בבקשה תעזרו לי אני מתה פה מעצב :(((

  • פותח הנושא y8y8
  • פורסם בתאריך

y8y8

New member
בבקשה תעזרו לי אני מתה פה מעצב :(((

אני כל כך עצובה
מכירים את זה? אוף. אתם בטוח מכירים. זה כזה חרא וקשה שאין כבר מה לעשות ולאן לפנות.
ששום דבר לא יכול לעזור ושרק תרופת חירום כלשהי או שינה או בכי תמרורים יכול טיפה להרגיע. אז במהלך הלילה נעזרתי כבר בשלושתם.
שוב יש לי בעיות עם החבר :(
אני כל כך אוהבת אותו. אני לא יודעת להסביר כמה ולמה..אני פשוט אוהבת ורוצה אותו כמעט בכל מחיר. אני מבינה אותו ומזדהה איתו.

כל כך טוב לנו עד שמישהו מביע איזה חשש או מביע איזה ביקורת כלפי השני ואז שנינו מתחרפנים ולא מסוגלים לעשות כלוםםםםםםםםםםם כלוווווווום
במשך כמה ימים או שעות. וגם לא לדבר נורמלי אחד עם השני. כשמישהו מרגיש שמשהו כאן במערכת יחסים הזאת לא בסדר אנחנו מתחילים פשוט
ל-ה-ש-ת-ג-ע. הוא רוצה זמן להירגע, לא רוצה לדבר איזה יום ולא להיפגש ואני לעומת זאת חייבת את החיבוק שלו ואת האישור שלו שהכל בסדר איתנו
ואז שוב אני באה אליו בטענות שהוא לא מספק את הסחורה ואז שוב אנחנו רבים. עד שאיפשהו שנינו נרגעים וזהו.

הכל התחיל מזה שאנחנו מתקדמים מאוד לאט במערכת יחסים ..אנחנו אנשים שאוהבים חופש, לא ישנים אחד אצל השני יותר מיום אחד רצוף גם כי זה לא נוח וגם בגלל
לימודים, עבודה וסידורים. ותמיד אני מסתכלת על זוגות אחרים ושדבוקים אחד לתחת של השני כל השבוע וזה גורם לי לחשוב אולי אני דפוקה ואולי גם הוא שאנחנו
מצד אחד אוהבים ונמשכים ומצד שני לא ביחד המון המון..וזה גורם למחשבות וחרדות שמציפות. אז לפני יומיים התפרצתי ושיתפתי אותו בזה והוא נבהל. אני טיפשה.
טיפשה טיפשה טיפשה. אני אוהבת אותו ולא רוצה להבריח אותו. מצידי נהיה ככה עוד 3 שנים בדיוק כמו עכשיו אני אהיה מאושרת העיקר שיהיה לי אותו. כי גם אני בנאדם של חופש וגם לי טוב ככה. מה שמדכא אותי זה רק ההשואות לזוגות אחרים כל הזמן. נמאס לי. אוף. למה אי אפשר לחיות איך שנוח.
 

DOCTOR W H O

Member
מנהל
היי יקירה

אל תשווי בינכם לבין זוגות אחרים. אתם זה אתם ולכם יש את המערכת יחסים שלכם. מה אכפת לך איך זוגות אחרים?
מה שמתאים להם מתאים להם לכול אחד יש קסם משלו.
אני מציעה לך להתקשר אליו ולומר לו עד כמה את אוהבת אותו. הכול יסתדר.
 

y8y8

New member


 

Lady Stark

New member
היי יקירתי

לא שמענו ממך הרבה זמן.
המלצתי היא שלא תכעסי על עצמך.
אני מסכימה עם דוקטור שאומרת שבאמת שאין סיבה להשוות את עצמכם לזוגות אחרים. ומאוד חשוב לזהות את החרדה שעולה כדי שהיא לא תגרום לנו לחיכוכים במערכות יחסים (ואז בעצם לריב על החרדה ולא על רצון אמיתי).
עם זאת, חשוב שתביני שאם את רוצה באמת להגביר את הקצב, זה ממש בסדר להגיד את זה לבן זוגך.

יותר מזה, אני חושבת שזוגיות נמדדת לא רק בכמות האהבה והמשיכה אלא גם ביכולת של השניים לנהל קונפליקטים וויכוחים.
כשאומרים שעם אהבה לא הולכים למכולת? אז מדברים על זה.
מאוד חשוב שחבר שלך ידע מה את צריכה כשאתם לא מסכימים, וירצה לתת לך את זה. ובאותה המידה, שגם את תדעי מה הוא צריך. יש טיפוסים שצריכים להיות לבד אחרי קונפליקט כי הם צריכים זמן להירגע ואז באמת הכל עובר. וזה בסדר. ויש טיפוסים שלוקחים זמן לבד מתוך חוסר יכולת להתמודד עם המצב ובדרך פוגעים באדם שמולם.
אם את חושבת עכשיו שאת היחידה שלא בסדר זה לא פייר כלפיך ולא נכון.
בן זוגך צריך להבין אותך ולדעת שאם את מדברת מתוך החרדות שלך, איך הוא יכול לעזור לך להירגע.

מכירה את זה מתוך זוגיות שבה הייתי בדיכאון וכש״פישלתי״ האשמתי רק את עצמי, מה שהחמיר את הדיכאון, כי הייתי עסוקה בלהחזיר אלי את החיבוק שהכרתי ובכך ויתרתי על מי שאני. וככל שהאשמתי את עצמי יותר, החבר האשים אותי גם.

בקיצור ממליצה לך לנסות לשפר את מערכת היחסים שלך עם עצמך. את הולכת לטיפול?
 

y8y8

New member
כרגע לא בטיפול

אין לי כסף. אני לומדת לתואר ולא מסוגלת לשלב עבודה עם לימודים אז זה המצב לצערי
 
לי נשמע שאת תלויה בו

אולי גם הוא בך, אבל את כרגע האישיו פה ולא הוא. גם לא זוגות אחרים.

אני מזהה כאן תלות, למרות שאת טוענת שאתם נותנים הרבה חופש זה לזה ואומרת שטוב לך ככה. ביטויים כמו "ואני לעומת זאת חייבת את החיבוק שלו ואת האישור שלו שהכל בסדר איתנו"; "אז לפני יומיים התפרצתי ושיתפתי אותו בזה והוא נבהל" וגם "אני אהיה מאושרת העיקר שיהיה לי אותו" מהבהבים לי נורות אזהרה. הייתי דומה, אבל שונה. הרבה יותר תלותית. זה נגמר באשפוזים ובייסורי נפש קשים כל כך, כי אני העדפתי לסבול, ואפילו לסבול מאוד, רק לא להיות לבד, לא יכולתי בלעדיו, והוא בעצמו היה חולה נפש בעייתי מאוד.

את לא רוצה להבהיל אותו? אל תתפרצי עליו. אל תעיקי עליו כשהוא רוצה זמן לחשוב. זה בדיוק מה שיבריח אותו בסופו של דבר אם לא תשלטי בעצמך. אני עשיתי דברים איומים שאני מתביישת בהם מאוד, כדי להחזיק אותו איתי. מה הפלא שהוא נס כל עוד נפשו בו. בקושי הצלחתי להחלים ולהתחזק. הגעתי למצב שבו אני מבינה שלא אוכל לקיים מערכת יחסים זוגית בריאה, לפחות לא בארבע השנים שחלפו מאז הפרידה, ואני מאמינה שגם בהמשך זה יהיה מאוד בעייתי, כי אין לי שום כלים כדי לא להגיע לאותו מקום שוב.

ולמה אי אפשר לחיות איך שנוח? זה לא קשור רק לזוגיות. זה בעיקר בגלל שהעולם לא מתנהל לפי החליל שלנו. יש עוד גורמים במשוואה, יש אנשים אחרים עם רצונות אחרים, ולא תמיד הם עולים בקנה אחד עם שלנו. גם אנחנו משתנים לפעמים. אנחנו לא יכולים לשנות אנשים אחרים. בקושי את עצמנו אנחנו יכולים לשנות, אז אחרים?!

לסיום - ממליצה לך לקרוא את 'גברים ממאדים, נשים מנגה'. יש שם תאוריות מעט פשטניות על ההבדלים בין גברים לנשים, אבל הן מספקות איזו שהיא הבנה בסיסית על למה גברים מעדיפים לקחת זמן בעוד נשים חייבות לפתור הכול כאן ועכשיו ולקבל חיזוקים.

בהצלחה.
 

y8y8

New member
תודה לך, אני אקרא את הספר

איפה משיגים את הספר? הוא אמור להיות קיים בחנויות או שהוא נדיר?
וכן שמתי לב שאני מתחילה להיות תלותית וזה נוראי..אני מתביישת בזה ואני סובלת מזה. מוזר מאוד כי במערכת יחסים הקודמת הצד השני דווקא היה תלותי אליי
ואני הייתי פחות. פתאום אני רואה איך זה בצד השני. אני מאוד לא רוצה לאבד אותו. מאוד לא רוצה. אני לא רוצה שהוא גם שהוא יהיה הדבר הכי חשוב לי בחיים. אני רוצה
שתהיה לי תקווה לחיות גם אם ניפרד. וכרגע זה לא ככה. זה מה שמפחיד.איך יוצאים מזה?
 
בחנות ספרים / באינטרנט

לא נראה לי שזה ספר כל כך נדיר. פעם הוא היה רב-מכר.
למיטב הבנתי אנחנו חייבים ללמוד לאהוב להיות לבד (או לפחות להיות מסוגלים לזה) כדי להיות מסוגלים לחיות ביחד.
חייבים להיות מוכנים לאבד משהו כדי לזכות בו.
איך יוצאים מזה? ואללה, אם הייתי יודעת לא הייתי צריכה להתאשפז כמה פעמים ולהתמוטט עוד כמה פעמים. אילו ידעתי לא הייתי בוחרת מתוך כאב גדול והשלמה בחיים של סינגלית. אני יודעת שאני לא מסוגלת לקיים זוגיות בריאה ולא תלותית, אז אני לא נכנסת לזה מראש. אולי פעם זה עוד יקרה, אבל קשה לי להאמין. אני גם לא הולכת ונעשית צעירה יותר. גם ילדים אני לא רוצה (זה כבר סיפור אחר).
להמליץ על הדרך שלי אני לא יכולה, כי היא די פטאלית ופסימית, אבל מבחינתי זה או להקריב את עצמי או את הזוגיות, ואני מעדיפה להקריב את הרעיון של חיי זוגיות מאשר את החיים שלי. אני משערת שבתוך הדיכוטומיה הזו קיימות עוד אפשרויות וגוני-ביניים, אבל אני לא מוכנה כרגע לקחת את הסיכון. זה מה שהכי נכון וטוב בשבילי, אני לגמרי לא בטוחה שהבחירה שלי תהיה נכונה לכל אחת.
 

y8y8

New member
קניתי. זה היה מהיר:)))

אני אוהבת מאודדדדד להיות לבד, אבל חייבת לדעת בזמן הזה שאני לבד שהוא לא חושב מחשבות על להיפרד ושהוא אוהב אותי.
 
לצערי אין ולא תוכל לעולם להיות לך

שליטה על מה שאחרים חושבים או מרגישים, וככל שתרדפי יותר הוא יתרחק יותר. טוב זה לא ייגמר, זה לגמרי ייגמר בבכי אם תמשיכי ככה. תימנעי מזה בכל מחיר. תשתפי את כולם בזה, רק לא אותו.
 

y8y8

New member
הסביבה שלי, המשפחה והחברה מאד מלחיצים אותנו

אחותי הגדולה עכשיו התחתנה אז כל האירוע אמרו לי משפטים מפגרים כמו "את הבאה בתור" או "בקרוב אצלך" וסליחה אבל עם כל זה שזה חצי בצחוק זה גם
מלחיץ וזה גורם לי לחשוב שאולי זה ה שמצפים ממני ושאם זה לא יקרה בקרוב אולי יחשבו עליי שאני מסכנה ושהוא לא רוצה אותי מספיק או שאני מחכה להצעה או דברים
שמרנים ואמונות ברבריות שכאלה. אמא שלי בכלל מפגרת- היא מאמינה שאסור לי לצאת מהבית אלא אם כן אני יוצאת עם בן זוג כשאנחנו כבר נשואים. ישראל 2013.

והוא קיבוצניק חמוד כזה ולא רגיל שמתערבים לו בחיים..הוא רגיל שהכל חופשי ואף אחד אצלו לא התחתן עדיין מהאחים ואף אחד לא מדבר על דברים כאלה או רומז. למרות שהם פולנים.
אני מרגישה שכל הלחץ שלי מגיע מהבית הזה ומהציפייה של החברה לבחורה שיש לה חבר שהוא יציע לה נישואים או שיגורו יחד ולא חושבים לשנייה שאולי בכלל יש אנשים שלא מוכנים לזה ואולי לכל אחד יש קצב משלו ומה זה אשמתי שאחותי ובעלה היו דבוקים אחד לתחת של השני מהרגע שהכירו
? למה אני צריכה עכשיו להיות אותו דבר?
 
אז הם אומרים. so?

את מי מעניין מה הם אומרים? הם לא יכולים לשלוט לך בחיים. את כבר בוגרת. כשתקבלי את עצמך, גם הם יקבלו אותך כמו שאת. וגם אם לא, לא יקרה אסון. את זו את והם זה הם.
 

היי48

New member


אפשר להבין שאת מרגישה לא בנח עם כל ה"בקרוב אצלך" וכשאת משווה את עצמך לזוגות אחרים. זה נראה לי טבעי ואנושי לגמרי, כמה שאינדיבידואליזם זה דבר טוב ונכון, עדיין הרבה מאיתנו שופטים את עצמנו במידה זו או אחרת על פי דעתם או התנהגותם של אנשים אחרים. אז הרגשות שלך בנושא מובנים לגמרי.
אבל מצד שני-אלומה צודקת, גם לא צריך להגיע למצב שזה שולט לך בחיים ומשנה את מי שאת. זה שדבר הוא נורמה, לא בהכרח הופך אותו להיות נכון עבור כולם. זה כמו שזה לא נכון לומר שכולם צריכים ללמוד את אותו הדבר או לעבוד באותו הדבר, ככה זה לא נכון לומר שיש דרך אחת בלבד לנהל זוגיות. זה אמנם לא קל לשמוע את כל הציפיות וההתערבויות של אחרים בחיים שלך, אבל את זאת את וחבר שלך הוא חבר שלך, ואם לכם מתאים שהזוגיות שלכם תשאר כמו שהיא-אז זה מה שנכון עבורכם, ומי שבאמת אכפת לו מכם צריך להבין את זה ולא ללחוץ עליך לעשות משהו שהוא בניגוד לאופי ולרצונות שלך. כמובן שכמו שליידי אמרה אם את בעצמך רוצה, בלי שום קשר לאף אחד אחר, להגביר את הקצב של הזוגיות אז זה סיפור אחר לגמרי, אבל תעשי את זה רק אם זה נכון עבורכם. בסופו של יום, הזוגיות היא שלך ושלו, לא של המשפחה שלך, של החברים שלך או של אף אחד אחר.
 


אני לא כל כך מבינה במערכות יחסים אבל מה שכן נראה לי שהכי כדאי לך זה לדבר איתו בצורה ברורה ובלי לפחד מהתוצאות, נראה לי שעם שיחה כנה הרבה דברים ייפתרו. נסי את זה למרות שהבנתי שלו קצת קשה עם שיחה/חיבוק ומקווה שזה יצליח.

וכמו שאמרו לפניי, אף פעם אל תשווי את היחסים שלכם ליחסים של אחרים, את לא יודעת מה קורה אצלם, כל זוג הוא שונה ואין שום מקום להשוואה. תעשי רק מה שטוב ומתאים לך!
 
למעלה