בגד באקסית

מכר רחוק ואני נהיינו לאחרונה מאוד קרובים, התחלנו לצאת ואנחנו בזוגיות. הוא סיפר לי שהוא בהליך גירושים והם לא גרים יחד יותר משנה. הם כבר הפרידו את החשבון בנק ויש עוד סגירות אחרונות לעשות. הוא והגרושה כבר מעל לעשור ביחסים מאוד לא טובים אבל בגלל שהבנים שלו היו קטנים אז לאף צד לא היה אומץ לפרק את הבית. במסגרת היחסים הלא טובים שלו עם הגרושה הם ישנו בחדרים נפרדים בבית המון שנים (כ-15 שנים) ולא ממש ניהלו זוגיות אלא יחסים של שותפים לדירה (כאלו שמסוכסכים בניהם בצורה קשה ובתקשורת מינימלית רק על מה שהכרחי).
הוא מאוד פתוח איתי, מדבר איתי על הכל ועונה לי בכנות על כל דבר ששאלתי. גם על דברים שלא שאלתי הוא מספר בצורה שקופה. באחת השיחות שלנו, הוא סיפר לי שהוא בגד בה, פעם אחת לפני 9 שנים עם מישהי כמה פעמים ופעם נוספת לפני שנתיים עם מישהי אחרת כמה פעמים (בפעם הזו אשתו חשדה והוא נתפס). עם שתיהן הוא בקשרי ידידות טובים ואומר שהוא לא רוצה ולא מחפש שום דבר אתן מעבר לזה ושהוא אוהב אותי וטוב לו איתי והוא לא רוצה אף אחת אחרת חוץ ממני.
לדבריו - זה נעשה מתוך מצוקה וחסכים שנמשכו הרבה זמן ולא מתוך צורך לחפש ריגושים בחוץ.
לדעתי אין לבגידה שם הצדקה!!!
אם לא טוב אז חותכים ולא בוגדים!!! (או מחליטים באופן הדדי על קשר פתוח במידה וזה מתאים לשני הצדדים בלי לעשות דברים מאחורי הגב של השני. כשמשהו נעשה תוך הסתרה מצד השני, זו מעילה באמון ובעיני קו אדום!!!)
לבקשתי, הוא הבטיח שאם לא יהיה לו טוב בקשר אז הוא יסיים אותו ולא יעשה שום דבר עם אף אחת במקביל אלי.
אני לא יודעת איך להתייחס להבטחה הזו: מצד אחד אנשים מבטיחים כל מני דברים כשהם מאוהבים, במיוחד בהתחלה של הקשר (כשמאוהבים ויש סוג של אופוריה) וזה לאו דווקא מה שקורה בהמשך. מצד שני יכול להיות שהוא באמת לא מתכוון לחזור על זה וזה באמת לא יקרה שוב.
כלפי הוא בן זוג טוב ומשקיע ששם אותי בסדר עדיפויות מאוד גבוה ועושה מאמצים ניכרים מאוד כדי שיהיה לי טוב בקשר.
הבהרה: אנחנו בזוגיות גלויה לגמרי, הוא לא מסתיר אותי מאף אחד, פגשתי גם את המשפחה שלו וגם את כל החברים שלו וזה לא משהוא שקורה מאחורי הגב של אף אחד (גם אני לא מסתירה אותו מאף אחד).
לפי מה שאני יודעת על הנושא של בגידות - כשאדם בוגד ופורץ את המחסום המוסרי הזה אז יהיה לו קל יותר לחזור על זה שוב בעתיד אך יחד עם זאת זה לא אומר בהכרח שהוא אכן יעשה את זה.
מצד אחד מרגיש לי כמו להכניס ראש בריא למיטה חולה ומצד שני חבל לפרק משהוא שיכול להיות טוב בגלל משהוא שהוא לא עשה לי ולדבריו לא יקרה שוב.
אשמח לדעה נוספת
 
היי, ממה שאת מתארת יש לך מותק של בחור. פתוח, אוהב, חי ללא סקס כנראה שנים ואהבה בכלל אין מה לדבר. בעיני אל תשפטי אותו על המצוקה שבה הוא חי שנים. למעשה, אני מאחל לך שלעולם לא תביני אותו כי אז זה אומר שאת חווה את אותו צער שהוא היה שרוי בו. בקיצור תהני ממנו. הוא לא נשמע לי אחד שיוותר עליך.
 
נועם תודה רבה על התגובה :)
אני גם חושבת שהוא מקסים אבל אי אפשר לדעת שזה לא ככה כי זה עדיין בהתחלה (וזו לא סיבה לא לננסות)
לדעתי לא ניתן לנהל זוגיות כשכל חריגה מהנורמה תקפיץ אותי ותעורר את חשדי. חוסר אמון יכול להרוס את הקשר, בלי שתהיה שום בגידה ברקע. לכן כרגע אני לא נוהגת בחשדנות או קנאות, לא בולשת ועוקבת אחריו וגם לא אחרי הטלפון שלו (עליו הוא לא מגן בסיסמה ונותן אליו גישה חופשית ואני לא "משתמשת" בה), לא נכנסת למצוקה וקנאה.
יחד עם זאת, הבהרתי שאם באיזה שהוא שלב בקשר תתעורר אצלי בעיית אמון מולו אז אחתוך.
 
הי, שמח לתרום את חלקי אנונימית 🙂
העולם הוא לא תמיד שחור ולבן ונורמה היא ממש עניין יחסי, מה שלדעתך נורמלי (חציית קו אדום למשל), לאחרים זה ברור שיש מהמורות בחיים ולא תמיד מה שאנחנו מבקשים יכול לקרות ודווקא הנורמלי הוא להמשיך לחיות ולאהוב גם אם זה מחוץ למסגרת שאליה נולדנו. לדעתי זה שהוא שיתף אותך זה מראה כמה אמון הוא חש כלפייך.
 
אני לא חושבת שנסיבות חיים הם צידוק לבגידה והוא לא שיתף אותי בגלל אמון כבת זוג אלא לפני שבכלל נהיינו יחד כשעוד היינו ידידים.
בקשרים קודמים שלי - כשהיחסים ביני לבן הזוג הגיעו למצבים לא טובים בצורה קיצונית - המחשבה שלי תמיד הייתה על לחתוך ולא על לבגוד (כמובן שיש לזה מחיר של לוותר על יציבות ולפרק את הבית והחיים ביחד).
מסכת חייו אולי מסבירה למה ואיך הוא הגיע לזה אבל בשום אופן אינה תירוץ או הצדקה לזה!!!
כאדם בוגר יש לו בעיני אחריות מלאה על הבחירות והמעשים שלו והאשמה של הנסיבות היא היתממות.
יחסים גרועים במשך זמן כל כך ארוך הם לא משהוא שנפל עליו/קרה לו/נגזר עליו אלא משהוא שהוא הרס. הוא יצר את יחסיו עם אשתו ויש לו אחריות על המצב גם אם זה לא נוצר ביוזמתו (צריך 2 לטנגו) אלא על ידי פסיביות, תקיעות, חוסר יוזמה לשפר מערכת יחסים וחוסר יוזמה ואומץ לקום ולעזוב יחסים כאלו. הבחירה לחתוך הייתה קיימת עבורו בכל שלב והוא לא היה אמיץ מספיק לבחור אותה (שלא לומר פחדן), וגם לא אמיץ מספיק כדי לספר לאשתו ולהתנצל על הבגידה. היא גילתה לבד בפעם השניה (על הראשונה היא לא יודעת עד היום).
לדבריו הוא ספק קיווה שהיא לא תגלה (תוך פחדנות להתמודד עם תוצאות מעשיו), ספק כבר לא היה איכפת לו.
אני לא מודאגת מהעובדה שהוא יחסית פאסיבי בקבלת החלטות וזורם עם החיים כי אני לא כזו ואם אני אראה שהיחסים מתדרדרים אז אני לא אשב בחיבוק ידיים ואקווה שהצד השני יעשה את ההחלטה במקומי אלא אקח אחריות על המצב, אנסה לשפר אותו, ואם לא אצליח לשפר אז אחתוך.

המציאות היא לא שחור ולבן ובין "אני לא אבגוד בשום תנאי" ל"אני מחפש ריגושים ובוגד כל הזמן" הטווח רחב מאוד.
נכון לכרגע הוא מקבל הזדמנות ואני לא חותכת משהוא שיכול להיות טוב בגלל פגיעה שלא נעשתה כלפי אבל יחד עם זאת כשפורצים מחסום מוסרי קל יותר לחצות אותו שוב.
אני מקווה שהכל ימשיך להיות טוב בנינו כמו שזה עכשיו ואני נותנת לזה הזדמות אמיתית (למרות שהעבר הזה שלו מערער אותי וגורם לי לתחושה מאוד לא בטוחה ונוחה מולו - והוא יודע את זה ומתאמץ לגרום לי לא להרגיש ככה)
שוב תודה על התגובה :)
 
אני ממש מסכים איתך שלהשאר במקום בלי יכולת לשפר/לעזוב, להיות פאסיבי כמו שציינת מעיד על פחד (וסליחה על הסמנטיקה לא בהכרח "פחדנות"). לטובתו וטובתך, אולי שווה במקרה הזה להיפגש עם מישהו מקצועי שיחזק אותו לקבל החלטות. הפאסיביות יכולה לחלחל למקומות נוספים (עבודה, משפחה וכו'..) ואני לפחות חושב שלקחת יוזמה עדיפה על להיות "תקוע".
רק מלספר לאישתו הייתי נמנע, שום תועלת לא תצמח מ"אומץ" כזה. היה ונגמר.. סתם יפגע בה ובו.
ושוב, שמחתי להגיב :)
 
מסכימה עם כל מלה שלך, גם אני מעדיפה יוזמה על תקיעות.
אם הוא ירצה לטפל בזה אני אתמוך אבל נכון לכרגע זה לא מהווה בעיה כי טוב לו בעבודה וטוב לנו יחד אז אין איזו החלטה דרמטית שהוא צריך לקבל וכרגע אני לא מרגישה שזה מפריע לי.
עם גרושתו (היא כבר לא אשתו) אין לי שום קשר ושום רצון להתערב במשהוא שמבחינתי הוא בניהם ולא ענייני.
 
למעלה