בבקשה, הצילו, זקוקים לעזרה

[Nice Guy]

בבקשה, הצילו, זקוקים לעזרה

אימי כבר 3 שבועות סובלת מהתקפים של רוצה ללכת "הביתה" זה מגיע ככה פתאום בלי שום אזהרה, היא מתחילה לאסוף דברים (ביגוד) ושמה בתוך תיק, ולמרות שהיא בביתה היא רוצה "הביתה" היא מתחילה לבכות, ועצבים ואפילו לא מוכנה לשמוע לא לי לא לאבי ולא לאחותי, אנחנו מנסים להסביר לה שהיא בביתה שלה, מראים מסמכים, ארון בגדים את כל מה ששלה אישי, עבודות שהיא עשתה, כבר ניסינו להוציא אותה לסיבוב בחוץ ואז לחזור הביתה, וכלום לא עוזר זה לוקח מספר שעות עד שהיא נרגעת ונרדמת ואז קמה כאילו לא היה כלום. מה שאנחנו חווים במהלך השעות הללו זה לא יתואר, ההרגשה של חוסר האונים, ובאין אפשרות לעזור, אנחנו נותנים לה טיפות של "רסקיו רמדי" במים וזה כרנאה רק מה שמרגיע אותה לאחר מספר שעות. בבקשה, אנא ממכם, אנחנו אובדי עיצות, לא יודעים איך לעזור ואיך למנוע את ההתקפים הללו, אולי בעלי ניסיון יוכלו לעזור, אמא רק בת 60 , זה לא יאמן כמה זה קשה. תודה NICE GUY

 

[talia olav]

גם אני התנסיתי

לאחרונה במצב דומה מאד עם הקרוב בו אנו מטפלים. במקרה שלנו ברור מאד מדבריו ש"הביתה" - הכוונה לעיר הולדתו אי-שם באירופה, בה לא ביקר קרוב לארבעים שנה. הקרוב היום בן 82, ולמרות זאת בית הוריו הוא "הבית", והוא אף טורח לחפש את הדרכון כדי שיוכל לנסוע (ואף לצעוק עלינו שגנבנו לו את הדרכון, פעם אחת). אני כותבת לך כי אולי גם עבור אמך, "הביתה" הוא בית הוריה, או מקום אחר שנחשב עבורה כבית (למשל אם התגוררתם רוב השנים במקום אחר). אני לא הייתי משקיעה מאמצים בנסיון לשכנע את אמך שהיא בבית - אני משערת שזה רק מתסכל אותה יותר, בפרט שכנראה אינכם יכולים להבין את רצונה האמיתי. במקום זה הייתי פשוט חוזרת על דבריה תוך הבעת הזדהות עם רצונה, כגון "אני מבין שאת רוצה לנסוע הביתה", "ומה תעשי כשתגיעי הביתה", וכו'. כלומר - מנסה לזרום איתה (בדיבור כמובן - לא במעשה). בודאי אחרים יוכלו לתת עצות טובות יותר, ובפרט לגבי תרופות הרגעה.

 

[talia olav]

ועוד דבר, נייס גיא

עד שיגיעו המומחים - אני מציעה לך לקרוא את השרשור "היום נתנו לאמא רגיעון", בעמוד זה, ובפרט את מה שכתבה Ronnyw. חזק ואמץ ט-א

 

[שריוש2]

מוכר לי מאוד מאוד מאוד! למרות.....

שאנחנו כבר מזמן עברנו את השלב הזה. ככה בדיוק היה לסבתי. הייינו באים והיינו רואים פתאום שקיות על יד הדלת. ולשאלתנו מה קרה ומה היא עושה, היתה עונה אני הולכת הביתה. אתה אורזת בגדים, חפצים, סירים וכל מיני דברים אחרים. היינו מנסים להסביר לה פעמים רבות שזהו ביתה. ושאין לה בית אחר. אפילו רצינו פעם לקחת אותה לביתה הישן בת"א בו גדלה, אבל היא רק בכתה בשום פנים ואופן לא הסכימה . בכתה בכל פעם שהיינו מנסים להעלות שכאן זהו ביתה, ושביתה השין נהרס מזמן. ממש לא הסכימה לשמוע. מה שהיינו עושים, (והייתי ממליצה גם לכם לעשות), פשוט לזרום איתה. רוצה הביתה? אוקיי. היינו אומרים לה שהולכים הביתה, ולוקחים אותה עם המכונית לסיבוב בשכונה בסמשך כמה דק' (אפילו בסשעת ערב מאוחרת!!), ולאחר מכן היינו חוזרים לביתה בו גרה, ואומרים לה הנה הגענו הביתה. לרב זה היה עוזר, למרות שאח"כ הגיע השלב בו זה כבר לא עזר. מחזקת אתכם.

שיהיה שבוע טוב ושקט!

 

[שריוש2]

-עוד דבר-

לא הייתי ממליצה להמשיך ולשכנעה אותה שזהו ביתה כי זה כלל לא יעזור. היא רק תבכה ותהיה מתוסכלת יותר ותשאר בדעתה שזהו לא ביתה. אין טעם להעציב אותה יותר.. לכן כמו שכתבתי בתגובה הקודמת פשוט לזרום.. לרב זה עוזר.. שבוע טוב ושקט

 

[Nice Guy]

אנחנו מנסים לזרום איתה, באמת לא

עוזרים ניסיונות השיכנוע, אבל עד כמה לזרום, היא רוצה להגיע בסופו של דבר "הביתה" ושאנשים "מחכים לה שם", והיא לא מוכנה להשאר בבית, אז אם מוציאים אותה לסיבוב זה כלל לא עוזר כי היא חוזרת לאותה הנקודה שממנה היא רוצה לצאת.

 

[שריוש2]

אפשר גם..

לנסות ולהשב את תשומת ליבה לדברים אחרים. ז"א להשכיח ממנה את זה. גם לנו זה לא היה תמיד עוזר לצאת איתה, אבל היו מקרים שזה הצליח להשכיח ממנה את זה ובסוף כשחזרנו אליה הביתה, היא כלל לא זחרה שביקשה לחזור לביתה..

 

[שריוש2]

*זכרה *להסב

 

[שריוש2]

אתה=היתה השין=הישן

 

[ronnyw]

נסיון לעזור לנייס גיי.

שלום לך !! אם מנחם ואם לא - התופעה שציינת קוראת הרבה ובצורות שונות (ראית אפילו מהתשובות שקיבלת). לגבי נסיונות שכנוע: חבל על הזמן שלכם (במובן האמיתי של הביטוי...). תאר לך שאתה עצמך נמצא באיזה מקום - נניח בקניון. אתה אומר למי שאיתך - "יאללה, בוא ניסע הביתה" , והאיש שאיתך אומר: "אבל אתה נמצא בבית !! הינה הבגדים, הינה החפצים וכו'." אבל אתה יודע שאתה בקניון !! הרי החפצים אינם חפציך, הבגדים אינם בגדיך, וכ' וכו'. זה שאיתך - טיפש שכמוהו - מתעקש שאתה בביתך... ככה בדיוק מרגישה אמא שלך. יש לה מציאות וודאית משלה. היא יודעת בביטחון גמור שהיא אינה בביתה, וכל מה שתגידו ותנסו לשכנע לא יעזור, בדיוק כמו שההוא בקנין לא יצליח לשכנע אותך שזה ביתך... אז הרפו מנסיונות השכנוע. מה כן? א. לזרום. הבנתי מתשובתך שניסיתם ולא הלך. ב. לזרום חלקית: לחפש תירוץ למה אתם דוחים את הנסיעה הביתה: צובעים שם, אין מכונית, עוד מעט נלך, נחכה שהגשם יפסק, שהשמש לא תהיה כל כך חזקה, רק נחכה עד שמישהו יבוא או כל בלוף אחר. ג. הסחת דעת. אתן לך דוגמא ממה שסיפרה לי הפיליפינית שלי בביקורי בבית הורי היום: לאימא שלי יש שגעון - כשמצלצלים היא חייבת לדעת מי בא. אז היה ויכוח מר מבין אימי לאבי, והפיליפניות ( יש שתיים, כי שני הורי סיעודיים) התקשו להרגיע את הרוחות. אחת מהן יצאה מהבית ו - צלצלה בפעמון הכניסה. אימא מיד עצרה הכל כדי לדעת מי בא, והויכוח הסתיים... עד שגמרה להתעסק עם הנכנסת (לא חשוב שהיא - הפיליפינית - היתה בבית שתי דקות קודם) שכחה מכל הויכוח עם אבי, ושקט ושלווה שבו לשרור בבית. דוגמא נוספת (שכבר הוזכרה על ידי בעבר) - כשאימא רצתה משהו לא הגיוני, נהגתי להסכים, להודיע שאני כבר מתייצבת לעשות מה שתבקש, אבל קודם אני חייבת פיפי... זה, אצל אמהות, דוחה הכל. אז הלכתי לדקותיים, חזרתי, ובדרך כלל הענין נשכח. אז מה אני רוצה לאמר? א. לא להתווכח איתה ולא לנסות להעמידה על טעותה !! ב. לאלתר על פי אישיותה כל תרוץ/בלוף/סיפור מעשה שיכול להשכיח ממנה את העניין. זה דורש מיומנות, אבל מסתבר שהמיומנות הזו נרכשת ומשתכללת... מקווה שסייעתי.

 

[justme007]

../images/Emo24.gif נייסגיי שלום

מאוד עצוב לקרוא את מה שכתבת, אבל תקשיב לעצות חבריי בפורום. אמא שלי אמנם חולה רק שנתיים ואין לה עדיין את מה שאתה מתאר ואני מקווה שאף פעם לא נגיע לשלב הארור הזה של המחלה. אני מציעה לך לנסות את הרגיעון של הדס, זה בלי מרשם וניתן לקנות את זה מבית מרקחת, אבל רק לאחר התייעצות עם רופא כדי לוודא שזה לא מתנגש עם שאר התרופות שהיא לוקחת או שאין לה אלרגיה לזה או משהו. אני בהתחלה הייתי מאוד נגד כי פחדתי שזה יהפוך את אמא לזומבי ואמרתי לכולם שאני לא מסכימה שאמא תקבל את זה, אבל בסוף אני היא זו שקנתה לה את זה ואמא משתמשת בזב רק כמה ימים וזה רק משפיע עליה לטובה כי היא רגועה, אז אם יש לי עצה עבורך זה לנסות את זה לאחר התייעצות עם הרופא ולהקשיב לשאר חבריי הפורום. בהצלחה

 

[zs1957]

התנהגות אופיינית לחולי אלצהיימר

שלום רב Nice Guy התקפים אופייניים לחולי אלצהיימר. זה חלק מהמחלה.להתייעץ עם הנוירולוג או הפסיכוגריאטר ולתת לה תרופות הרגעה. אינכם יכולים לעזור לה. רק תרופות יעזרו לה ויתנו לכם שקט וכוח להמשך טיפול. האם אמא נמצאת במרכז יום לקשיש? האם יש עובדת זרה המטפלת בה? זהבה שחם

 

[ענתי44]

נייס גיא../images/Emo24.gif

אמא שלי תמיד אמרה לי " הבית הוא איפה שהלב" וכשביקשה בבית הקטן שלנו לארח המון אנשים ואחותי חששה שלא יהיה מקום היא ענתה " כשהלב מתרחב גם הבית מתרחב", והפלא ופלא... אכן היה מקום לכולם. אומנם זו התנהגות אופיינית לחולי דמנציה אבל, בניגוד להרבה תופעות, הוא יותר מובן לי. החולה נמצא במצוקות. קורים לו דברים איומים שהוא אינו מסוגל להתמודד איתם היות והמחלה פוגעת לו ב"ארגז הכלים" של הנפש. הוא מסתכל סביב ואינו מזהה את החפצים שהיו שלו, ושחלקם עברו אליו בירושה מדורות, או עבד קשה לרכוש או מתנות מאנשים יקרים, הוא אינו מכיר והכל נראה לו זר ומאיים ושני מקומות שאנשים, גם מבוגרים, רוצים לברוח לשם כשקשה ומפחיד זה לאמא והביתה. למחוזות הילדות המוכרים והבטוחים. קיבלת עיצות חכמות. ואומנם אישית לא התנסיתי בזה כי אמא שלי לא ביקשה, למעט פעמיים, ללכת הביתה.אבל הייתי מאמצת אותם. ואולי, אני חושבת, הייתי נותנת לאמא מפתחות ישנות עם מחזיק מפתחות חמוד ונותנת לה להחזיק את זה עד שה"כביש יפתח... האוטו יחזור מהמוסך, אני אצא משירותים, כי עוד מעט הולכים הביתה. אולי, ההסכמה איתה והנכונות ללכת הביתה ביחד עם נתינת ה" מפתח" לבית ירגיעו אותה?.