בבית שלי

[שירה כמים 1959]

בבית שלי
שהוא מבצרי
תנועת הענפים בחלון
השמש שצובעת כל עלה ועלה
בצבע מעט שונה, הפירות הקטנטנים הכתמתמים,
גביעוני הפרחים, קולות ילדים ממרחק, רחש מכונת הכביסה

 

[שירה כמים 1959]

שהסיוטים באים ואת קופצת
קפצי קפצי
עד לעננים
גיברת מרשימה
עטופה חתולים
רכות רכות
רכים רכים
כשהסיוטים באים את קופצת
קפצי נא
קפצי
עד
ל
מעבר.
תודה

 

[שירה כמים 1959]

"דאגתי לך", א' אמר
לפני עשרים ושתיים שנים
בשיחת טלפון, ומייד
התאהבתי בו.
עד אתמול.
סמרטוט רצפה עלוב
שכמוני.

 

[בבית ספרנו]

"דאגתי לך", א' אמר
לפני עשרים ושתיים שנים
בשיחת טלפון, ומייד
התאהבתי בו.
עד אתמול.
סמרטוט רצפה עלוב
שכמוני.

איך בסוף אנחנו נופלים בתסמיני אהבה. המבאס שאחר כך מרגישים דפוקים במקום לחבק את עצמינו כמו שצריך... כתבת יפה.

 

[שירה כמים 1959]

איך בסוף אנחנו נופלים בתסמיני אהבה. המבאס שאחר כך מרגישים דפוקים במקום לחבק את עצמינו כמו שצריך... כתבת יפה.

תודה יקירתי!!
כל רגע והאמת שלו.
מחכה לקרוא עוד משירייך היפים

 

[בבית ספרנו]

תודה יקירתי!!
כל רגע והאמת שלו.
מחכה לקרוא עוד משירייך היפים

תודה רבה, מחמם את הלב.

 

[שירה כמים 1959]

איך בסוף אנחנו נופלים בתסמיני אהבה. המבאס שאחר כך מרגישים דפוקים במקום לחבק את עצמינו כמו שצריך... כתבת יפה.

אהבתי גם את הביטוי שלך "נופלים בתסמיני האהבה"

 

[בבית ספרנו]

אהבתי גם את הביטוי שלך "נופלים בתסמיני האהבה"

 

[שירה כמים 1959]

הים כבר לא גועש
איפיגניה שוקעת עמוק עמוק
בתוך העשן והאש
הים כבר לא גועש
תחליקו עליו ברווחה
מלחים ומלחיות
הים כבר לא גועש
הסופה חלפה
בין העשן והאש
איפיגניה שוקעת
בחיך האלים

 

[שירה כמים 1959]

ובאמצע שיחה איל פתאום שואל אם אני רואה
סרטונים על המאדים ואומר לי
שיש שם עצים,
עצים, הוא אומר לי ועיניו בורקות,
על המאדים

 

[שירה כמים 1959]

אני רוצה לזרוק הכול. הכול!!!
למחוק את כל העבר שלי!!!
לעקור מהשורשים.
כאילו היה העבר שלי עשב שוטה!!!
אני רוצה לזרוק הכול לפח.
לפח האשפה של אלוהים,
אם אפשר אלוהים,
במחילה.
אני רוצה לזרוק את אבא שלי זורק אותי מהבית
רוצה לזרוק אותו זורק את אימא שלי לעזאזל
אני רוצה לזרוק אותו... דברים שלא אכתוב כאן
אני רוצה לזרוק את החגים
אני רוצה לזרוק את היותי לא נאהבת
אני רוצה לזרוק את כל השנים הרבות רבות רבות של היותי לבד בחגים ומרחמת על עצמי
אני רוצה לזרוק לזרוק לזרוק
ולהתחיל מהתחלה
פרש
מעכשיו
מהרגע הזה
חג שבועות (שונאת אותך!!!!) - יכולה ליזום, יכולה לפנות, יכולה להגיד- בואו, נבלה ביחד.
לא עוד מסכנה.
לא עוד אבא זרק אותי מהבית.
מהשורשים!!!
מהשורשים אני רוצה לעקור!!!!
אפילו שיכאב לאדמה!!!

 

[בבית ספרנו]

אני רוצה לזרוק הכול. הכול!!!
למחוק את כל העבר שלי!!!
לעקור מהשורשים.
כאילו היה העבר שלי עשב שוטה!!!
אני רוצה לזרוק הכול לפח.
לפח האשפה של אלוהים,
אם אפשר אלוהים,
במחילה.
אני רוצה לזרוק את אבא שלי זורק אותי מהבית
רוצה לזרוק אותו זורק את אימא שלי לעזאזל
אני רוצה לזרוק אותו... דברים שלא אכתוב כאן
אני רוצה לזרוק את החגים
אני רוצה לזרוק את היותי לא נאהבת
אני רוצה לזרוק את כל השנים הרבות רבות רבות של היותי לבד בחגים ומרחמת על עצמי
אני רוצה לזרוק לזרוק לזרוק
ולהתחיל מהתחלה
פרש
מעכשיו
מהרגע הזה
חג שבועות (שונאת אותך!!!!) - יכולה ליזום, יכולה לפנות, יכולה להגיד- בואו, נבלה ביחד.
לא עוד מסכנה.
לא עוד אבא זרק אותי מהבית.
מהשורשים!!!
מהשורשים אני רוצה לעקור!!!!
אפילו שיכאב לאדמה!!!

הלוואי. לחיות את עצמנו ולא את מה שהחליטו בשבילנו שאנחנו, או שגרמו לנו להיות על אפנו וחמתנו.

 

[שירה כמים 1959]

הלוואי. לחיות את עצמנו ולא את מה שהחליטו בשבילנו שאנחנו, או שגרמו לנו להיות על אפנו וחמתנו.

הלוואי
ואמן
והלוואי
ואמן
ובכל הכוח להתעקש
לעשות פעולה אחת קטנה
שאיננה מה שהחליטו בשבילנו
ועל אפם ועל חמתם שלהם
נהיה כאן שורשים שורשים
באדמה הטובה.
*
ותודה שכתבת, בבית ספרנו היקרה

 

[שירה כמים 1959]

זרה, זרה אהובתי המתועבת, המכוערת
זרה ומנוכרת לעולם
והעולם מנוכר לה
כל הפרחים שיוגשו לרגליה - נובלים מנשיפות פיה

 

[שירה כמים 1959]

זורקת כל מה שאפשר
כל מה שאפשר זורקת
כמו שזרקתי את כל בגדיה מתנותיה
זורקת זורקת כל מה שאפשר
ומקרטעת הלאה במורד הנהר

פרח לא יספיק
כל הפרחים שבעולם