אין סימטריה
חרושת הרוע הישראלית מרכזת את מאמצי ההסברה הנואשים שלה בהדחקת תנאי הפתיחה של הסכסוך עם הפלסטינים, בהעלמת אי-שוויון הכוחות, ולשם כך היא מעמידה על שתי כפות המאזניים, בלי להניד עפעף, את נזקי צד א ואת נזקי צד ב, נאמנה כביכול לאמת מוסרית אוניברסלית: סבל אנושי הוא סבל אנושי. הציניות המחושלת שביסוד המשוואה הזאת מתגלה לכל מי שנוכח למעשה, ולו לרגע, בשטחי האופל, קרי - אותם שטחים שאנחנו נהנים להצהיר על בעלותנו עליהם אבל איננו מעזים חלילה לבקר בהם. במקום השאלה מי סובל יותר (שאלה צינית בעליל) והתשובה הסימטרית המוכנה-מראש עליה (נו כן, שני הצדדים סובלים, מה לעשות, במלחמה כמו במלחמה), כדאי שנשאל את עצמנו בכנות: מי נלחם בטנקים ומי בטילי קסאם? מי יכול לנוע בחופשיות בארצו ומי מוגבל על כל צעד ושעל? מי תלוי במי לפרנסתו? מי הכובש ומי הנכבש? כי אם נתעקש על השוויון המדומה נהיה אנוסים לענות בכנות לפלסטינים המפרשים את דברינו ברצינות: אם לכם מותר לחסל מנהיגים מדיניים מדוע לנו אסור? אם אתם שולחים את נעריכם להרוג בנו מה עלינו לומר לנערינו? אני מסרב להכיר בסימטריה. ענייך קודמים לעניי עירך כאשר אין הבדל מהותי בין מצוקותיהם - רק הבדל של מרחק. לענייננו, המרחק הפיזי בין חיפה לג'נין, בין ירושלים לרמאללה, בטל בשישים לעומת ההבדל המהותי, ההבדל שנראה, דא עקא, רק משם.