קראו והשוו
אני, 5 ביוני 2019:
"סעיף 34 לחוק-יסוד הכנסת קובע: “לא תחליט הכנסת להתפזר לפני גמר תקופת כהונתה, אלא בדרך קבלת חוק לעניין זה, ברוב חברי הכנסת". ומאחר שאין בחוק שום הגבלה אחרת על סמכותה של הכנסת להתפזר, הרי שהיא מוסמכת לכך בכל עת, ובלבד שתעשה זאת בחוק, שיתקבל ברוב מוחלט (קרי: רוב של יותר ממחצית).
"ובניגוד לטיעון של הפרופסור הנכבד, לא נכון שרק לאחר מיצוי ההליכים המפורטים בסעיף 9 ו- 10 לחוק-יסוד הממשלה תהא הכנסת רשאית להתפזר, שהרי נאמר מפורשות בסעיף 12 לחוק האחרון: “נתקבל חוק על התפזרות הכנסת, ייפסקו ההליכים להרכבת ממשלה", משמע: כל ההליכים האמורים מותנים בכך שלא התקבל חוק על התפזרות הכנסת, ולא להיפך (התפזרות הכנסת אינה מותנית במיצוי אותם הליכים)” (
כאן).
השופט יצחק עמית, 18 ביוני 2019:
“סמכותה הכללית של הכנסת לפזר עצמה בטרם נסתיימה כהונתה, מעוגנת בסעיף 34 לחוק יסוד: הכנסת... ודוק: אין בסעיף 34 לחוק יסוד: הכנסת כל הגבלה על שיקול דעתה של הכנסת לנסיבות או לעילות פיזור מסוימות. הוראת החוק היא גורפת, והרשות המכוננת מבטאת בהוראה זו את עליונותה של הכנסת להחליט על פיזורה-שלה...
"סעיף 12 לחוק יסוד: הממשלה מורה לנו אפוא מפורשות כי כל ההליכים דלעיל המובילים להרכבת הממשלה (סעיפים 7 - 11) עומדים בתוקפם כל עוד לא נתקבל חוק המורה על פיזור הכנסת; ומשעה שנתקבל חוק לפיזור הכנסת, פוקעים הליכים אלו וידו של החוק על העליונה...” (
שם).