בבית- מלאך בחוץ- מפלצת... מה עושים?

[שירי ל]

בבית- מלאך בחוץ- מפלצת... מה עושים?

אני לא יודעת אם אצל הרבה זה כך: אופיר זקוקה לסדר יום מאוד קבוע - יש לה שעות קבועות שבהן היא ישנה, שעה קבועה של אמבטיה וכו´. זה נותן הרבה שלוות נפש גם לה וגם לי - שיודעת לתכנן כך את יום. א-ב-ל אם פעם ב- משתבש סדר היום הזה - אוי ואבוי לנו. בכי וצרחות אימים. אני מאוד משתדלת לוותר על יציאות מהבית בשעות הערב (עם בייבי סיטר היא לא מוכנה להשאר בשום אופן) או לחלופין לשלוח את בעלי ולהשאר עם אופיר. בשלושה ימים האחרונים הייתי בשלוש מסיבות חנוכה שאי אפשר היה לוותר עליהם (בסה"כ גם המשפחה נורא רוצה לראות אותה) וזה היה סיוט עולמי. למישהו יש פיתרון מה לעשות ואיך יוצאים מפעם לפעם ולא מצטערים על הרגע או איך כן להשאיר אותה עם בייביסיטר (בשעות היום היא נשארת עם אמא שלי לשעתיים אבל בערב בשום אופן לא). תודה

 

[אורית ג.]

אם היא תינוקת - זה מאוד הגיוני

(עד שנתיים כוונתי) . וגם אם היא לא תינוקת כבר - הרי כשקבעת לה סדר יום והרגלת אותה אליו - נהנית מהנוחות שזה נותן (לכולם). אי אפשר גם לאכול את העוגה וגם להשאיר אותה שלמה - וילד הרגיל לסדר יום מסויים ונרגע ממנו - צריך שההורים יכבדו את זה גם כשלא נח להם (כולל , לדעתי להפסדי את המשפחה בשעות הערב - אם זה ממש לא הולך, המו אצלכם) לילדים שלי אין סדר יום קבוע והכיף הוא שאפשר ללכת איתם לים למשל ב-8 בערב בקיץ (אם הם לא עייפים) אבל מצד שני - את בהחלט יכולה למצוא אותי משחקת במכוניות ומוסך בשעה 4 בבוקר. ולא בנדירות

תבחרי. ורק כדי להרגיע אותך - זה עובר לבד כשהם גדלים. בתי היתה "שונאת ארועים" מובהקת (עד כדי כך שהיתה ניגשת לאורחים ושואלת מתי הם הולכים, בתמימות אמיתית של גיל שנתיים) והיום היא המארגנת הראשית של מסיבות החנוכה ויום ההולדת. אז עצתי : תזרמי אתה ותשמחי שהיא מוכנה להשאר עם אמא שלך בצהריים - גם זה יפה.

 

[שירי ל]

תודה אורית

מאוד מעניין אותי גם לדעת אם זה כך אצל אחרים משום שהחברים שלנו מספרים שאצלם זה לא היה כך ומשתמע כאילו הילדים של כולם מלאכים והילדה שלנו חריגה בהתנהגותה, מה שמאלץ אותי לא רק להתמודד איתה בערבים כאלו אלא גם עם בעלי - שמביע אכזבה כל הזמן מהילדה.

 

[אורית ג.]

תעשי כמוני... ../images/Emo8.gif

תחשבי שהילדה שלך מושלמת. * אם היא לא נותנת דקה לישון - היא אינטיליגנטית וערנית * אם היא לא מסכימה לאכול חצי מהדברים שאת מכינה - היא חכמה ויודעת מה היא רוצה * אם היא מתנהגת לא יפה לאורחים או מסרבת להצטלם עם דודה בלה בבר מיצווה של חיימקה - היא עדינה ורגישה *אם היא עושה פיפי על הרצפה וקופצת בתוכו - יש לה חוש הומור * ואם היא מורחת מילקי על השטיח ומזמינה את הכלב ללקק - יש לה תושיה וכמובן : אם היא לוקחת פלסטלינה ומדביקה באדיקות על הטלפון הסלולארי - היא יצירתית משהו משהו. ועל מה שהבעל מתלונן (שזה החינוך שלי, ש"היא צריכה לדעת לישון בזמן" שהיא לא מוכנה להתחבר עם זרים וכו´) - אני מזכירה לו שחצי מהגנים הם שלו (הדפוקים כמובן) - ושגם הוא היה פחדן או שובב

 

[_גלית_]

אורית ../images/Emo6.gif

אני יושבת לי עכשיו עם תומר, מקטרת ומנסה להתמודד עם העובדה שהוא מתעלם מזה שאני עובדת כל כך קשה בימים אלה, ומעיר אותי מוקדם בבוקר

, והנה אני שוב נתקלת בהודעה משעשעת שכתבת ומתפקעת מצחוק.. תודה

.

 

[שינו]

כל הכבוד לגישה החיובית!!

 

[שירי ל]

אורית - אהבתי! כל הכבוד! ../images/Emo6.gif

 

[לאה_מ]

כל ילד הוא עולם ומלואו

ואם היא היתה מתנהגת "למופת" ביציאות, אבל חסרת מנוחה ו"משגעת לכם את השכל" בבית, אז זה היה יותר טוב? אז בעלך לא היה מאוכזב? ממה שתארת נשמע לי שיש לכם ילדה נהדרת, שמאד רגילה ואוהבת סדר יום קבוע. יש, אגב, גם מבוגרים כאלה, שכשסדר היום שלהם משתבש, הם נהיים עצבניים. אמא שלי עד היום עצבנית בערב אם היא לא ישנה בצהריים... ואני מאד מסכימה עם אורית לגבי היתרונות הגדולים של סדר היום, ובסופו של דבר זו היתה ההחלטה שלכם (ושלה, כמובן). אז בדרך כלל אני מבינה שאתם משתדלים להענות לסדר היום שלה, ולפעמים זה בלתי אפשרי (כמו שהיה השבוע) ואז צריך להשלים עם עצבנות מצידה. אני בטוחה שגם המשפחה שרוצה לראות אותה ואוהבת אותה יכולה להבין את זה ולא מתרגזת. ולגבי האכזבה - אני מזמינה אותך לקרוא (וכמובן להשתתף) את הדיון שהיה בנושא הזה ביום-יומיים האחרונים בפורום חינוך לגיל הרך (שכותרתו, אם אינני טועה, "קבלה בחברה"). הייתי מצרפת לך קישור אבל המחשב שלי היום כל כך איטי, שזה פשוט מחריד. את מוזמנת בכל מקרה.

 

[אורית ג.]

המחשב שלי דווקא "טס"

והילד עוד לא קם לשחק

(אולי יהיה לי מזל היום) אז הנה הקישור שלאה התכוונה אליו

 

[חגיתושתוש]

תעשי מה שכולן עושות - תשקרי

אף ילד לא מושלם. ילדים לפעמים מתעוררים בלילה. ילדים לפעמים לא אוכלים מה שנותנים להם. ילדים לפעמים לא אוהבים ללכת למסיבות. ואם הילדים של החברות שלך הם לא כאלה, אז משהו משתבש בהעברת המידע אליך... בקשר לאכזבה של בעלך - אני באמת חושבת שזה עצוב שכבר מגיל כזה מתחילים לעשות השוואות עם ילדים אחרים (או לפחות עם סיפורים עליהם). כל ילד הוא אינדיבידואל בעל אופי משלו ורצונות משלו, והוא צריך לגדול בתור אחד יחיד ומיוחד (ולא העתק של ילדים אחרים). ואני רוצה לסייג את מה שכתבתי בהתחלה - יש ילדה אחת מושלמת בעולם, הילדה הפרטית שלי

 

[טלי של גלי]

גלי ההיפך הגמור, לשמחתי, ואולי

בלל אורח החיים שלנו. לנו אין סדר יום קבוע. אנחנו קמות פחות או יותר באותה שעה כל יום, אבל זה משתנה, ואף פעם לא הולכות, ז"א היא הולכת, לישון באותה שעה כמו אתמול. זה די הולם את ההורים שלה, שהם קצת ציפורי לילה, ואפשר לצאת איתה, כמו היום לדוגמא, למסעדה עם המשפוחה, והיא תאכל ותשתה, אפילו שבד"כ זה כבר אמצע הלילה. היא גם מבלה איתנו בפאב השכונתי, שהוא כמו חושה בסיני, עם שטיחים, ואנחנו יושבים באיזור ללא עישון, רוקדים רגאיי וטוחנים צ´יפס באחת עשרה בלילה. מה שכן, בגלל שאופיר כן זקוקה לסדר יום, לדעתי אין לכם ברירה אלא לספק לה אותו. וממש ממש להשתדל לא לחרוג ממנו. ואם כבר חריגות- לא דרסטיות- אם צריך לפגוש את המשפחה, לא לטלטל אותה, אלא את המשפחה - שיבואו ליכם. יהיה לה קל הרבה יותר בבית מאשר במקום זר.

 

[מאמא כושר]

סדר יום קבוע

תמיד כייף שיש סדר יום קבוע, ואני לא חושבת שצריך להילחם תנסו לטמרן בין לבין שבשעות הקשות יבואו אליכם או משהו כזה. תסתכלי על זה ככה גם אנחנו מתבאסים שמשנים לנו את התוכניות! בהצלחה- !

 

[Iris-1]

שירי בוקר טוב.

אכן דפנה ילדה נוחה מאד אבל כשיוצאים מהבית לשינה במקום חדש כמו אצל סבתות למשל קשה להרגיע אותה מאד. היא נכנסת לקריזה למרות שגם שם משתדלים מאד לשמור על סדר היום שלה. לעניין הערבים אין לי טיפים כי אצלנו הכל בסדר רק שולחת לך חיבוק ומבטיחה לך שזה יסתדר עם הזמן. רק הרבה סבלנות. ודרך אגב אנחנו באמת עד החודש האחרון כמעט שלא יצאנו בערבים כי היה קצת קשה ולא עם דפנה אלא דווקא עם האחרות שלי. בכל מקרה בהצלחה ותדווחי.

 

[אמא של שירה1]

מצחיק שאת מעלה את זה כי גם אנחנו

חווינו את ה"חוויה" הזאת אתמול, הלכנו לחברים להדלקת נרות הדיוק בשמונה, לשירה גם יש סדר יום קבוע בשמונה וחצי מקלחת אוכל ולישון. דאגתי שהמטפלת תעשה לה מקלחת בצהריים כך שהיא תאכל ותלך לישון ואנחנו נהנה עם החברים. אבל- לא, שירה התחילה לצרוח בשמונה, שום דבר לא עזר, היא היתה קרועה מעייפות אבל לא הסכימה לישון ולא לאכול. בקיצור היה ערב מאוד מהנה, כל הזמן הייתי איתה על היידים ובעלי ואני עשינו תורנויות בארוחה. כמובן שברגע שנכנסנו לאוטו היא נרדמה. אבל אני לא מאשימה אותה, להיפך מאוד ריחמתי עליה היא בסה"כ רצתה לישון במיטה שלה כמו שהיא רגילה. המסקנה שלי היתה- בשעות כאלה לא יוצאים איתה, או בייבי סיטר (למרות שאף פעם עוד לא נשארה עם בייביסיטר) או סבים. היום יש לנו שוב הדלקת נרות ואני כבר צופה את הסיוט שוב.

 

[imale]

לרומי יש סדר יום די קבוע...

אמנם במשך היום היא נרדמת מתי ואיך שבא לה, אבל קבוע בין 6 וחצי בערב ל-7 היא עושה אמבטיה והולכת לישון. כל נסיון שלי למשוך אותה מאוחר יותר - באירועים מיוחדים כמובן - היה מסתיים בילדה עייפה, עצבנית ואמא מתוסכלת. בינתיים לא יצא לי לצאת בערב, אבל אם אצא - אני מניחה שאמתין אחרי שרומי תירדם, ואשאיר אותה עם בייביסיטר (סבתא שלה מן הסתם). נרות אני מדליקה עם ההורים שלי והאחים שלי בשעה קצת יותר מוקדמת , ואז לוקחת את רומי הביתה לאמבטיה ולמיטה. לקחתי אותה פעם, מזמן, כשהיתה פצפונת, לחתונה. היא היתה די עצבנית וברעש וההמולה שהיו שם לא הצליחה להרדם או אפילו להרגע - מהר מאוד הבנתי את הפרינציפ והלכנו מוקדם הביתה. ברור שלא אקח אותה שוב, כל עוד היא רגילה לישון בשעות כאלו. אני בינתיים שמה את הנוחיות של רומי מעל לרצון שלי לצאת לבלות ולהתארח. אופיר ילדה מקסימה - את בהחלט יכולה לצאת איתה ולבלות עם חברים ומשפחה - בשעות שבהן היא עירנית וחייכנית. עם הזמן היא תגביל אתכם פחות גם בערבים. לגבי האבא המאוכזב - אני מתארת לעצמי שזה היה רגע ספציפי שהוא חש כך, ושהוא מבין איזו ילדה מקסימה יש לכם... אם הוא חושב שכל שאר הילדים אוהבים לבלות עם ההורים שלהם אצל חברים בשעות השינה שלהם - את יכולה להרגיע אותו ולספר לו שאופיר בהחלט לא יוצאת מהכלל כאן. יש ילדים כאלו, ששעת השינה שלהם גמישה מאוד (גלי של טלי למשל) אבל יש גם הרבה כאלו שלא.