בדד..בלי עתיד בלי תקווה בלי חלום

[irisc]

בדד..בלי עתיד בלי תקווה בלי חלום

קשה לי,כואב בלב אני לבד כבר הרבה מאוד זמן, ואני לא מדבר רק על כך שאין לי חברים אלה אף אין לי חברות וזה לא שאני לא מנסה אני כן מנסה להכיר אבל זה לא הולך (בדרך כלל בגלל חרדה שתופסת אותי) אז אני לבד עושה את מה שאני רגילה ואוהבת לעשות, מנסה לצוף בדיכאון מנסה לשנות דברים (לעבור עיר מגורים, עבודה וכו) רק שבזמן האחרון(השנה האחרונה) אני טובעת שום דבר לא מעניין אותי ואין עוד תקווה שהשינוי הבא יעשה לי טוב ואני תוהה מה אני בעצם עושה כאן (מבזבזת חיים של מישהו אחר) חשבתי ורציתי לפנות לפסיכיאטר אבל אני בנאדם רגיל מה אני אגיד לו/ה ובכלל לאנשים בחוץ אני משדרת עליזות שהכל בסדר אז מי בכלל יאמין שעמוק בלב מאוד כואב?????

 

[נטע....]

לא רק לפסיכים

קודם כל ברוכה הבאה לפורום! דבר שני אני מאוד מאוד מזדהה עם מה שכתבת. התחושות המעיקות האלה של הבדידות, הפחד, הייאוש, אח, כמה מוכר. דבר שלישי, את כותבת שרצית לפנות לפסיכיאטר "אבל אני אדם רגיל, מה אני אגיד לו"? על זה רציתי להגיד לך: הרבה בני אדם "רגילים" פונים היום לעזרה מקצועית ואין בזה שום בושה ושום דבר חריג או רע. ומה תגידי לו? פשוט את מה שכתבת כאן! כל הדברים שמציקים וכואבים לך. חבל להשאר עם זה לבד. אני עצמי, כבר נמאס לי מהמצב הזה ואני מחפשת מטפל, מקווה רק שאמצא את האדם המתאים. אז אל תשארי לבד, תמשיכי לכתוב כאן, גם בצ´ט את יכולה למצוא אנשים מקסימים וכמובן גם בפורום, ובמקביל, כדאי לאזור אומץ ולפנות לעזרה מקצועית ולו רק כדי לא להשאר עם זה לבד. בהצלחה! נטע-שותפה להרגשת הבדידות.

 

[סהר-תמיכה]

בדידות

בדידות, מסתבר, היא מצב משותף לכל-כך רבים כאן... זה נשמע שמאד קשה לך מצד אחד, אבל את נרתעת מלפנות לעזרה מקצועית מצד שני. לטיפול/ייעוץ נפשי פונים לא רק "משוגעים" או "חולים" אלא גם אנשים "רגילים" שעוברים תקופת משבר, שיש להם קשיים רגשיים, ועוד. פסיכיאטרים מתמחים בטיפול , בדרך-כלל, במצבים פתולוגיים קשים ולעיתים קרובות בעזרת תרופות. אבל יש גם פסיכולוגים (בהתמחויות שונות), יועצים, עובדים סוציאליים -- שכולם אמונים על עזרה לאנשים עם קשיים. מה שאת משדרת כלפי חוץ פחות חשוב. מה שאת חווה בפנים הוא-הוא החשוב, וכדאי לשתף מישהו מקצועי. בכל מקרה, אנחנו כאן איתך, אם תרצי.