בבקשה תעזרו לי אני מתה פה מעצב ((
אני כל כך עצובה
מכירים את זה? אוף. אתם בטוח מכירים. זה כזה חרא וקשה שאין כבר מה לעשות ולאן לפנות.
ששום דבר לא יכול לעזור ושרק תרופת חירום כלשהי או שינה או בכי תמרורים יכול טיפה להרגיע. אז במהלך הלילה נעזרתי כבר בשלושתם.
שוב יש לי בעיות עם החבר
אני כל כך אוהבת אותו. אני לא יודעת להסביר כמה ולמה..אני פשוט אוהבת ורוצה אותו כמעט בכל מחיר. אני מבינה אותו ומזדהה איתו.
כל כך טוב לנו עד שמישהו מביע איזה חשש או מביע איזה ביקורת כלפי השני ואז שנינו מתחרפנים ולא מסוגלים לעשות כלוםםםםםםםםםםם כלוווווווום
במשך כמה ימים או שעות. וגם לא לדבר נורמלי אחד עם השני. כשמישהו מרגיש שמשהו כאן במערכת יחסים הזאת לא בסדר אנחנו מתחילים פשוט
ל-ה-ש-ת-ג-ע. הוא רוצה זמן להירגע, לא רוצה לדבר איזה יום ולא להיפגש ואני לעומת זאת חייבת את החיבוק שלו ואת האישור שלו שהכל בסדר איתנו
ואז שוב אני באה אליו בטענות שהוא לא מספק את הסחורה ואז שוב אנחנו רבים. עד שאיפשהו שנינו נרגעים וזהו.
הכל התחיל מזה שאנחנו מתקדמים מאוד לאט במערכת יחסים ..אנחנו אנשים שאוהבים חופש, לא ישנים אחד אצל השני יותר מיום אחד רצוף גם כי זה לא נוח וגם בגלל
לימודים, עבודה וסידורים. ותמיד אני מסתכלת על זוגות אחרים ושדבוקים אחד לתחת של השני כל השבוע וזה גורם לי לחשוב אולי אני דפוקה ואולי גם הוא שאנחנו
מצד אחד אוהבים ונמשכים ומצד שני לא ביחד המון המון..וזה גורם למחשבות וחרדות שמציפות. אז לפני יומיים התפרצתי ושיתפתי אותו בזה והוא נבהל. אני טיפשה.
טיפשה טיפשה טיפשה. אני אוהבת אותו ולא רוצה להבריח אותו. מצידי נהיה ככה עוד 3 שנים בדיוק כמו עכשיו אני אהיה מאושרת העיקר שיהיה לי אותו. כי גם אני בנאדם של חופש וגם לי טוב ככה. מה שמדכא אותי זה רק ההשואות לזוגות אחרים כל הזמן. נמאס לי. אוף. למה אי אפשר לחיות איך שנוח.
אני כל כך עצובה
מכירים את זה? אוף. אתם בטוח מכירים. זה כזה חרא וקשה שאין כבר מה לעשות ולאן לפנות.
ששום דבר לא יכול לעזור ושרק תרופת חירום כלשהי או שינה או בכי תמרורים יכול טיפה להרגיע. אז במהלך הלילה נעזרתי כבר בשלושתם.
שוב יש לי בעיות עם החבר
אני כל כך אוהבת אותו. אני לא יודעת להסביר כמה ולמה..אני פשוט אוהבת ורוצה אותו כמעט בכל מחיר. אני מבינה אותו ומזדהה איתו.
כל כך טוב לנו עד שמישהו מביע איזה חשש או מביע איזה ביקורת כלפי השני ואז שנינו מתחרפנים ולא מסוגלים לעשות כלוםםםםםםםםםםם כלוווווווום
במשך כמה ימים או שעות. וגם לא לדבר נורמלי אחד עם השני. כשמישהו מרגיש שמשהו כאן במערכת יחסים הזאת לא בסדר אנחנו מתחילים פשוט
ל-ה-ש-ת-ג-ע. הוא רוצה זמן להירגע, לא רוצה לדבר איזה יום ולא להיפגש ואני לעומת זאת חייבת את החיבוק שלו ואת האישור שלו שהכל בסדר איתנו
ואז שוב אני באה אליו בטענות שהוא לא מספק את הסחורה ואז שוב אנחנו רבים. עד שאיפשהו שנינו נרגעים וזהו.
הכל התחיל מזה שאנחנו מתקדמים מאוד לאט במערכת יחסים ..אנחנו אנשים שאוהבים חופש, לא ישנים אחד אצל השני יותר מיום אחד רצוף גם כי זה לא נוח וגם בגלל
לימודים, עבודה וסידורים. ותמיד אני מסתכלת על זוגות אחרים ושדבוקים אחד לתחת של השני כל השבוע וזה גורם לי לחשוב אולי אני דפוקה ואולי גם הוא שאנחנו
מצד אחד אוהבים ונמשכים ומצד שני לא ביחד המון המון..וזה גורם למחשבות וחרדות שמציפות. אז לפני יומיים התפרצתי ושיתפתי אותו בזה והוא נבהל. אני טיפשה.
טיפשה טיפשה טיפשה. אני אוהבת אותו ולא רוצה להבריח אותו. מצידי נהיה ככה עוד 3 שנים בדיוק כמו עכשיו אני אהיה מאושרת העיקר שיהיה לי אותו. כי גם אני בנאדם של חופש וגם לי טוב ככה. מה שמדכא אותי זה רק ההשואות לזוגות אחרים כל הזמן. נמאס לי. אוף. למה אי אפשר לחיות איך שנוח.