בגלל שיש בי טוב לב, אני מספר לכולכם

[רובי שווארמה]

בגלל שיש בי טוב לב, אני מספר לכולכם

התחילה הפלישה של החייזרים לכדור הארץ. החייזרים החליטו לשתק את העולם לפני שהם מגיעים, כדי שלא תהיה שום התנגדות. הם הלכו וחיפשו איך אפשר לשתק את העולם ומצאו דרך נורא פשוטה: הם מעלימים את המטענים של כל הטלפונים הסלולריים. בהתחלה אף אחד לא שם לב, חושבים שזה מקרה, שהמטען אולי מתחבא מתחת למגבת של המטבח. כשכולם כבר יראו שזאת מגיפה, יהיה מאוחר מדי. לכולם תיגמרנה הבטריות בסלולרי. אנשים לא יוכלו לדבר אחד עם השני, יהיה נתק בתוך משפחות, ראש הממשלה לא יוכל לדבר עם הרמטכ"ל, כאלה מין דברים. ואז כל המדינות בעלות היכולת הגרעינית תהיינה משותקות. ישארו רק מדינות כאלה פוסטמות שלא ממש יכולות לעשות משהו נגד חייזרים. והם ישתלטו על כדור הארץ. די בקלות למעשה. האמת היא שדווקא הייתה לי עוד הזדמנות להציל את העולם. הבן הקטן שלי החביא מטען אחד סודי במגירה של המברשות, וגיליתי את זה לגמרי במקרה. תאורטית יכל להיות שקצת לפני הפלישה של החיזרים, הייתי מטעין לכו-לם את הסלולריים ומציל את העולם. אבל אני חשבתי על זה קצת, ואז פתחתי את התריס, צעקתי: "טרזן!" וגם "זובי עליכם" וזרקתי את המטען לעזאזל. בהזדמנות זאת, לכבוד השנה החדשה, וקצת לפני השתלטות החייזרים, אני מבקש להכתיר את הגיבור הטראגי של עם ישראל בשנה החולפת: יוסף פריצקי. יוסף פריצקי הוא נביא אמת. כשרואים וקוראים כמה מהביטויים והמעשים של אברהם פורז בשבועות האחרונים, מבינים את מה שפריצקי הקדוש הבין כבר מזמן: חייבים לתפור לו תיק. אלא מה? התקשורת, כרגיל, הכל יוצא לה עקום. הוקיעו את פריצקי, והשאירו את פורז על הכסא. אבל מילא, מה אכפת לי. הרי אני יודע שבקרוב, בקרוב מאד, יפסיקו הסלולריים של כו-לם לעבוד. <חייזר, אוהב שווארמה?>

 

[אנה ליזה]

זה בכלל לא חשוב

כי בלאו הכי, בעוד כמה עשרות שנים מהיום, המחקרים והמסקנות לגבי ההשלכות של הקרינה הסלולרית על מוח האדם, יגשימו את עצמם ואז כל חובבי התקשורת הסלורית יציצו בוקר אחד במראה ויגלו לחרדתם כי טיפחו אוזניים בגוון וגודל שלא היו מביישים שום חייזר. מסקנה - דבר עד שייגמרו לך הסמלילים.

 

[קפת]

סאמאמאמק על רובי שווארמה

סופסוף יש חג, והשכנים המעצבנים מעבר לפיקוסים, שכל שנה משריצים ילד נוסף, שדומה לאחים שלו כשתי טיפות צרחות ובכי - החליטו לנסוע לעיר/ארץ/יבשת אחרת, או ליקום מקביל, ואני זכיתי לבוקר של שלווה ונימנום... עד שאיזה בנזונה הרעיד את כל החלונות בצרחות טרזן וזובימשהו. מיד התחילו לשעוט סירנות. כוחות גדולים של צבא ומשטרה הוזרמו לאיזור. עוצר הוכרז וכוחותינו עברו מבית לבית כדי לחפש את החוליגן... ממש חשבתי שביןלאדן כבר מימש את איומיו או מינימום פרצה מלחמת העולם השלישית שכל כך מחכים ומצפים לה. מה מתברר בסוף? שווארמה מצא מטען לסלולרי שלו. סאמק. לא נותנים לישון במדינה הזותי.

 

[רובי שווארמה]

קפת, שוב מתפרצת אצלך תסמונת טורט?

בדיוק כמו שהיה לנו עם החוקן, את תתרגלי לזה ותבכי לי שאת רוצה עוד. בסוף אני אתרצה, נשמה אצילית שכמוני, ואעשה לך חוקן עם העוד. אחר כך את תגידי שכלים מהמזרח זה באמת משהו ותבררי מה בנוגע לקנון. אבל אני אומר, אם כבר קנוני, למה שלא אעשה לך חוקן עם פסנתר כנף. נראה. <פיקוס. איזה מין שם זה לעץ, רבאק>

 

[סיטרא]

הוצאתי

כבר את המילה 'חוקן' אל מחוץ החוק, זהו, גמרנו עם הלקסיקון הישן על כל טביעות הלשון, העין והאצבע שבו. תצטרך, רובי, לשנן את הלקסיקון המחודש עם כל תחדישיו וניביו המתוחכמים. חושפים ניבים, משנים סדרי עולם ומנפצים מיתוסים, לעת מצוא מיתוס שבריר למראה. ומעתה, כתחליף ל'חוקן' המתיישן, יש לומר 'פולסא דנורא'. פיקוס, פיקוס.. נו, זה עדיין טוב יותר מפי-שחת, מפי-הטבעת, מפי-הגבורה.. ומעוד פיות.

 

[קפת]

רובי שווארמה, יציר דמיוני הקלוקל

במעמקי התחת שלי מנגנת כבר התזמורת הפילהרמונית של ברלין בניצוחו של זובין מהטה, כשהפסנתרן דניאל ברנבאום מנגן כינור ראשון על הצ'לו של אשתו המנוחה ז'קלין דופרה. אם אתה רוצה לדעת מה הם מנגנים אתה צריך לחשב את כל האותיות של הנימימ'ס שהדרפתי כאן, בגימטריה, ולהכפיל ב13 בריבוע. התוצאה תתן לך את שם היצירה. את המלחין תצטרך כבר לנחש או לגגל. ובאמהרית: אתה לא יכול עלי!

 

[Le Fay]

לא נעים לי לאכזב אותך

אבל אם לסמוך על הסיפורים מהפילהרמונית של תל אביב, הזובין היה מעדיף שתתהפכי. יען כי כשהתזמורת שלו מנגנת, הוא מעדיף לשים אותה בצד השני. טפו, פרימיטיבסקי (חצי הזכויות שמורות לוועד הישבנים הבולטים שהולך להיות

, נתקזז כנגד הנ.ב.ב.). נ.ב. לא, זה לא צופן. אם תפוז יעמוד לנו, אפילו תכף נשדך את הוועד בדרך כל חי למוסד לביטוח לאומי.

 

[בוגונביליה]

קפת,

עד שלא יתחיל הקונצ'רטו לטובה, אצלך שם, אין לך מה לדבר. (ובמחשבה שניה - יש סיכוי שזה יקרה לכולנו למה זה חג-חג הסופ"ש ללא סוף הזה)

 

[פטר חמור]

פיקוס

או בשמו המלא, פיקוס העמק, הוא הסיבה שכל כך הרבה חולי טורט לומדים בוטניקה.

 

[קפת]

זה דווקא היה פיקוס בינימיני

ועוגות טורט אנלא אוהבת. זה מחניק לי בגרון.

 

[א י ל ה]

רגע רגע

גפילטע פיש זה חייזרים? כי לי היה נדמה שזה מה שמשתלט על העולם אתמול והיום. ובאמת, כשאני חושבת על זה, ומגלגלת בעמקי מוחי הקודח את אירועי יום האתמול בריוויינד ובפליקפלאק לאחור, אני נזכרת שהעיניים הכתומות של הגפילטע של הסועד שלימיני נראו כאילו הן מביטות במבט חודר לעבר המדף. אחר כך הן לא נראו יותר, כי הסועד שלימיני תקע אותם לקרבו ולא נודע כי באו. אבל לפני זה, הם הביטו לשם. למדף. עכשיו, רובי, כשאני קוראת את מה שכתבת, אני נזכרת בזה. זה היה ברור כשמש דאשתקד. מתחברים לי השתיים ועוד שתיים. כי על המדף, בתמימות, בהתפנקות חתולית, באדנות המיוחדת למטענים סלולריים בלבד, נח לו המטען של הסלולרי של האיש שאיתי. נח לו בלי לשים לב לכל הפיות הלועסים שמולו, כאילו הוא יודע שהוא הוא הכוח האמיתי פה; שברצותו יורמו, וברצותו יופלו. ולמה כל זה מתחבר? בגלל מה שקרה אחר כך. סוף סוף גמרו כל הלועסים לטחון, נגמרו המילים והסתיים המשחק בתוצאה הלא מאוד מפתיעה שלו וכולם הלכו לדרכם והותירו אותנו לענייננו, שהסתכמו פחות או יותר ברצון עז, עז בטירוף, עז ברמות שלא יתוארו, לנחות על המיטה ולישון כאילו אין מחר. למרות שידענו שיש, אבל התעלמנו. אבל אז זה קרה. כחלק מהליך סגירת הבית פנה האיש שאיתי לחבר את הסלולרי שלו למטען, ויוק! כלום! לא מטען ולא נעליים! כלומר, נעליים יש, אבל בשביל הביטוי. וגם הנעליים קצת קרועות, אבל זה לא קשור עכשיו. בקיצור, הפכנו את כל הבית והמטען לא היה. אבל העייפות הכריעה בסוף והבטחנו זה לזו ברגע של חולשה שנניח לזה עכשיו אבל דבר ראשון על הבוקר נחפש ונמצא אותו. שיקרנו כמובן. לא חיפשנו. העדפנו להתעלם ולקוות, כל אחד בלבו, שהשני ימצא את המטען במקרה. זה עוד לא קרה. וכבר תכף 11 בלילה. אז עכשיו הכול מובן לי. גם העובדה שאשתו של הסועד לימיני התקשרה להודות על האירוח המופלא וסיפרה שבעלה, אוהד הגפילטע, קרן באור מוזר כל הלילה.

 

[סיטרא]

על הגפילטע,

מעניין מי המציא את הגפילטע, יותר נכון לשאול, לשם מה המציאו את הגפילטע. על מה חשבו? את מי חשבו להפיל בפח? והכי חשוב - האם ההמצאה נרשמה במשרד הפטנטים הבריטי ע"ש סר הנרי שפרד? זה מדאיג ומלחיץ. ועוד לחשוב שהממציא מסתובב חופשי, רוקח מזימות נוספות במעבדתו, עורך ניסויים בשפני ניסויים ובדגי מעבדה. חכו, חכו, גם תורו של הסלמון יגיע. אני מנסה לרגע לדמיין את עצמי בנעליו המרופטות והמצופות בוץ קרוש של היידישיסט מגליציה: לטחון קרפיון, נו שוין, עד כאן זה סביר למדי. אבל ההמשך, ההמשך, מה איתו? סוכר? גזר? חומץ? העברה בכור היתוך ובמכבש? מפלאי הקולינריה המודרנית. בטח היהודי הנודד שוטט ברחבי גליציה, ניסה למכור לאנשים קרפיון בשק, וכשזה לא עבד, ניסה למכור להם קרפיון מעוך. וכשזה לא עבד, ניסה לעטר אותו בגזר. ככה זה עבד? ומי קנה את זה? הרי הפולנים ידועים בהדוניזם שלהם, הרוח הייתה פיאודלית באותם ימים, לווסלים לא היה זלוטי לפורטו, בתי המרזח המו פולנים והמוזגים התעטפו בטליתות לזכר הבעל שם טוב, חוגי האריסטוקרטיה לקו במנת יתר של זלונקה, המלחין הלאומי, ובין כיבושיה של רוסיה לזו של פרוסיה למי היה זמן? נתינים של האוסטרים וגם של ההונגרים, או של שניהם, לפעמים. יצוא פועלים זרים לרומניה והאיזון הדמוגרפי השלילי שנוצר מהגירה כפייתית לוילנא הליטאית השכנה. חתכת סיפור הא? ואלה עוד מתעסקים עם הגפילטע, פולנים.