בגדכפ"ת בסוף מילה
- פותח הנושא 218
- פורסם בתאריך
ראשית, קצת סדר במונחים:
האותיות (ליתר דיוק העיצורים) בג"ד כפ"ת מקבלות דגש קל במצבים מסוימים. הדגש הקל מסמן את ההבדל בין ביצוע סותם (פוצץ) לביצוע חוכך של אותו עיצור (אני לא מרחיבה כי זה לא עקרוני לשאלה שלך, יש הסבר בערך בוויקיפדיה). מבין ששת העיצורים ההבדל נשמר בשלושה שהזכרת – ב, כ, פ.
לעומת זאת יש בעברית ההיסטורית דגש חזק (כפלן) שהופיע בכל העיצורים (למעט ה"גרוניים" א,ה,ח,ע,ר) וייצג מכפל, עיצור כפול, לרוב בגלל השורש או המשקל (ולפעמים אחרי תהליך הידמות). הדגש הזה חי וקיים בערבית, אבל העברית איבדה אותו ונדיר לשמוע ביצוע אותנטי שלו (אלא אם מחשיבים את הדיבור של אבשלום קור). כשהוא מופיע בעיצורים ב,כ,פ אנחנו מבצעים אותו (כיום) כמו דגש קל.
דגש חזק לא מופיע בסופי מילים (למעט "אַתְּ") ולכן מוצאים אותו בצורות ארוכות יותר, למשל בנטיית ריבוי. במילים ששאלת עליהן מדובר בשורשים מגזרת הכפולים (ע"ע) – צ-ב-ב וד-פ-פ. במילים כאלה לא פעם נמצא הברה אחת בצורת היחיד (רק שתי אותיות), והדגש בנטייה משלים לנו את העיצור החסר: צב – צבּים (*צבבים), דף – דפּים (*דפפים). במשקלים שבהם חוצצת תנועה בין ע"הפ ללה"פ (כלומר בין העיצור השני והשלישי הזהים) הם מופיעים לחוד, למשל: חג – חגּים אבל חגיגה, חוגג; תוף – תופים (תֹּף – תֻּפִּים) אבל מתופף; כול, כולם (כֹּל, כֻּלָּם) אבל כללי, כולל וכו'.
לעומת זאת יש מילים שבהן יש דגש חזק במשקל (לפעמים רק בנטייה) כשאף אות לא חסרה. למשל עקרב – עקרבּים, אשנב – אשנבּים, משאב – משאבּים, שלב – שלבּים, קטן – קטנּים, שפן – שפנּים, גמל – גמלּים ועוד. איך יודעים? כפי שיודעים את רוב הדברים בשפה: לומדים.
להלן הסבר היסטורי, מזהירה מראש שהוא עלול להיות מעט "כבד":
דגש תנייני - האקדמיה ללשון העברית (hebrew-academy.org.il)
האותיות (ליתר דיוק העיצורים) בג"ד כפ"ת מקבלות דגש קל במצבים מסוימים. הדגש הקל מסמן את ההבדל בין ביצוע סותם (פוצץ) לביצוע חוכך של אותו עיצור (אני לא מרחיבה כי זה לא עקרוני לשאלה שלך, יש הסבר בערך בוויקיפדיה). מבין ששת העיצורים ההבדל נשמר בשלושה שהזכרת – ב, כ, פ.
לעומת זאת יש בעברית ההיסטורית דגש חזק (כפלן) שהופיע בכל העיצורים (למעט ה"גרוניים" א,ה,ח,ע,ר) וייצג מכפל, עיצור כפול, לרוב בגלל השורש או המשקל (ולפעמים אחרי תהליך הידמות). הדגש הזה חי וקיים בערבית, אבל העברית איבדה אותו ונדיר לשמוע ביצוע אותנטי שלו (אלא אם מחשיבים את הדיבור של אבשלום קור). כשהוא מופיע בעיצורים ב,כ,פ אנחנו מבצעים אותו (כיום) כמו דגש קל.
דגש חזק לא מופיע בסופי מילים (למעט "אַתְּ") ולכן מוצאים אותו בצורות ארוכות יותר, למשל בנטיית ריבוי. במילים ששאלת עליהן מדובר בשורשים מגזרת הכפולים (ע"ע) – צ-ב-ב וד-פ-פ. במילים כאלה לא פעם נמצא הברה אחת בצורת היחיד (רק שתי אותיות), והדגש בנטייה משלים לנו את העיצור החסר: צב – צבּים (*צבבים), דף – דפּים (*דפפים). במשקלים שבהם חוצצת תנועה בין ע"הפ ללה"פ (כלומר בין העיצור השני והשלישי הזהים) הם מופיעים לחוד, למשל: חג – חגּים אבל חגיגה, חוגג; תוף – תופים (תֹּף – תֻּפִּים) אבל מתופף; כול, כולם (כֹּל, כֻּלָּם) אבל כללי, כולל וכו'.
לעומת זאת יש מילים שבהן יש דגש חזק במשקל (לפעמים רק בנטייה) כשאף אות לא חסרה. למשל עקרב – עקרבּים, אשנב – אשנבּים, משאב – משאבּים, שלב – שלבּים, קטן – קטנּים, שפן – שפנּים, גמל – גמלּים ועוד. איך יודעים? כפי שיודעים את רוב הדברים בשפה: לומדים.
להלן הסבר היסטורי, מזהירה מראש שהוא עלול להיות מעט "כבד":
דגש תנייני - האקדמיה ללשון העברית (hebrew-academy.org.il)
הניקוד המקובל כיום הוא אִזְמַרְגָּד.
אבל ממילא מדובר בדגש קל, וממנו לא חסרות דוגמאות (הָלַכְתְּ וכו').
תודה!
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.