בבקשה עזרתך הדחופה

  • פותח הנושא HMLSB
  • פורסם בתאריך

HMLSB

New member
בבקשה עזרתך הדחופה

עינת שלום, ביתי כמעט בת 4 ומתקשה בגמילה מצואה. כל פעם שהיא צריכה לעשות היא מוצאת פינה בבית מרוחקת מעני מבוגרים ועושה. לעיתים היא מחזיקה את הצואה מספר ימים. בכדי שתוכלי לקבל תמונה מלאה אספר בקצרה על תהליך הגמילה. כמעט מיום שנולדה היו בעיות ביציאות כביתי הבכורה כל פעם שנתקלה בקושי הייתי מרימה אותה (בתוספת תגובות כמו "בואי מסכנה שלי...")מקפלת את רגליה ועוזרת לה ללחוץ. את הגמילה היא יזמה במחאה כי אינה מעוניינת ללבוש טיטול בגיל שנה ושבע. (שתן לא בורח אף פעם)- בסמוך ללידת אחותה. מאז צואה היא עושה רק בתחתונים. ניסיתי הכל: היה לנו פלקט בשירותים שבכל פעם שהיא הייתה מצליחה היא הייתה מקבלת מדבקה מחייכת- לא עזר. לאחר זמן מה איבדתי סבלנות והתחלתי להתעצבן כל פעם שהיא הייתה מפספסת (ידעתי שזה לא תורם.. ואף מזיק)הנחתי לזה תקופה והנחתי את הגן לא להציק לה העיקר שתעשה (עקב הלחץ שלי היא שמרה בבטן שבוע ואף יותר)היום אני מתגמלת במתנות קטנות על כל הצלחה. העיניין הוא שכעבור חודש היא לא יוזמת הליכה לאסלה/ סיר אני קולטת אותה לוחצת- מרימה אותה לאסלה- הילדה כמובן מבועתת יושבות יחד (כאשר אני שרה שירי עידוד) וכעבור פרק זמן של כשעה היא מצליחה. ברור לי שהיתמודדתי לא נכון- איך לתקן? אני פוחדת לפגוע לה בביטחון העצמי ביתי לי-אור תודה לך מקרב לב לפתירת הבעיה. בברכה חיה בייליס
 
הדרך לגמילה...

שלום לך חיה, כפי שאת מבינה עשיית צרכים היא צורך ביולוגי המתפתח באופן טבעי. באותו אופן ילד רוצה לעשות את צרכיו כמו המבוגרים כחלק מתהליך של צמיחה, גדילה והתפתחות. בגדול, אין צורך לעודד עשיית צרכים. זה קורה כשילד מוכן. אצל בתך התפתח קושי נלמד. היא רכשה את הקושי על בסיס של מערכת היחסים ביניכם שהזינה אותו. חשוב שצרכים ייעשו על ידי הילד מתוך רצון, מוטיבציה ובחירה פנימית ולא כתוצאה מתגמול חיצוני ( מחיאות כפיים עידוד, מדבקות, שירי עידוד וכיו"ב) לכן התיקון ייעשה בדרך של "החזרת הגלגל לאחור" ראשית עלייך להבין ולהסכים עם הנאמר . שנית, לבטא אמפאטיה לקושי של הילדה. שלישית, לדעת ולהאמין שהילדה רוצה כמוך ויותר ממך להיגמל. רביעית, להאמין ולסמוך על הילדה שהיא רוצה ויכולה. עד כאן מקובל? אם כן, ממשיכים. אם לא, שווה שיחות ייעוציות. אם כן, עלייך להודיע לה ברגע שקט ורגוע : " שאת יודעת שקשה לה והיא רוצה. את מאמינה שהיא יכולה. מאחר שהיא גדולה, בוגרת,( תני דוגמאות מחיי יום יום לתקף אמירה זו) החלטת להעביר לה את האחריות, ואת סומכת עליה שהיא תבחר מתי, איפה ואיך לעשות את הצרכים" הודעה זו תהיה חד פעמית. בטון רגוע, מסביר פנים, מאמין, אדיב, בטוח ובוטח. ולאחריה תפקידך לשחרר, להרפות, לפנות את המרחב, לאפשר לה בחירה. לא להתערב, לא לדבר. קשה? אפשרי? עקביות בדרך זו עם קורטוב סבלנות, סובלנות וכבוד (ואני מזכירה בלי מילים ובלי כעסים ) זו הדרך לעזור לבתך להיחלץ מהמילכוד. במקביל עלייך להשתמש בגישה מקרבת קשר, אוהדת: לשתף אותה, להתייעץ איתה, לתת לה תפקידים ולעודד אותה. מה דעתך? עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר.
 

HMLSB

New member
ראשית תודה על תגובתך

פשוט לעזוב? האם את יכולה להמליץ על סיטואציה שבה הכי נכון לומר את הדברים (בזמן ארוחת ערב/משחק או ממש להושיב לשיחה) כשהיא תעמד באחת מפינות הבית ותעשה בתחתונים- להתעלם??!! אם להתעלם- איך להגיב לאחר שביתי עשתה את צרכיה בתחתונים- האם לומר "לא נורא, האם לשתוק-מה? על פי ניסיונך- תוך כמה זמן אני אמורה לחוש בשינוי לטובה? והאם את ממליצה ללכת לייעוץ (פסיכולוגי)? אני מתנצלת אם אני נשמעת סקפטית- אבל אני מבטיחה לגייס את כל כולי למטרה. תודה
 
ההבטחה לעצמך חשובה מעין כמוה

חיה שלום רב, ראשית אני מברכת את המודעות והנכונות שלך להתגייס כל כולך למטרה. זו מטרה חשובה. כן, אני מאמינה שמספר שיחות ייעוציות עם איש מקצוע יוכלו להועיל. עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר.
 
למעלה