בגלל שהבטחתי לענבר
אז כתבתי מאמר קצר: מינויו של אבו מאזן, אשר עד כה נחשב לאחד האנשים החזקים ברשות הפלסטינית, לראש-הממשלה הפלסטיני על ידי יאסר ערפאת, מביא תקוות חדשות לאיזור. מאז תחילת האינתיפאדה האלימה באוקטובר 2000, אבו מאזן נקט בקו פציפיסטי נגד פיגועי ההתאבדות, אשר בוצעו נגד אזרחים ישראלים על ידי ארגונים פלסטינים. במשך הרבה שנים נשא השמאל הישראלי את אבו מאזן, אותו הוא ראה בתור קול שפוי והגיוני בתוך הרשות אשר יכול לנווט דרך תהליך שלום דיפלומטי ארוך, על כתפיו. אין ספק בנוגע לכוונותיו של אבו מאזן. זה ברור, כפי שזה היה ברור במשך שנים, שהוא אכן מתכוון להוביל את עמו דרך תהליך שלום אמיתי, בעוד שהוא מנסה להחליש את כוחם של ארגוני הטרור הפלסטינים אשר התחזקו במידה ניכרת במהלך האינתיפאדה. גם כאשר רוב מוחלט בקרב הפלסטינים תמך בפיגועי ההתאבדות, אבו מאזן דבר במדיניותו שרק דרך דיבורים ומשא-ומתן ניתן יהיה לשחרר את הפלסטינים, ולא בעזרת כח הזרוע. כל עוד אריאל שרון משרת כראש ממשלה בישראל, קשה להאמין כי תהליך שלום אמיתי יתחיל. אך התקווה כי מנהיג פלסטיני אשר פניו מועדות לשלום יזיז את דעת הקהל בישראל שמאלה, ואולי אף יגרום לישראלים להוריד את שרון מהשלטון, חזקה מתמיד. אבו מאזן נראה כמו המנהיג אשר יכול לשחרר את עמו מהכיבוש הציוני ולהביא לפלסטינים עצמאות מדינית. אך הדרך לשחרור העם הפלסטיני לא עוצרת שם. כרגע, הרשות הפלסטינית נשלטת על ידי העילית הכלכלית בשטחים. כיושב ראש, ערפאת שדד את עמו במשך שנים, בזבז מיליונים על מותרויות, על שריו ומשפחותיהם ועל ארגוני הטרור, בעוד שהפלסטינים גוועים ברעב במחנות פליטים צפופים, בלי שום תנאי מחיה הגיוניים. מדינה פלסטינית עצמאית תחזק את המשפחות המושחתות אשר שולטות ברשות. הפלסטינים לא יהיו משועבדים על ידי הכיבוש הציוני, אלא על ידי הבורגנים הפלסטינים, אשר ימשיכו את הניצול של העם הפלסטיני. עצמאות מדינית לפלסטינים תיטיב בעיקר עם הבורגנים הפלסטינים, אך גם תסלול את הדרך לשחרור הפועלים הפלסטינים. יתכן כי אבו מאזן יצליח להשיג עצמאות מדינית, אך שם המאבק של הפלסטינים רק יתחיל - המאבק לעצמאות מעמדית. במאבק הזה, הפלסטינים יגלו כי שותפיהם הקרובים ביותר הם העובדים הישראלים, אשר כרגע מפסידים במאבקם נגד הבורגנות הישראלית.
אז כתבתי מאמר קצר: מינויו של אבו מאזן, אשר עד כה נחשב לאחד האנשים החזקים ברשות הפלסטינית, לראש-הממשלה הפלסטיני על ידי יאסר ערפאת, מביא תקוות חדשות לאיזור. מאז תחילת האינתיפאדה האלימה באוקטובר 2000, אבו מאזן נקט בקו פציפיסטי נגד פיגועי ההתאבדות, אשר בוצעו נגד אזרחים ישראלים על ידי ארגונים פלסטינים. במשך הרבה שנים נשא השמאל הישראלי את אבו מאזן, אותו הוא ראה בתור קול שפוי והגיוני בתוך הרשות אשר יכול לנווט דרך תהליך שלום דיפלומטי ארוך, על כתפיו. אין ספק בנוגע לכוונותיו של אבו מאזן. זה ברור, כפי שזה היה ברור במשך שנים, שהוא אכן מתכוון להוביל את עמו דרך תהליך שלום אמיתי, בעוד שהוא מנסה להחליש את כוחם של ארגוני הטרור הפלסטינים אשר התחזקו במידה ניכרת במהלך האינתיפאדה. גם כאשר רוב מוחלט בקרב הפלסטינים תמך בפיגועי ההתאבדות, אבו מאזן דבר במדיניותו שרק דרך דיבורים ומשא-ומתן ניתן יהיה לשחרר את הפלסטינים, ולא בעזרת כח הזרוע. כל עוד אריאל שרון משרת כראש ממשלה בישראל, קשה להאמין כי תהליך שלום אמיתי יתחיל. אך התקווה כי מנהיג פלסטיני אשר פניו מועדות לשלום יזיז את דעת הקהל בישראל שמאלה, ואולי אף יגרום לישראלים להוריד את שרון מהשלטון, חזקה מתמיד. אבו מאזן נראה כמו המנהיג אשר יכול לשחרר את עמו מהכיבוש הציוני ולהביא לפלסטינים עצמאות מדינית. אך הדרך לשחרור העם הפלסטיני לא עוצרת שם. כרגע, הרשות הפלסטינית נשלטת על ידי העילית הכלכלית בשטחים. כיושב ראש, ערפאת שדד את עמו במשך שנים, בזבז מיליונים על מותרויות, על שריו ומשפחותיהם ועל ארגוני הטרור, בעוד שהפלסטינים גוועים ברעב במחנות פליטים צפופים, בלי שום תנאי מחיה הגיוניים. מדינה פלסטינית עצמאית תחזק את המשפחות המושחתות אשר שולטות ברשות. הפלסטינים לא יהיו משועבדים על ידי הכיבוש הציוני, אלא על ידי הבורגנים הפלסטינים, אשר ימשיכו את הניצול של העם הפלסטיני. עצמאות מדינית לפלסטינים תיטיב בעיקר עם הבורגנים הפלסטינים, אך גם תסלול את הדרך לשחרור הפועלים הפלסטינים. יתכן כי אבו מאזן יצליח להשיג עצמאות מדינית, אך שם המאבק של הפלסטינים רק יתחיל - המאבק לעצמאות מעמדית. במאבק הזה, הפלסטינים יגלו כי שותפיהם הקרובים ביותר הם העובדים הישראלים, אשר כרגע מפסידים במאבקם נגד הבורגנות הישראלית.