בבקשה עזרה
- פותח הנושא daywalker
- פורסם בתאריך
או קי. לגבי המיטוזה והמיוזה.
את החלק השני של השאלה יוני יתן לך. אז ככה: או קי. ראשית כל, מושגים שקשורים לנושא. אחר כך אני יפרט על התהליך. 1. מיוזה: תהליך המורכב משתי חלוקות עוקבות לאחר שלב יחיד של שכפול DNA. בחלוקה הראשונה, נפרדים הכרומוזומים ההומולוגיים ואילו בחלוקה השניה נפרדות הכרומטידות של כל כרומוזום. בסיום כל חלוקה מתקבלים 4 תאים האפלואידים העשויים להתפתח לגמטות 2. מיטוזה: תהליך החלוקה של גרעין התא הסומטי. מקדים אותו שלב ה-S שבו משתכפל החומר הגנטי. בתהליך נפרדות הכרומטידות של כל כרומוזום לשני תאי הבת. התהליך מחולק לארבעה שלבים: פרופאזה, מטאפאזה, אנאפאזה וטאלופאזה. 3. כרומוזומיים הומולוגים: כרומוזומים הדומים זה לזה במורפולוגיה שלהם ובמטען הגנטי שלהם. כרומוזומים הומולוגיים עוברים צימוד בראשית תהליך המיוזה(פרופאזה) ונפרדים זה מזה באנאפאזה הראשונה. 4. גמטה: תא זוויג, תא מין(זכרי או נקבי). 5. כישור: מבנה הנראה בתוך התא בזמן החלוקה. מורכב מסיבי שלד תוך תאי הפרושים בין שני קטבי התא. פעיל בהפרדה בין כרומוזומים הומולוגים לבין כרומטידות ובחלוקתם לתאי הבת. 6. מישור המשווה- משטח לרוחב התא המתחלק בדומה לצלחת החוצה כדור. או קי. בהנחה שאתה כבר יודע על שכפול ה DNA וכל זה, אני עובר ישר להסבר על המיטוזה והמיוזה. המיטוזה: בתהליך המיטוזה בעצם מתחלק גרעין התא ומקבלים שני גרעיני בת כלומר, מאחד יוצאים שניים. כמובן שכל אחד זהה לשני במטען הגנטי. השחקנים הראשיים בתהליך הזה הם בעצם הכרומוזומים. כל כרומוזום, מורכב משתי כרומטידות. כרומטידה = חצי כרומוזום. שתי כרומטידות יחד מחוברות בצנטרומר, שהוא בעצם כמו גומיה ביולוגית נקראת כרומוזום. בהתחלה, כל כרומוזום מורכב ממולקולה אחת, דו גדילית של DNA. הכרומוזומים פרושים בגרעין והם מוכפלים. מכאן, כל כרומוזום מורכב בעצם משתי מולקולות דו גדיליות זהות! לקראת החלוקה עצמה, הכרומוזומים שפרושים בגרעין מסתלסלים, נדחסים, ואחרי ההדחסה, יכולים כבר לראות אותם המיקרוסקופ אור. שלבי המיטוזה: 1. הכרומוזומים בגרעין נראים כפקעת סבוכה של חוטים דקים. עוד אי אפשר להבחין במיקרוסקופ בהם. 2. בתחילת החלוקה, כל כרומוזום נדחס ומסתלסל בתוך עצמו ובאותו זמן הוא נפרד משאר הכרומוזומים ויוצר גופיף מוגדר. פה כבר אפשר לראות את זה במיקרוסקופ. בשלב הזה, קרום התא מתפרק. 3. תנועה למרכז – סיבי השלד התוך-תאי מתארגנים לכישור, הנפרש בין שני מכרזי התארגנות – מרכז אחד בכל קוטב של התא. הכרומוזומים מסתדרים במרחק שווה משני הקטבים האיזור שנקרא מישור המשווה של התא. 4. הצנטרומרים מתחלקים, שתי הכרומטידות המרכיבות כל כרומוזום נפרדות זו מזו ונעות הזערת סיבי הכישור לקטבים המנוגדים. משלב זה, כל כרומטידה נקראת כרומוזום. אחרי זה, בכל קוטב מתכנסת קבוצת כרומוזומים זהה לזו המתכנסת בקוטב השני. 5. סוף החלוקה – הכרומוזומים בכל קוטב שבים ונפרשים והופעים שוב לפקעת חוטים כמו בהתחלה. מסביב לכל קבוצת כרומוזומים מתארגן קרום גרעין. כישור החלוקה הולך ונעלם והציטופלזמה מתחלקת בין שני תאי הבת שנוצרו. המיוזה: לכל מין בטבע יש מערכת כרומוזומים אופינית ואנחנו יודעים שהחלוקה במיטוזה מאפשרת שמירה על מערכת זאת במשך כל חיי האורגניזם. לרוב התאים של רוב היצורים האיקריוטים יש מערכת כרומוזומים כפולה: לכל כרומוזום יש בן זוג הדומה לו במבנה ובסוג המידע שיש בו. שני הכרומוזומים המרכיבים זוג נקראים כרומוזומים הומולוגיים. הומו= שווה. בשני כרומוזומים הומולוגיים נמתא אותו סוג מידע, אך טיבו עלול להיות שונה. לדוגמא, באותו מקום הזוג כרומוזומים הומולוגיים נמצא גן שמקודד לצבע פרי, אולם בכרומוזום אחד עשוי להיות גן המקודד לצבע אדום ובכרומוזום ההומולוג לו, לצבע ירוק. תאים בעלי מערכת כרומוזומים כפולה נקראים דיפלואידים.(דיפלו=כפול, אידוס=צורה). ביצורים המתרבים רביה מינית כמו פטריות צמחים ובעלי חיים, מתקימת בנוסף למיטוזה גם תהליך בשם מיוזה. חלוקה זו מתרחשת באיברי הרבייה ובסופה מתקבלים תאים שבהם נמצא רק אחד מכל זוג כרומוזומים הומולוגיים. תאים כאלה נקראים האפלואידים(האפלוס= יחיד, פשוט). מיוזה, או חלוקה מיוטית = אך ורק חלוקה של גמטות. כלומר, אך ורק תאי מין. בגמטה יש חצי מהמידע התורשתי שיש לכל תא אחר בגוף. במיוזה יש שתי חלוקות גרעין עוקבות, ללא חלוקת הכרומוזומים. זה נקרא חלוקת הפחתה. חלוקה ראשונה: הזוגות כרומוזומים הומולוגיים נפרדים וכל אחד נודד לקוטב אחד. כלומר, בסוף החלוקה לכל תא בת יש נציגות של אחד מזוג ההומולוגים. כל נציג מורכב משתי כרומטידות כמובן. חלוקה שניה: היא עוקבת אחר החלוקה הראשונה, אבל בלי שהיתה ביניהן הכפלת כרומוזומים. בחלוקה השניה נפרדות שתי הכרומטידות של כל כרומוזום, אחת לכל תא בת(וכך הופכת כל כרומטידה לכרומוזום). בסוף התהליך, בכל אחד מתאי הבת יש כרומטידה אחת מכל אחד מהכרומוזומים ההומולוגיים. סיכום: מיטוזה = גרעינים דיפלואידים מיוזה = שתי חלוקות עוקבות = גרעינים האפלואידים. מקווה שהבנת ובהצלחה לך!
את החלק השני של השאלה יוני יתן לך. אז ככה: או קי. ראשית כל, מושגים שקשורים לנושא. אחר כך אני יפרט על התהליך. 1. מיוזה: תהליך המורכב משתי חלוקות עוקבות לאחר שלב יחיד של שכפול DNA. בחלוקה הראשונה, נפרדים הכרומוזומים ההומולוגיים ואילו בחלוקה השניה נפרדות הכרומטידות של כל כרומוזום. בסיום כל חלוקה מתקבלים 4 תאים האפלואידים העשויים להתפתח לגמטות 2. מיטוזה: תהליך החלוקה של גרעין התא הסומטי. מקדים אותו שלב ה-S שבו משתכפל החומר הגנטי. בתהליך נפרדות הכרומטידות של כל כרומוזום לשני תאי הבת. התהליך מחולק לארבעה שלבים: פרופאזה, מטאפאזה, אנאפאזה וטאלופאזה. 3. כרומוזומיים הומולוגים: כרומוזומים הדומים זה לזה במורפולוגיה שלהם ובמטען הגנטי שלהם. כרומוזומים הומולוגיים עוברים צימוד בראשית תהליך המיוזה(פרופאזה) ונפרדים זה מזה באנאפאזה הראשונה. 4. גמטה: תא זוויג, תא מין(זכרי או נקבי). 5. כישור: מבנה הנראה בתוך התא בזמן החלוקה. מורכב מסיבי שלד תוך תאי הפרושים בין שני קטבי התא. פעיל בהפרדה בין כרומוזומים הומולוגים לבין כרומטידות ובחלוקתם לתאי הבת. 6. מישור המשווה- משטח לרוחב התא המתחלק בדומה לצלחת החוצה כדור. או קי. בהנחה שאתה כבר יודע על שכפול ה DNA וכל זה, אני עובר ישר להסבר על המיטוזה והמיוזה. המיטוזה: בתהליך המיטוזה בעצם מתחלק גרעין התא ומקבלים שני גרעיני בת כלומר, מאחד יוצאים שניים. כמובן שכל אחד זהה לשני במטען הגנטי. השחקנים הראשיים בתהליך הזה הם בעצם הכרומוזומים. כל כרומוזום, מורכב משתי כרומטידות. כרומטידה = חצי כרומוזום. שתי כרומטידות יחד מחוברות בצנטרומר, שהוא בעצם כמו גומיה ביולוגית נקראת כרומוזום. בהתחלה, כל כרומוזום מורכב ממולקולה אחת, דו גדילית של DNA. הכרומוזומים פרושים בגרעין והם מוכפלים. מכאן, כל כרומוזום מורכב בעצם משתי מולקולות דו גדיליות זהות! לקראת החלוקה עצמה, הכרומוזומים שפרושים בגרעין מסתלסלים, נדחסים, ואחרי ההדחסה, יכולים כבר לראות אותם המיקרוסקופ אור. שלבי המיטוזה: 1. הכרומוזומים בגרעין נראים כפקעת סבוכה של חוטים דקים. עוד אי אפשר להבחין במיקרוסקופ בהם. 2. בתחילת החלוקה, כל כרומוזום נדחס ומסתלסל בתוך עצמו ובאותו זמן הוא נפרד משאר הכרומוזומים ויוצר גופיף מוגדר. פה כבר אפשר לראות את זה במיקרוסקופ. בשלב הזה, קרום התא מתפרק. 3. תנועה למרכז – סיבי השלד התוך-תאי מתארגנים לכישור, הנפרש בין שני מכרזי התארגנות – מרכז אחד בכל קוטב של התא. הכרומוזומים מסתדרים במרחק שווה משני הקטבים האיזור שנקרא מישור המשווה של התא. 4. הצנטרומרים מתחלקים, שתי הכרומטידות המרכיבות כל כרומוזום נפרדות זו מזו ונעות הזערת סיבי הכישור לקטבים המנוגדים. משלב זה, כל כרומטידה נקראת כרומוזום. אחרי זה, בכל קוטב מתכנסת קבוצת כרומוזומים זהה לזו המתכנסת בקוטב השני. 5. סוף החלוקה – הכרומוזומים בכל קוטב שבים ונפרשים והופעים שוב לפקעת חוטים כמו בהתחלה. מסביב לכל קבוצת כרומוזומים מתארגן קרום גרעין. כישור החלוקה הולך ונעלם והציטופלזמה מתחלקת בין שני תאי הבת שנוצרו. המיוזה: לכל מין בטבע יש מערכת כרומוזומים אופינית ואנחנו יודעים שהחלוקה במיטוזה מאפשרת שמירה על מערכת זאת במשך כל חיי האורגניזם. לרוב התאים של רוב היצורים האיקריוטים יש מערכת כרומוזומים כפולה: לכל כרומוזום יש בן זוג הדומה לו במבנה ובסוג המידע שיש בו. שני הכרומוזומים המרכיבים זוג נקראים כרומוזומים הומולוגיים. הומו= שווה. בשני כרומוזומים הומולוגיים נמתא אותו סוג מידע, אך טיבו עלול להיות שונה. לדוגמא, באותו מקום הזוג כרומוזומים הומולוגיים נמצא גן שמקודד לצבע פרי, אולם בכרומוזום אחד עשוי להיות גן המקודד לצבע אדום ובכרומוזום ההומולוג לו, לצבע ירוק. תאים בעלי מערכת כרומוזומים כפולה נקראים דיפלואידים.(דיפלו=כפול, אידוס=צורה). ביצורים המתרבים רביה מינית כמו פטריות צמחים ובעלי חיים, מתקימת בנוסף למיטוזה גם תהליך בשם מיוזה. חלוקה זו מתרחשת באיברי הרבייה ובסופה מתקבלים תאים שבהם נמצא רק אחד מכל זוג כרומוזומים הומולוגיים. תאים כאלה נקראים האפלואידים(האפלוס= יחיד, פשוט). מיוזה, או חלוקה מיוטית = אך ורק חלוקה של גמטות. כלומר, אך ורק תאי מין. בגמטה יש חצי מהמידע התורשתי שיש לכל תא אחר בגוף. במיוזה יש שתי חלוקות גרעין עוקבות, ללא חלוקת הכרומוזומים. זה נקרא חלוקת הפחתה. חלוקה ראשונה: הזוגות כרומוזומים הומולוגיים נפרדים וכל אחד נודד לקוטב אחד. כלומר, בסוף החלוקה לכל תא בת יש נציגות של אחד מזוג ההומולוגים. כל נציג מורכב משתי כרומטידות כמובן. חלוקה שניה: היא עוקבת אחר החלוקה הראשונה, אבל בלי שהיתה ביניהן הכפלת כרומוזומים. בחלוקה השניה נפרדות שתי הכרומטידות של כל כרומוזום, אחת לכל תא בת(וכך הופכת כל כרומטידה לכרומוזום). בסוף התהליך, בכל אחד מתאי הבת יש כרומטידה אחת מכל אחד מהכרומוזומים ההומולוגיים. סיכום: מיטוזה = גרעינים דיפלואידים מיוזה = שתי חלוקות עוקבות = גרעינים האפלואידים. מקווה שהבנת ובהצלחה לך!
נשאים, תעלות, משאבות ושאר ירקות
הנה הסיכום שהכנתי לך: קרום התא כגבול: מעבר חומרים. כמו שאתה יודע, בתהליכי הדיפוזיה והאוסמוזה חומר עובר ממקום למקום. החומר עובר ממקום שבו יש ריכוז חומר גבוה אל מקום שבו הריכוז נמוך. כלומר, תנועתו היא במורד מפל הריכוזים. העברת חומרים במורד מפל הריכוזים נקראת העברה פאסיבית, העברה סבילה – לקיומה לא דרושה השקעת אנרגיה. כמו שאתה בטח יודע, אחד מהמאפיינים של כל תא חי הוא ההומאוסטאזיס: שמירה על הסטאטיות של הסביבה הפנימית למרות שינויים בסביבה החיצונית. לשם כך, יש לתא מערכת שנקראת העברה אקטיבית, העברה פעילה ובה מושקעת אנרגיה. קיום ההומאוסטאזיס גורם למעבר חומרים גם בניגוד למפל הריכוזים. תחשוב על זה ככה. שאתה הולך בנהר עם הזרם, זה הרב יותר קל מאשר ללכת בניגוד לכיוון זרם המים ואתה צריך להשקיע אנרגיה בזה. העברה אקטיבית מתרחשת רק כאשר מתקיימים בתא תהליכים המספקים אנרגיה, כמו המטאבוליזם(=נשימה תאית). העברה אקטיבית היא כיוונית: חומרים מסויימים חודרים לתא וחומרים אחרים יוצאים ממנו. פעילות זו תלויה במבנה התא הלא סימטרי. צידו החיצוני של קרום התא הוא שונה מצידו הפנימי. באמצעות קרומים שהם בעלי חדירות בררנית, נעשה ויסות של תנועה חומרים אל התא ואל האברונים ומתוכם החוצה. כיצד מתפקדים הקרומים כגבול בררני? ככה: מעבר חומרים בהעברה פאסיבית בתווך כלשהו תלוי במידת ההתמוססות של חומר בתווך הזה. מסיסותו של חומר בתווך מסויים תלויה בהרכבו הכימי. כאמור, בתוך התא ומחוצה לו מצוייה סביבה מימית, ואילו הקרום הוא בעיקר תווך ליפידי. ליפידי = שומני. שומני= הידרופובי. הידרופובי = שונא מים, פוחד ממים. החלק ההידרופובי של הקרום מאפשר למולקולות קטנות ובלתי טעונות המסיסות בליפידים לעבור בדיםוזיה בצידו האחר של הקרום אל צידו האחר. כלומר, בהעברה פסיבית עוברים חומרים כמו חמצן ופחמן דו חמצני. תעלות, נשאים ומשאבות. יש חלבונים שעוזרים לחומרים להכנס לתוך התא. הם נחלקים לשתי קבוצות: - קבוצת התעלות - קבוצת הנשאים והמשאבות. * קבוצת התעלות: התעלות הם מבנים חלבוניים היוצרים כמו צינור חלבוני מצד אחד של הקרום לצידו האחר. התעלה יוצרת רצף הידרופילי בין הסביבה התוך תאית לסביבה החוץ-תאית. זה מאפשר מעבר חומרים המסיסים המים ללא מגע עם הסביבה הליפידית – השומנית. יש תעלות שפתחי הכניסה והיציאה שלהם רחבים ויש תעלות שפתחיהם צרים. כמו כן, תעלות רבות טעונות במטען חשמלי חיובי או שלילי. כלומר, מעבר החומרים בתעלות תלוי בגודל פתח התעלה ובמטענה החשמלי. כל תעלה מאפשרת כניסה של מומס אחד או אפילו כמה מומסים הדומים בגודלם ובמטענם החשמלי. מומס עובר בתעלה במורד מפל הריכוזים שלו. כלומר, העברת המומסים דרך תעלות היא סבילה – אינה צורכת אנרגיה. * קבוצת הנשאים: הנשאים הם גם חלבונים הקשורים בהעברת חומרים. שלא כמו התעלות, כל נשא נקשר למולקולה או ליון מסוימים. עם ההתקשרות הזאת חלים שינויים במבנהו הגיאומטרי והודות לזה, החומר עובר לעברו השני של הקרום. * המשאבות: מעבר חומרים דרך קרום באמצעות נשאים נעשה באחת משתי דרכים: א. במורד מפל הריכוזים – העברה סבילה שאינה כרוכה בהשקעת אנרגיה ב. בניגוד למפל הריכוזים – העברה אקטיבית שדורשת אנרגיה. חלק מהנשאים המעבירים חומרים בצורה אקטיבית נקראים משאבות. לסיכום: נגד מפל הריכוזים – נשאים מסוג משאבות עם כיוון מפל הריכוזים – נשאים או תעלות.
הנה הסיכום שהכנתי לך: קרום התא כגבול: מעבר חומרים. כמו שאתה יודע, בתהליכי הדיפוזיה והאוסמוזה חומר עובר ממקום למקום. החומר עובר ממקום שבו יש ריכוז חומר גבוה אל מקום שבו הריכוז נמוך. כלומר, תנועתו היא במורד מפל הריכוזים. העברת חומרים במורד מפל הריכוזים נקראת העברה פאסיבית, העברה סבילה – לקיומה לא דרושה השקעת אנרגיה. כמו שאתה בטח יודע, אחד מהמאפיינים של כל תא חי הוא ההומאוסטאזיס: שמירה על הסטאטיות של הסביבה הפנימית למרות שינויים בסביבה החיצונית. לשם כך, יש לתא מערכת שנקראת העברה אקטיבית, העברה פעילה ובה מושקעת אנרגיה. קיום ההומאוסטאזיס גורם למעבר חומרים גם בניגוד למפל הריכוזים. תחשוב על זה ככה. שאתה הולך בנהר עם הזרם, זה הרב יותר קל מאשר ללכת בניגוד לכיוון זרם המים ואתה צריך להשקיע אנרגיה בזה. העברה אקטיבית מתרחשת רק כאשר מתקיימים בתא תהליכים המספקים אנרגיה, כמו המטאבוליזם(=נשימה תאית). העברה אקטיבית היא כיוונית: חומרים מסויימים חודרים לתא וחומרים אחרים יוצאים ממנו. פעילות זו תלויה במבנה התא הלא סימטרי. צידו החיצוני של קרום התא הוא שונה מצידו הפנימי. באמצעות קרומים שהם בעלי חדירות בררנית, נעשה ויסות של תנועה חומרים אל התא ואל האברונים ומתוכם החוצה. כיצד מתפקדים הקרומים כגבול בררני? ככה: מעבר חומרים בהעברה פאסיבית בתווך כלשהו תלוי במידת ההתמוססות של חומר בתווך הזה. מסיסותו של חומר בתווך מסויים תלויה בהרכבו הכימי. כאמור, בתוך התא ומחוצה לו מצוייה סביבה מימית, ואילו הקרום הוא בעיקר תווך ליפידי. ליפידי = שומני. שומני= הידרופובי. הידרופובי = שונא מים, פוחד ממים. החלק ההידרופובי של הקרום מאפשר למולקולות קטנות ובלתי טעונות המסיסות בליפידים לעבור בדיםוזיה בצידו האחר של הקרום אל צידו האחר. כלומר, בהעברה פסיבית עוברים חומרים כמו חמצן ופחמן דו חמצני. תעלות, נשאים ומשאבות. יש חלבונים שעוזרים לחומרים להכנס לתוך התא. הם נחלקים לשתי קבוצות: - קבוצת התעלות - קבוצת הנשאים והמשאבות. * קבוצת התעלות: התעלות הם מבנים חלבוניים היוצרים כמו צינור חלבוני מצד אחד של הקרום לצידו האחר. התעלה יוצרת רצף הידרופילי בין הסביבה התוך תאית לסביבה החוץ-תאית. זה מאפשר מעבר חומרים המסיסים המים ללא מגע עם הסביבה הליפידית – השומנית. יש תעלות שפתחי הכניסה והיציאה שלהם רחבים ויש תעלות שפתחיהם צרים. כמו כן, תעלות רבות טעונות במטען חשמלי חיובי או שלילי. כלומר, מעבר החומרים בתעלות תלוי בגודל פתח התעלה ובמטענה החשמלי. כל תעלה מאפשרת כניסה של מומס אחד או אפילו כמה מומסים הדומים בגודלם ובמטענם החשמלי. מומס עובר בתעלה במורד מפל הריכוזים שלו. כלומר, העברת המומסים דרך תעלות היא סבילה – אינה צורכת אנרגיה. * קבוצת הנשאים: הנשאים הם גם חלבונים הקשורים בהעברת חומרים. שלא כמו התעלות, כל נשא נקשר למולקולה או ליון מסוימים. עם ההתקשרות הזאת חלים שינויים במבנהו הגיאומטרי והודות לזה, החומר עובר לעברו השני של הקרום. * המשאבות: מעבר חומרים דרך קרום באמצעות נשאים נעשה באחת משתי דרכים: א. במורד מפל הריכוזים – העברה סבילה שאינה כרוכה בהשקעת אנרגיה ב. בניגוד למפל הריכוזים – העברה אקטיבית שדורשת אנרגיה. חלק מהנשאים המעבירים חומרים בצורה אקטיבית נקראים משאבות. לסיכום: נגד מפל הריכוזים – נשאים מסוג משאבות עם כיוון מפל הריכוזים – נשאים או תעלות.
בכול מקרה קבל ח"חחח בכיף...ואני הרבה דברים, אבל לא
גאון...ביליב מי. והחומר הזה מסיכומים שיש לי. פשוט סיכמתי אותו עוד פעם במילים יותר פשוטות....כי הספרים בדרך כלל נוטים לבלבל בכל מיני תוספות מאוד לא קשורות....אז מקווה שעזרתי. אגב, חלה טעות בסיכום על המיטוזה והמיוזה. האנפזה, פרופזה, מטאפזה וטלופאזה זה במיטוזה לא במיוזה...זה מלהט הכתיבה התפלק לי. בהצלחה!
גאון...ביליב מי. והחומר הזה מסיכומים שיש לי. פשוט סיכמתי אותו עוד פעם במילים יותר פשוטות....כי הספרים בדרך כלל נוטים לבלבל בכל מיני תוספות מאוד לא קשורות....אז מקווה שעזרתי. אגב, חלה טעות בסיכום על המיטוזה והמיוזה. האנפזה, פרופזה, מטאפזה וטלופאזה זה במיטוזה לא במיוזה...זה מלהט הכתיבה התפלק לי. בהצלחה!
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.