בגן הציבורי
בגן הציבורי @שרי לוי - 2000 איך שנפתחה הדלת, רצתי במדרגות כאילו שדים ורוחות רודפים אחרי ``אתה מוכן להרגע`` צעקה הפולניה ``חייבת לקלקל כל שמחה`` חשבתי והמשכתי לרוץ, איך התענגתי על כל שניה של יציאה, הרחתי חופש, אויר צח לנשימה, מלוא ריאות, להריח כל שיח, כל עץ, קצת חול על הרגליים, לפגוש אחרות, קצת לשוחח להעביר חויות, הופיעה מולי, בדיוק חזרה מהספר, ראיתי ישר, השיער השחור שלה נצץ כמו כוכב בלילה קר ``אפשר?`` שאלתי קצת במבוכה ``ממממממ`` התישבה מולי כולה אומרת בגאווה – תראה כמה אני יפה ואני ...`` הזנב`` שלי השתולל משמחה ``טוב, תגיד מילה`` היא אמרה, ואני כל כך נרגש יכולתי רק להזיז את ראשי לצד ``רואה אותך כל יום באותה השעה`` ירתה ``ולא אמרת לי עד עכשיו שום מילה?`` ``מתביישת נורא`` ענתה במבוכה ``ממממממ, לא נורא`` והיא רק צחקה במין יללה שנשמעה בכל השכונה ``רעבה?`` שאלתי ``לא תודה`` ענתה ``אכלתי לפני שעה ומחצה`` ``מה – אם אפשר ? `` `` קוגל – זה מה שנשאר`` ``צמאה?`` ``לא`` ענתה ואני חושב שהתחלתי להזיל ריר ולא בגלל האוכל דווקא ``את נראית נהדר`` החמאתי קצר התחלנו ללכת די קרובים, הייתי אומר, ולא היה אכפת לי שבני המשפחה צופים בנו ממרחק מה. נעמדנו ליד עץ האורן הישן שצילו מילא את כל הגן , היא התיישבה מביטה על כל העולם מסביב ואני כמו אדיוט מסתובב הלוך ושוב הלוך ושוב, מתקרב לאט, נוגע ב``טעות`` פעם באצבעות , פעם ביד ושואל כבדרך אגב,`` תאמרי באיזה בנין את גרה?`` ``זה, ממול, קומה חמישית דירה עשרים`` ``האוווווווו שכנים``, עניתי, כאילו שלא ידעתי...... כי כבר כמה חודשים אני רואה אותה והיא מטריפה לי את החושים, אבל עד עכשיו היא לא היתה במצב שאיפשר התקרבות, אתם בטח מבינים ... ``אז מה אתה אומר על המצב בשטחים?`` ``מדאיג מאד, רק שלא יקראו לי למילואים`` ``איפה אתה משרת?`` ``בפיקוד העורף – יחידת הכלבנים`` ``אני מאוכזבת קשות מברק......כגודל הציפיות, כך גודל האכזבות`` ואני רק הנהנתי ולא הפסקתי להביט בה... היא בשבילי כמו אפרודיטה, ונוס לא חשוב מה... בקיצור א ל ה ``מה קורה לנו במדינה אני לא מבינה... כל יום רוצחים אישה.....מהומות בשטחים.....שחיתויות בצמרת......הכלכלה על הרצפה...... והחינוך....תראה מה קורה בבית הספר בשכונה, פשוט שערוריה`` ``את צודקת בכל מילה, אולי אם ביבי...`` ולא הספקתי לסיים את המילה והיא פתחה עלי פה...שלא נדע ``איזה ביבי בראש שלך......אתה חושב שממנו תבוא הישועה? אתה חושב שבשנה וחצי הוא השתנה? , למד להיות ראש ממשלה יותר טוב.....אתה תמים או מה?`` ``אבל...`` רציתי להמשיך והיא בשלה ``שום אבל.....עוד מעט נלך כולנו עם פאות, חולצות ארוכות ולא נראה את הים בשבת`` ``את קצת מקצינה`` ``מקצינה? הדתיים האלה עושים מה שבראש שלהם במדינה....הרב עובדיה עם כל הכבוד... שישאר בישיבה.....אני דורשת הפרדת הדת מהמדינה לאלתר`` אני אוהב שהיא נהיית קשוחה ``וכל הגברים האלה שלוקחים את החוק לידיים..... כמה שאתם קטנים.......המין החזק חחחחחחחחח בדיחה טובה, רק חושדים באישה וישר לוקחים פטיש וסכין ועשים בגופה מה שבה..... `` ``והבוביט הזאת...את בטח מעריצה אותה לא?`` ``לא, ממש לא`` היא ענתה ``גם היא לקחה את החוק לידיים הטיפשה.........`` ואני חשבתי לעצמי כמה שהיא יפה וחכמה, היא המשיכה לדבר ואני לא שמעתי אף מילה, רק התיישבתי מולה והבטתי בערגה על עיניה המלוכסנות ואפה הקטן מדמיין לעצמי את הדקה שבה לשוני תעבור בעדינות על כל אבר מפניה, על אוזנה, לחייה, אפה, ושפתיה, איך נתגלגל על הדשא בהנאה, נוגעים לא נוגעים, ראש, בטן , גב, זנב ונהיה לאחד. לפתע נשמעה צעקה ``מוקי, בוא חמוד, חוזרים הביתה`` ``הפולניה , הב, הב, היא חייבת ברגע הכי מכריע להפריע.......קרציה ``
בגן הציבורי @שרי לוי - 2000 איך שנפתחה הדלת, רצתי במדרגות כאילו שדים ורוחות רודפים אחרי ``אתה מוכן להרגע`` צעקה הפולניה ``חייבת לקלקל כל שמחה`` חשבתי והמשכתי לרוץ, איך התענגתי על כל שניה של יציאה, הרחתי חופש, אויר צח לנשימה, מלוא ריאות, להריח כל שיח, כל עץ, קצת חול על הרגליים, לפגוש אחרות, קצת לשוחח להעביר חויות, הופיעה מולי, בדיוק חזרה מהספר, ראיתי ישר, השיער השחור שלה נצץ כמו כוכב בלילה קר ``אפשר?`` שאלתי קצת במבוכה ``ממממממ`` התישבה מולי כולה אומרת בגאווה – תראה כמה אני יפה ואני ...`` הזנב`` שלי השתולל משמחה ``טוב, תגיד מילה`` היא אמרה, ואני כל כך נרגש יכולתי רק להזיז את ראשי לצד ``רואה אותך כל יום באותה השעה`` ירתה ``ולא אמרת לי עד עכשיו שום מילה?`` ``מתביישת נורא`` ענתה במבוכה ``ממממממ, לא נורא`` והיא רק צחקה במין יללה שנשמעה בכל השכונה ``רעבה?`` שאלתי ``לא תודה`` ענתה ``אכלתי לפני שעה ומחצה`` ``מה – אם אפשר ? `` `` קוגל – זה מה שנשאר`` ``צמאה?`` ``לא`` ענתה ואני חושב שהתחלתי להזיל ריר ולא בגלל האוכל דווקא ``את נראית נהדר`` החמאתי קצר התחלנו ללכת די קרובים, הייתי אומר, ולא היה אכפת לי שבני המשפחה צופים בנו ממרחק מה. נעמדנו ליד עץ האורן הישן שצילו מילא את כל הגן , היא התיישבה מביטה על כל העולם מסביב ואני כמו אדיוט מסתובב הלוך ושוב הלוך ושוב, מתקרב לאט, נוגע ב``טעות`` פעם באצבעות , פעם ביד ושואל כבדרך אגב,`` תאמרי באיזה בנין את גרה?`` ``זה, ממול, קומה חמישית דירה עשרים`` ``האוווווווו שכנים``, עניתי, כאילו שלא ידעתי...... כי כבר כמה חודשים אני רואה אותה והיא מטריפה לי את החושים, אבל עד עכשיו היא לא היתה במצב שאיפשר התקרבות, אתם בטח מבינים ... ``אז מה אתה אומר על המצב בשטחים?`` ``מדאיג מאד, רק שלא יקראו לי למילואים`` ``איפה אתה משרת?`` ``בפיקוד העורף – יחידת הכלבנים`` ``אני מאוכזבת קשות מברק......כגודל הציפיות, כך גודל האכזבות`` ואני רק הנהנתי ולא הפסקתי להביט בה... היא בשבילי כמו אפרודיטה, ונוס לא חשוב מה... בקיצור א ל ה ``מה קורה לנו במדינה אני לא מבינה... כל יום רוצחים אישה.....מהומות בשטחים.....שחיתויות בצמרת......הכלכלה על הרצפה...... והחינוך....תראה מה קורה בבית הספר בשכונה, פשוט שערוריה`` ``את צודקת בכל מילה, אולי אם ביבי...`` ולא הספקתי לסיים את המילה והיא פתחה עלי פה...שלא נדע ``איזה ביבי בראש שלך......אתה חושב שממנו תבוא הישועה? אתה חושב שבשנה וחצי הוא השתנה? , למד להיות ראש ממשלה יותר טוב.....אתה תמים או מה?`` ``אבל...`` רציתי להמשיך והיא בשלה ``שום אבל.....עוד מעט נלך כולנו עם פאות, חולצות ארוכות ולא נראה את הים בשבת`` ``את קצת מקצינה`` ``מקצינה? הדתיים האלה עושים מה שבראש שלהם במדינה....הרב עובדיה עם כל הכבוד... שישאר בישיבה.....אני דורשת הפרדת הדת מהמדינה לאלתר`` אני אוהב שהיא נהיית קשוחה ``וכל הגברים האלה שלוקחים את החוק לידיים..... כמה שאתם קטנים.......המין החזק חחחחחחחחח בדיחה טובה, רק חושדים באישה וישר לוקחים פטיש וסכין ועשים בגופה מה שבה..... `` ``והבוביט הזאת...את בטח מעריצה אותה לא?`` ``לא, ממש לא`` היא ענתה ``גם היא לקחה את החוק לידיים הטיפשה.........`` ואני חשבתי לעצמי כמה שהיא יפה וחכמה, היא המשיכה לדבר ואני לא שמעתי אף מילה, רק התיישבתי מולה והבטתי בערגה על עיניה המלוכסנות ואפה הקטן מדמיין לעצמי את הדקה שבה לשוני תעבור בעדינות על כל אבר מפניה, על אוזנה, לחייה, אפה, ושפתיה, איך נתגלגל על הדשא בהנאה, נוגעים לא נוגעים, ראש, בטן , גב, זנב ונהיה לאחד. לפתע נשמעה צעקה ``מוקי, בוא חמוד, חוזרים הביתה`` ``הפולניה , הב, הב, היא חייבת ברגע הכי מכריע להפריע.......קרציה ``