שפירא מאיר
New member
בגיל שבו הכל הולך ומתפרק, בעיה לא נשארת לבד
חשבתי שבהשתלת קוצב הלב כעת הלב שלי יעבור כמו שצריך לעוד שנים רבות.
אתמול הייתי בביקורת חצי שנתית, ונאמר לי שיש בשורה טובה ובשורה רעה.
הטובה היא שהקוצב עובד מצויין ומכיוון שהתיפקוד שלו מדוייק, הלב כמעט ולא משתמש בו , כך שהצפי הקודם של 7.1 שנים של בטריה (לקראת סיום הבטריה עוברים ניתוח ומחליפים קוצב לב) המצב כעת בצפי ל-8.5 שנים.
הבדיקה נעשית באמצעות מחשב "מרילין" שהכבל שלו מונח מעל המיקום נמצא הקוצב, וכמות הידע שהם מקבלים הוא מקיף באופן יוצא מהכלל.
לכן, הוא שאל אותי אם אני לא חש בעייפות לאחרונה , אמרתי אמרתי לו שכן וזה נראה לי מוזר אחרי ששתלו לי קוצב לב.
לדבריו הקוצב פתר את בעיית פרפור החדרים, אבל כעת התפתח אצלי ריפרוף חדרים.
מה זה?
מסתבר שבין החדרים בלב יש דלת שנפתחת ונסגרת לפי קצת תנועת הדם (זה הדופק שמרגישים) , אצלי קורה כעת שהדלת הזו נפתחת ונסגרת מהר מאוד וגורמת לי להתעייף מכל דבר.
הפתרון?
לעבור צינטור שבו יוכנס לא רק כבל הטלויזיה, אלא גם כבל שבאמצעותו יכולים לבצע צריבה (קצר חשמלי) כך שיחזיר את הדלת לפעילות רגילה.
אני כל כך שונא בתי חולים, וכעת שוב, זה פשוט מביא לתחושה רעה בעיקר שאני יודע שכל ניתוח מהווה סיכון, בוודאי בגילאים כמו שלי.
מה גם שאחרי שיעשו לי את הצינטור, לפי התקן אני צריך לא להזיז את היד שעה ואחרי שלוש שעות נוספות אפשר לרדת מהמיטה, אבל האחיות לא מאפשרות לרדת עד הבוקר.
פעם אחרונה שזה קרה, הזעקתי את הבן שיפתח לי את המיטה.
מכיוון שיומיים לפני הניתוח אני מכניס עצמי לצום מוחלט כדי שלא אצטרך לשירותים , וכאשר כבר מותר לי לרדת, אני זקוק לארוחה הדלה של בית החולים כדי לצאת מהצום בהדרגה.
ככה זה כשמתחילים להתפרק, אבל לכן צריך למצות את החיים ככל האפשר.
חשבתי שבהשתלת קוצב הלב כעת הלב שלי יעבור כמו שצריך לעוד שנים רבות.
אתמול הייתי בביקורת חצי שנתית, ונאמר לי שיש בשורה טובה ובשורה רעה.
הטובה היא שהקוצב עובד מצויין ומכיוון שהתיפקוד שלו מדוייק, הלב כמעט ולא משתמש בו , כך שהצפי הקודם של 7.1 שנים של בטריה (לקראת סיום הבטריה עוברים ניתוח ומחליפים קוצב לב) המצב כעת בצפי ל-8.5 שנים.
הבדיקה נעשית באמצעות מחשב "מרילין" שהכבל שלו מונח מעל המיקום נמצא הקוצב, וכמות הידע שהם מקבלים הוא מקיף באופן יוצא מהכלל.
לכן, הוא שאל אותי אם אני לא חש בעייפות לאחרונה , אמרתי אמרתי לו שכן וזה נראה לי מוזר אחרי ששתלו לי קוצב לב.
לדבריו הקוצב פתר את בעיית פרפור החדרים, אבל כעת התפתח אצלי ריפרוף חדרים.
מה זה?
מסתבר שבין החדרים בלב יש דלת שנפתחת ונסגרת לפי קצת תנועת הדם (זה הדופק שמרגישים) , אצלי קורה כעת שהדלת הזו נפתחת ונסגרת מהר מאוד וגורמת לי להתעייף מכל דבר.
הפתרון?
לעבור צינטור שבו יוכנס לא רק כבל הטלויזיה, אלא גם כבל שבאמצעותו יכולים לבצע צריבה (קצר חשמלי) כך שיחזיר את הדלת לפעילות רגילה.
אני כל כך שונא בתי חולים, וכעת שוב, זה פשוט מביא לתחושה רעה בעיקר שאני יודע שכל ניתוח מהווה סיכון, בוודאי בגילאים כמו שלי.
מה גם שאחרי שיעשו לי את הצינטור, לפי התקן אני צריך לא להזיז את היד שעה ואחרי שלוש שעות נוספות אפשר לרדת מהמיטה, אבל האחיות לא מאפשרות לרדת עד הבוקר.
פעם אחרונה שזה קרה, הזעקתי את הבן שיפתח לי את המיטה.
מכיוון שיומיים לפני הניתוח אני מכניס עצמי לצום מוחלט כדי שלא אצטרך לשירותים , וכאשר כבר מותר לי לרדת, אני זקוק לארוחה הדלה של בית החולים כדי לצאת מהצום בהדרגה.
ככה זה כשמתחילים להתפרק, אבל לכן צריך למצות את החיים ככל האפשר.
