מקווה לשינוי
New member
בבקשה עצה ...
אני אמא לתאומים בני 9, החוזרים לבדם מבית הספר כל יום. מהרגע שהם מגיעים הביתה-זרם טלפונים אלי לעבודה. הם רבים ומציקים אחד לשני. אחד כנראה יוזם והשני המגיב. אין לי בעיה עם המריבות, אני חושבת שזה חלק מהמהלך הטבעי של החיים. אבל כשזה מגיע לאלימות מסוג מסויים שתיכף אפרט זה כבר נהיה מסוכן. אחד מהילדים, (וראיתי תכונה זו אצלו כבר מגיל מאוד צעיר) מתקשה מאוד לשלוט בכעסיו ופשוט מוציא ממגירת הסכום סכין או מזלג ומאיים על אחיו. אני לא מאמינה שהוא רוצה לפגוע בו, אלא פשוט למד שזה מפחיד אותו ומרחיק אותו ממנו. אני לא רוצה להגיע ליום שהוא גם יממש את האיומים שלו. זה מפחיד אותי במישור המיידי. ובמישור הכללי יותר, מפחיד אותי חוסר היכולת שלו להתמודד עם תסכול, עם כעס, בצורה "נורמלית" יותר. בבקשה, בבקשה, למי יש תובנות.אשמח לשמוע.
אני אמא לתאומים בני 9, החוזרים לבדם מבית הספר כל יום. מהרגע שהם מגיעים הביתה-זרם טלפונים אלי לעבודה. הם רבים ומציקים אחד לשני. אחד כנראה יוזם והשני המגיב. אין לי בעיה עם המריבות, אני חושבת שזה חלק מהמהלך הטבעי של החיים. אבל כשזה מגיע לאלימות מסוג מסויים שתיכף אפרט זה כבר נהיה מסוכן. אחד מהילדים, (וראיתי תכונה זו אצלו כבר מגיל מאוד צעיר) מתקשה מאוד לשלוט בכעסיו ופשוט מוציא ממגירת הסכום סכין או מזלג ומאיים על אחיו. אני לא מאמינה שהוא רוצה לפגוע בו, אלא פשוט למד שזה מפחיד אותו ומרחיק אותו ממנו. אני לא רוצה להגיע ליום שהוא גם יממש את האיומים שלו. זה מפחיד אותי במישור המיידי. ובמישור הכללי יותר, מפחיד אותי חוסר היכולת שלו להתמודד עם תסכול, עם כעס, בצורה "נורמלית" יותר. בבקשה, בבקשה, למי יש תובנות.אשמח לשמוע.
יש שם שניים שגורמים למצב - זה שמתגרה וזה שמתפרץ... התיחסות כזו תמקד את כולכם בחיובי - איך הצלחתם היום להסתדר? מה עשיתם שעזר? דברים קטנים - אפילו אם זה היה להחליט לשחק כל אחד במקום אחר, האם זה היה להבליג, וכל דבר קטן כזה לחזק - שיזכה ממך להתלהבות גדולה!!! כך בונים דרך ביניהם - אם את תעריכי במציאות היומיומית של זה שתורם לשיתוף הפעולה ביניהם - הם יתנהגו כך ויתרגלו להתנהג כך גם ביומיום. תנסי... ההחלטה על א' או ב' תלויה בהם, במה שיגידו ובמה שיעשו - אך גם בתחושתכם כהורים - האם ניתן לסמוך עליהם כך שתהיו בטוחים מעל לכל ספק שהם לא יעשו שום דבר מסוכן לעצמם או לאחר (אחיהם או כל אחד אחר). היתרון של א' - למרות חוסר הנוחות, הוא שכאשר הורים אומרים ועושים - ילדים מתיחסים הרבה יותר. כאשר אומרים אבל לא עושים עם זה שום דבר לפעמים מצבים מתמשכים. מעבר לכך, ברמה יותר עמוקה, צריך לעזור להם להתחזק ביכולתם לעמוד על שלהם ולתקשר - כמו שקרן הציעה. לתחושתי, המתגרה - צריך ללמוד להתאפק קצת יותר ולהעסיק את עצמו (לא בלהרגיז את אחיו שזה כייף גדול כמו שאנו יודעים..)ו"המתעצבן" צריך ללמוד לשלוט בכעס אך גם להשיג את שלו באסרטיביות, כמוך, ואז יצליח לעמוד בתסכול. אם את רוצה רעיונות - אנא כיתבי דוגמאות ונציע דרכים בהצלחה לימור סופר פטמן פסיכולוגית חינוכית ופסיכותרפיסטית