעמיסי על תיבת פנדורה ........ תני לעצמך לבטא את הכל החוצה . באהבה אני
הכאב בא בגלים מעתיקי נשימה ................. כן כאבים כאלו , כרגע מוכרים לי כה . וכשהכאב החד מגיע , כזרם חשמל הוא משתק אותך , מעוור את כל התחושות האחרות . אני יכולה לצטט לך דבר שנאמר לי ....... אל תיתנגדי לו לכאב , תרפי לעומתו , אל תיתנגדי הוא יעבור ....... אם תצליחי לזכור זאת בגל הבא , אז נסי , לעיתים כשהכאב בא אנו שוכחים לזמן מה . וזה בסדר . זה לגבי הכאב ....... לגבי המוות ........ מהניסיון שלי עם הריקוד עם המוות , המוות אינו עונש . מוות הינו תהליך רגיל של החיים . מצב שינוי צורת צבירה . לאחר שרקדתי עם המוות לזמן של יותר מכמה שנים בצורות שונות , וחקרתי אותו , ולוא משום הבנת הפחדים האישיים שהיו לי ממנו . אני כיום יכולה לומר לך שהמוות , זה אינו הסוף , כיום , כשאדם מת ..... אני חשה התעלות דווקא . כי נשמתו מסיירת ביננו במיוחד בזמן הקרוב למוות . ואם נשמת האדם בסביבה שהרי ניתן לפתוח את הלב , ולעזור לנשמתו להמשיך בדרכו . שיבעה , זה תקופה בה אנו מכבדים את אמירת השלום של הפרידה . בהמון עמים שאנו מכנים "פרימיטיביים " טיקסי המוות היו שונים , שם המוות אינו שחור , אלא דווקא לבן , והחברים שולחים ברכות לממשיך הלאה , בדרכו . ובכל זאת ..... בתוכך מערבולת . השאלות המעיקות , של - למה . ........ אני יכולה לומר לך שלהכל יש סיבה , רק מרבית הפעמים היא מוסתרת מעיננו . שאלות הלמה , הן הכי קשות להתמודדות . ועוד יש בחבילת התחושה . את כאב הפרידה מחברה אהובה . זה כאב חד וחזק ........ אני יודעת . וכן .... כשאנו מתמודדים עם מוות , זה תמיד מעלה את היחסים האישיים שלנו עם יום מותנו שלנו . וזה נושא שביום יום אנו מעדיפים להטיל עליו וטו . אז יקירה ..... כן תקופה קשה וכואבת , אבל משום כך , גם מלמדת . חיבוק ענק ראשית . ושנית אני מזמינה אותך לשבת ולכתוב ...... לכתוב מכתב לחברתך , לכתוב על כל התחושות שמפעמות בך . כתבת : אסור לי להחלש כי אנרגטית אני עסוקה כעת ביצירה הכי גדולה של חיי, אני חייבת להיות ממוקדת, לא להיות בלחץ וביחוד לא להיות בכאב. ההחלשות יקירה , זה כאשר אנו מדחיקים . כשתיבת פנדורה מלאה . אם יש לך כרגע סיבות לא להחלש אנרגטית , אז אני יכולה ראשית לומר לך שכמו שצחוק מגביר את מערכת החיסון , ככה גם בכי משחרר . אך אליה וקוץ בה - הכוונה כאן , לבכי שנותנים לו לצאת חופשי כשהוא מגיע . ולא לבכי פנימי שאנו עוצרים על פני השטח והטיפין שאנו מאשרים לו לצאת הוא למעשה בכי מתוך רחמים עצמיים .... זה אחרת , בכי כזה , מחליש . אז אם את צריכה חוזק ........ אז אנו כאן יקירה ..... כנסי , ותיכתבי , תוציאי על הפורום , או בין דפי מחברתך העלומה , רק הוציאי . אל תעמיסי על תיבת פנדורה ........ תני לעצמך לבטא את הכל החוצה . באהבה אני
../images/Emo51.gif ענקית יקירתי
כן, הכאב הוא רצחני. פתאום אחרי שנים של מאבקים המוות בא כאן בהפוכה, כל-כך לא צפוי. אני לא נותנת לעצמי לשקוע למרות הכאב העצום על מותה של ענת. אני מטפלת בעצמי השבוע הייתי שלוש פעמים אצל המטפל שלי, אני כותבת הרבה ובעיקר מתעמתת עם הפחדים ששבו וצפו לאחר המקרה. גם אני מהרוקדות עם המוות כבר שנים ארוכות, אבל אני לא נותנת לו לתפוס מקום בחיי. למרות המצבים שידעתי, הפרידות שכבר חויתי מאנשים יקרים. הוא נמצא שם אבל הוא לא תופס מקום בחיים שלי. אנחנו מגזע של מנצחים, אני בוכה וכותבת את הכאבים שלי לא אוטמת אותם בקופסה. אנחנו עם איתמר 24 שעות ביממה והמצב הזה כרוך בהרבה מאוד שעות בכי אי אפשר שלא, אבל בין כל הבכי צוחקים על כל הדברים הקטנים מענת שעכשיו עולים למעלה - מוזר לחשוב על ענת ממקום של זיכרון כשנדמה שהיא נסעה לחופשה או משהו כזה. החלטנו לעשות טקס שחרור ופרידה מענת, אנחנו עובדים על זה עכשיו, איתמר עדיין לא במצב טוב לזה, אנחנו נחכה עם זה מעט עד שהוא יתיצב קצת - הצמדנו לו מטפל וכולנו איתו כל הזמן שהוא צריך. השבעה נגמרה, יש לנו חבר שהגיע מחו"ל לחודשיים והוא כנראה יגור עם איתמר עד הנסיעה חזרה לארה"ב. אני מציירת את הכאב, כותבת אותו, מתעמתת איתו, ואני שמחה שיש לי אתכם כאן שכל כך מבינים לתחושותי לחלוק איתכם את הדברים. גם אנשים שחווים סרטן אצל הקרובים ביותר להם לא יכולים לדעת מה עובר עלינו במצבים מהסוג הזה. תודה יקרה שלי על התמיכה. מאוד ריגשת אותי. את אדם מקסים. רוני.
כן, הכאב הוא רצחני. פתאום אחרי שנים של מאבקים המוות בא כאן בהפוכה, כל-כך לא צפוי. אני לא נותנת לעצמי לשקוע למרות הכאב העצום על מותה של ענת. אני מטפלת בעצמי השבוע הייתי שלוש פעמים אצל המטפל שלי, אני כותבת הרבה ובעיקר מתעמתת עם הפחדים ששבו וצפו לאחר המקרה. גם אני מהרוקדות עם המוות כבר שנים ארוכות, אבל אני לא נותנת לו לתפוס מקום בחיי. למרות המצבים שידעתי, הפרידות שכבר חויתי מאנשים יקרים. הוא נמצא שם אבל הוא לא תופס מקום בחיים שלי. אנחנו מגזע של מנצחים, אני בוכה וכותבת את הכאבים שלי לא אוטמת אותם בקופסה. אנחנו עם איתמר 24 שעות ביממה והמצב הזה כרוך בהרבה מאוד שעות בכי אי אפשר שלא, אבל בין כל הבכי צוחקים על כל הדברים הקטנים מענת שעכשיו עולים למעלה - מוזר לחשוב על ענת ממקום של זיכרון כשנדמה שהיא נסעה לחופשה או משהו כזה. החלטנו לעשות טקס שחרור ופרידה מענת, אנחנו עובדים על זה עכשיו, איתמר עדיין לא במצב טוב לזה, אנחנו נחכה עם זה מעט עד שהוא יתיצב קצת - הצמדנו לו מטפל וכולנו איתו כל הזמן שהוא צריך. השבעה נגמרה, יש לנו חבר שהגיע מחו"ל לחודשיים והוא כנראה יגור עם איתמר עד הנסיעה חזרה לארה"ב. אני מציירת את הכאב, כותבת אותו, מתעמתת איתו, ואני שמחה שיש לי אתכם כאן שכל כך מבינים לתחושותי לחלוק איתכם את הדברים. גם אנשים שחווים סרטן אצל הקרובים ביותר להם לא יכולים לדעת מה עובר עלינו במצבים מהסוג הזה. תודה יקרה שלי על התמיכה. מאוד ריגשת אותי. את אדם מקסים. רוני.
rubber duck
New member
רוני יקרה ../images/Emo24.gif
כואב כואב כואב כואב
אין משהו אחר מחזק אותך ואת יקרייך
שרון
כואב כואב כואב כואב
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.