בבעיה, מבקש עצות ועזרה
שלום רב, אני התגייסתי לפני כשבוע לקורס מכ"ים במגל. תנאי המחייה היו סבירים, ישנו בחדרים, האוכל היה בסדר והסתדרתי טוב עם שאר האנשים. מה שמפריע לי זה דרך החיים בצבא. מאוד מאוד קשה לי להיות רחוק כל כך מהבית, להגיע רק כל סוף שבוע או כל שניי סופי שבוע הביתה, אני מרגיש שכל מה שאני עושה שם לא מעניין אותי, קשה לי מאוד שאין לי שום זמן פנוי משלי, אפילו לא קצת. בנוסף אני מרגיש שאני צריך קצת פרטיות, קשה לי להתקלח שם, קשה לי לישון שם ואני כל הזמן בחרדות שמא אני אאבד משהו מהציוד הצבאי ואעלה למשפט צבאי. השבוע הזה היה אחד הדברים הכי קשים שעברתי בחיים שלי, אני ספרתי את הדקות שם, כל הזמן רק חשבתי מתי אני כבר אחזור הביתה, התחלתי להרגיש רע - סחרחורת, כאב ראש והרגשת בחילה ורצון להקיא. הרגשתי שאני מוכן לעשות הכל העיקר להיות בבית, הרגשתי שאני הייתי מאוד קרוב להשבר נפשית. הצלחתי לשמור את הרוב בפנים ותפקדתי כמו שצריך מבחוץ למרות שהייתי מאוד קרוב להשבר מבפנים, הרגשתי שכל רגע שאני נמצא שם מבלי להיות קצת יותר בבית ממש הורג אותי מבפנים. כשהגעתי הביתה ההורים מאוד תמכו, עזרו ועודדו אותי. כרגע אני לא יודע מה לעשות, אני שוקל לנסות להגיע לתפקיד של "ג'ובניק" ולשרת קרוב לבית, אני מרגיש שאם אוכל לחזור כל ערב או לפחות כמעט כל ערב הביתה, אפילו אם זה אומר לחזור כל כך מאוחר שאני רק אספיק להגיד שלום להורים, להתקלח ולישון אני אסתדר ואוכל לשרת בצבא באופן שבו אוכל להסתדר. אני כרגע שוקל ללכת את הקב"ן ולבקש שירות יותר מתון, להיות קרוב לבית. חשוב לי לציין שאני לא מתכוון לצאת מהצבא אני רוצה וחשוב לי לשרת את מלוא השירות בצה"ל, אני פשוט מרגיש שאני מתפרק בשירות שאני נמצא בו עכשיו ושאני רוצה שירות מתון יותר עם קרבה אל הבית. אני מפחד שאם אלך אל הקב"ן ואסביר את הבעיה שלי שזה עלול לפגוע בי באזרחות לאחר הצבא. אני מרגיש שאם לא אצליח לעבור לשירות מתון יותר ואשאר שם אני אשבר נפשית לגמרי, אך מצד שני אני לא רוצה להגיע למצב שאפגע בהמשך חיי באזרחות. שוב, אני רוצה לשרת רק בשירות מתון יותר איתו אוכל להסתדר. דיברתי עם כמה אנשים וחלק אמרו שזה קושי ראשוני להתרגל אל הצבא, ושכולם עוברים את זה, אני מרגיש שמה שיש אצלי הוא הרבה יותר מזה, אני מרגיש שאני פשוט אמות מבפנים אם אני לא אצליח להגיע אל שירות מתון יותר. מאוד קשה לי שם, אני לא עושה שום דבר שמעניין אותי, אפילו לא קצת, ורק סופר את הדקות והימים מתי כבר אגיע הביתה. אני צריך עזרה, האם הליכה אל הקב"ן במצב כזה זה הדבר הנכון לעשות? האם זה עלול לפגוע בהמשך חיי באזרחות? האם יש אפשרויות אחרות? תודה.
שלום רב, אני התגייסתי לפני כשבוע לקורס מכ"ים במגל. תנאי המחייה היו סבירים, ישנו בחדרים, האוכל היה בסדר והסתדרתי טוב עם שאר האנשים. מה שמפריע לי זה דרך החיים בצבא. מאוד מאוד קשה לי להיות רחוק כל כך מהבית, להגיע רק כל סוף שבוע או כל שניי סופי שבוע הביתה, אני מרגיש שכל מה שאני עושה שם לא מעניין אותי, קשה לי מאוד שאין לי שום זמן פנוי משלי, אפילו לא קצת. בנוסף אני מרגיש שאני צריך קצת פרטיות, קשה לי להתקלח שם, קשה לי לישון שם ואני כל הזמן בחרדות שמא אני אאבד משהו מהציוד הצבאי ואעלה למשפט צבאי. השבוע הזה היה אחד הדברים הכי קשים שעברתי בחיים שלי, אני ספרתי את הדקות שם, כל הזמן רק חשבתי מתי אני כבר אחזור הביתה, התחלתי להרגיש רע - סחרחורת, כאב ראש והרגשת בחילה ורצון להקיא. הרגשתי שאני מוכן לעשות הכל העיקר להיות בבית, הרגשתי שאני הייתי מאוד קרוב להשבר נפשית. הצלחתי לשמור את הרוב בפנים ותפקדתי כמו שצריך מבחוץ למרות שהייתי מאוד קרוב להשבר מבפנים, הרגשתי שכל רגע שאני נמצא שם מבלי להיות קצת יותר בבית ממש הורג אותי מבפנים. כשהגעתי הביתה ההורים מאוד תמכו, עזרו ועודדו אותי. כרגע אני לא יודע מה לעשות, אני שוקל לנסות להגיע לתפקיד של "ג'ובניק" ולשרת קרוב לבית, אני מרגיש שאם אוכל לחזור כל ערב או לפחות כמעט כל ערב הביתה, אפילו אם זה אומר לחזור כל כך מאוחר שאני רק אספיק להגיד שלום להורים, להתקלח ולישון אני אסתדר ואוכל לשרת בצבא באופן שבו אוכל להסתדר. אני כרגע שוקל ללכת את הקב"ן ולבקש שירות יותר מתון, להיות קרוב לבית. חשוב לי לציין שאני לא מתכוון לצאת מהצבא אני רוצה וחשוב לי לשרת את מלוא השירות בצה"ל, אני פשוט מרגיש שאני מתפרק בשירות שאני נמצא בו עכשיו ושאני רוצה שירות מתון יותר עם קרבה אל הבית. אני מפחד שאם אלך אל הקב"ן ואסביר את הבעיה שלי שזה עלול לפגוע בי באזרחות לאחר הצבא. אני מרגיש שאם לא אצליח לעבור לשירות מתון יותר ואשאר שם אני אשבר נפשית לגמרי, אך מצד שני אני לא רוצה להגיע למצב שאפגע בהמשך חיי באזרחות. שוב, אני רוצה לשרת רק בשירות מתון יותר איתו אוכל להסתדר. דיברתי עם כמה אנשים וחלק אמרו שזה קושי ראשוני להתרגל אל הצבא, ושכולם עוברים את זה, אני מרגיש שמה שיש אצלי הוא הרבה יותר מזה, אני מרגיש שאני פשוט אמות מבפנים אם אני לא אצליח להגיע אל שירות מתון יותר. מאוד קשה לי שם, אני לא עושה שום דבר שמעניין אותי, אפילו לא קצת, ורק סופר את הדקות והימים מתי כבר אגיע הביתה. אני צריך עזרה, האם הליכה אל הקב"ן במצב כזה זה הדבר הנכון לעשות? האם זה עלול לפגוע בהמשך חיי באזרחות? האם יש אפשרויות אחרות? תודה.
