כתבת הרבה מאוד דברים לא נכונים...
אבל אני אתייחס לעיקר. לעמיר פרץ אין שום קשר לכלכלה. יש תפיסה מאוד ילדותית של הרבה אנשים שחושבים "אם סוציאליסט שולט אז לא יהיו רעבים או עניים במדינה" אבל סוציאליסטים שלטו עד 77' (לא 78') והמצב עד אז היה קטסטרופה... הקשר בין הסוציאליסטים בישראל לבין צדק חברתי הוא מקרי בהחלט. הליכוד הביא את הבשורה, יחד עם מדיניות הרווחה שלו (מדיניות אגב שביבי לא מיישם היום) הוא צימצם פערים בצורה דרסטית, מפלגת העבודה דאגה בעיקר בתקופות שלטונה לפתם את הקיבוצים, דבר שאנו למשל, תושבי בית שמש, סובלים ממנו רבות עד היום. שניים מראשי עבודה היו מזרחים נכון (פרץ ופואד) אבל בליכוד? אתה טועה לגמרי.. קודם כל מופז הוא שר הביטחון והוא בכלל לא ח"כ (הוא לא יכול להיבחר עדיין לכנסת בגלל שצריך לחכות תקופה מסוימת מאז שעוזבים את הצבא) סילבן שלום בלי ספק יעבור את המקום העשירי.. אליהם מצטרפים: משה כחלון (מאוד חזק בליכוד), דוד לוי, מאיר שטרית, רוחמה אברהם, אלברט אפללו, דני בנלולו, יעקב אדרי, גילה גמליאל ועוד. לפני 30 שנים בערך עיירות הפיתוח החליטו ברובם לחבור לימין הישראלי למשהו כמו "ברית מקופחים" כנגד השמאל הישראלי האליטיסטי שידע לרדוף את הימין ולקפח את עיירות הפיתוח.. ואגב הוא עשה זאת גם כשהיו לו שרים ספרדים בתפקידי מפתח בממשלה.. אני מותח קו ישר בין מדיניות כלכלית לבין ההתיישבויות... מה שאנחנו צריכים יותר מכל זה להפוך את העם ליותר אידיאולוגי, למחוק את תרבות ה"מגיע לי" כמו שאמר פעם קנדי "אל תגיד מה המדינה יכולה לעשות בשבילי, אמור מה אני יכול לעשות בשביל המדינה".. אנחנו רחוקים מהשלום האמיתי ומהשקט, דבר שלערכתי לא יגיע ב50 שנים הקרובות, על מנת שנגיע למצב הזה אנחנו חייבים לחזור לרוח ההתנדבות והנתינה, ההתנתקות מגוש קטיף לא באה מרצון לעזור לפלסטינים אלא מניסיון של הרבה ישראלים להעלים כאב ראש מסוים.. ובקיצור מחוסר אידיאולוגיה מוחלט. בשביל להוביל את ישראל לעתיד טוב יותר חייבים להחזיר לעם את הרצון לתרום וקודם כל להאמין במה שאנחנו עושים פה.
