במדינת השמרנים רעש מהומה...
הסקט ושמע, אני בכלל לא חולק על רוח דבריך.
אני לא מסוגל ללכת כל יום לים, גם לא פעם בשבוע. אתה יודע כמה חול יש שם? אני מוכן להתפשר על פעם בחודש/חודשיים, ולעומת זאת אני אסכים מראש על תליית תמונה של חוף ים בסלון (של השכן) וביקור בלתי מחייב פעם ברבעון. כך שאנני חולק על רוח דבריך, בטח ובטח לא של חשיבה מחוץ לקופסא. (כולם שורצים בים, אני לא, תסיק מסקנות מי מחוץ לקופסא בלי לחשוב).
אבל, אוף רגע כבר שכחתי בן כמה הילד. אבל אבל אבל וזה אבל הכרחי, לזכרוני הראשון - הוא בתיכון, ולזכרוני השני - הם ישובו לישראל לאחר תקופה קצרה (שנה/שתיים) כי הם לא מהגרים.
אם זה באמת ככה, אני לא הייתי ממהר לקחת ולהוציא אותו משלב כל כך מאוחר במערכת בה הוא נמצא לפני סיום. הילד עלול לחזור לישראל ואז עד שהוא יחזיר את עצמו ל'קו האפס' יקח לו זמן וכנראה גם הרבה באסה, ואז כשמוסיפים גם את תרומת הזמן בשרות הצבאי, הילד עלול להתעורר בגיל 25/26 שהוא עדיין מחפש את עצמו ולא ברור לו מה הוא רוצה לעשות או ללמוד (לא שבגיל 40 זה פחות מעורפל).
אבל הוא כן יזכור איזה כיף לא נורמלי היה לו לפני שנים בודדות בלבד בפרייזר איילנד! (ביננו, ראית כמה חול יש שם? זה נראה לך נורמלי כל הגרגירים האלה? חסר חול בנגב?).
לאן אני בעצם הולך עם זה, אתה שואל את עצמך? מצויין. אני אומר לך לאן.
הילד הזה עלול להגיע, כאמור, אל אזור אמצע שנות העשרים שלו שאין לו שום מקצוע לפרנסתו ביד, ואין לו גם שום שנות נסיון במקצוע שאין לו. תהיה לו בגרות שהוא השלים, הוא יהיה אחרי שירות צבאי בריא שלם וטוב לב, ויהיה לו זיכרון של כיף מאוסטרליה הרחוקה. עתידו בתוך מדינת ישראל נעול ומובטח. או במילים אחרות, יהיה לו סיכוי קלוש ונמוך מאוד להגר לאוסטרליה (הנפלאה בזכרונותיו, ים גרגירים וכאלה). לעומתו, מת'יו מדבלין אירלנד, מגיע לגיל 26 עם מקצוע ונסיון בעבודתו ויושב מצויין על המסלול להגר לאוסטרליה.
לא מעט אחר כך "הילד בן שלושים יש לו חום גבוה, הוא שוכב על הספה בבית הוריו..." - תגיד, לא חבל? אנחנו הרי לא רוצים לרחיב את הקהילה האירית באוסטרליה על חשבון זו הישראלית.
כן, הכל מתוך דאגה לזולת. כזה אני
.