בדיוק היום

koval10

New member
בדיוק היום

לפני שנה ראיתי את בני בפעם האחרונה צוחק, משחק, רב עם אחותו, אוכל את הארוחות שבישלתי בשבילו, מחבק אותי הקיצר - חי. ומחר זה יום האחרון בו ביקר בבית ספר. וב - 10.30 בבקר הטלפון של מנהלת בית הספר, שאמרה לי: "הבן שלך גיל נפל בתחילתו של שיעור ספורט ועיבד את הכרתו" ומאז עברו מאה שנה וכאילו זה היה אתמול. היום יום האחרון לשפיות, לאושר, לרוגע... איזו שנה ארוכה זאת הייתה, בלתי נסבלת. לפעמים אני מתפלאה איך לא מתתי אז יחד אתו? איך אני לא מתה, איך הגעתי עד היום? אני אדם אחר, שחי חיים אחרים. אנחנו משפחה אחרת שלעולם לא תחזור להיות אותה משפחה שהיה בה ילד אחד שמח , מקסים, אוהב ואהוב שאני קראתי לו גיל. אני אוהבת אותך ילדי היקר, כמה הייתי נותנת תרומת חיבוק אחד, נשיקה אחת, הייתי מוותרת על חיי(אם אפשר לקרוא לזה חיים). אני מתגעגעת אליך נורא, עד כאב בכל הגוף. חיי איבדו את המשמעות בלעדיך. אני לא אשכח אותך לעולם, אוהב אותך תמיד! לילה טוב, גיל, חיים שלי, נשמה שלי.
 

LoveBeing

New member
האהבה ואלו שאהבנו לא נעלמו-הם חיים לנצח! ../images/Emo23.gif

שלום אנה!
אולי אוכל לעזור לך.. גם לי קוראים גיל..
זה ממש "צירוף מקרים" יפה! זאת גם הפעם הראשונה שאני כאן בפורום הזה, נהייתי חולה פתאום ביומיים האחרונים אז היה לי זמן פנוי לתרום קצת בפורומים.. ואז משהו אמר לי לנסות להיכנס לפורום הזה..
אני באמת מאמין ש"מלמעלה" תכננו את זה ואולי אפילו הבן שלך גיל.. אני מאוד מתעניין בכל מה שקשור לעולם הבא כבר מאז גיל 12.. ולמען האמת החלום הכי גדול שלי הוא לעזור לאנשים להתמודד עם האובדן שלהם, וכמובן גם מהפחד מהמוות.. חשוב לי ללמד אנשים שהמוות הוא לא סוף לחיים ולאהבה. שאהבה היא לנצח! שאף אחד לא יכול לאבד אף אחד שהוא/היא איבדו.. גם אפילו לא את חיות המחמד שלנו שמחכות לנו אי שם.. אני בדיוק קורא ספר יפה ששמו: Hello From Heaven
ויש בו מאות סיפורים אמיתיים של אנשים שהיתה להם חוויה מיוחדת, שאלו שהם איבדו באו לבקר אותם, אם בחלום או בחזיון, או תחושה או שמיעה.. ותמיד המקרים האלו ניחמו ועודדו ועזרו להם לרפא את הכאב ולהרגיש יותר מוגנים ואהובים ולא לבד. קראתי לא מזמן סיפור על אמא שאיבדה את בנה בתאונת דרכים, והוא לפתע התגלה לפניה לילה אחד, והיא יכלה לראות שהוא שמח ומאושר ורק רוצה שהיא תפסיק לבכות ולדאוג בגללו ותמשיך בחייה. וגם קראתי על אמא שאיבדה את הבן שלה שסבל במשך שנים ממחלה שהפכה אותו למשותק, אבל הוא הופיע מולה לילה אחד ונראה בריא ושלם ושמח מאוד ומקרין אור מגופו, הוא הופיע כדי שתבין שהוא בסדר ושכל מה שקרה היה אמור לקרות. עכשיו אני לא רוצה למכור לך תיקוות שווא ולומר לך שגם לך תהייה כזאת חוויה, אבל לפי דעתי אפילו רק לקרוא על חוויות של אחרים או פשוט להאמין שזה נכון, זה כבר עושה לנו טוב בלב.. אני ממליץ לך פשוט לשבת או לשכב במיטה בחדר שינה שלך, ופשוט לעצום את העיניים ולדמיין את הבן שלך במקום אחר.. רץ בשדות ירוקים.. שמח וקופץ.. ונמצא עם חברי המשפחה שלך שכבר נמצאים שם.. אולי תקבלי כל מיני רמזים קטנים ממנו שהוא עדיין איתך.. כמו פרפרים או דברים שהיו מיוחדים רק לכם.. נכון שזה אולי נשמע קשה לקבל והורים בדרך כלל כועסים ולא אוהבים את זה, אבל אין מה לעשות.. זה פשוט לא יעשה לך או לבן שלך טוב לבכות ולהיות אומללה לנצח, גם לרמות למות ולהגיע לשם בעצמך, לא יחזיר את הבן שלך ורק יגרום עוול למשפחה שלך. את עכשיו כאן.. חשוב שתעריכי ותשמחי שהיו לכם את כל הרגעים הקסומים ביחד. יש אנשים שלא יכולים להביא ילדים לעולם.. יש ילדים שמעולם לא היו להם הורים אוהבים. לבן שלך היתה את ההזדמנות להיות עם אמא שאהבה אותו ועדיין אוהבת אותו ותאהב לנצח. הוא יחכה לך בסבלנות עד ליום שגם את תגיעי לשם כשיגיע הזמן שלך הנכון. עד אז הוא ילווה אותך וישגיח ואולי גם יופיע לך בחלומות לפעמים.. בנתיים הכי חשוב שפשוט תשחררי אותו, תביני שהוא מאושר וטוב לו. שאת לא איבדת אותו, פשוט הוא נועד לחיות יחד איתך לזמן קצר בלבד בחיים האלו. נכון שאולי זה קשה לעכל ואולי המילים שלי מעצבנות אותך- אבל זה גם טוב! תשחררי את כל הכעס הזה.. כל הזעם שאולי יש לך כלפי החיים ואלוהים.. ואולי יום אחד תוכלי לקבל את זה שגם בעניין של חיים וגם של מוות, יש תוכנית שהיא גדולה מאשר נוכל להבין ולקבל לפעמים.. וחשוב שנלמד להעריך ולאהוב את אלו שאיתנו, עכשיו- כל עוד הם כאן איתנו. ולהעריך כל רגע עלי אדמות, שהיה עם אהבה..
אני באמת מאחל לך המון אהבה, ושתצליחי להחלים ולהתגבר על האובדן שחווית.. אני יודע שזה לא הולך להיות הכל קל וורוד.. אבל יום אחד יהיה לך טוב יותר.. ותביני שהמתנה הכי גדולה שאת יכולה לתת לבן שלך, היא לשחרר אותו ולהפסיק להאשים את עצמך או לחיות במחשבה של: "מה היה אם?" הוא רק רוצה שתמשיכי לחיות.. ותהיי מאושרת.. כי הוא מרגיש ורואה את זה, דואג לך כשאת עצובה, ונהנה גם כשאת נהנית.. אז תני לו דמעות של אושר ושמחה במקום דמעות של כאב, כשיום אחד כשתיפגשו, יהיה לך הרבה מה לספר ולחלוק איתו.. ואולי בדרך תוכלי לנחם ולעזור לאמהות אחרות? אולי תפתחי קבוצת תמיכה באזור לך? כל דבר קוה מסיבה, חשוב למצוא מהי, ולמצוא תכלית לחיים שלנו.. זהו זה לעכשיו, אני מקווה שעזרתי לך במשהו.. לפעמים אני מרגיש שמנחים אותי "מלמעלה" כי זה באמת מה שאני רוצה והייתי מוכן לעשות. ואני מאוד מקווה שאני צודק.. והמסר הזה במיוחד בשבילך, ואחרים כאן שהגיעו לפורום.. שהגיעו "במקרה"..
למטה אני מצרף קישור לאתר של מי שכתב את הספר, אני אפילו התכתבתי איתו באימייל, ממש בן אדם מקסים!
ואני ממליץ בחום להקשיב לשיר שם..
(יש מאחוריו גם סיפור יפה מאוד..) המוסיקה מתחילה מעצמה. יש עוד המון ספרים שאולי יעזרו לך.. בבלוג שלי יש רשימה מצד ימין וגם רשומה גדולה על זה. את מוזמנת בחום להיכנס גם כן לרשומה למטה. המון אהבה, גיל
 

koval10

New member
שלום גיל../images/Emo140.gif

קראתי בשקיקה כל מה שכתבת, תודה, אתה בחור מדהים! אתה בכלל לא מעצבן אותי, אני מרגישה שהמילים יצאו לך מהלב. מקווה שאתה צודק, ולבן שלי טוב איפה שהוא נמצא, אבל היינו כל כך קשורים אחד לשניה שקשה לי להאמין שטוב לו בלעדי, כי לי רע מאד בלעדיו. לפעמים אני מדמיינת אותו מנפנף לי מאחורי הגדר של בית הספר, עומד שם במדים עם התיק ועגלה ופשוט עושה לי שלום, ואני עוזבת אותו והולכת. אני לא צריכה לעצום עיניים בשביל לראות אותו, הוא כל הזמן מול הראיה הפנימית שלי. לרמות ולהגיע לשם לפני זמני? תאמין לי שמליון פעם חשבתי על זה, אבל כל עוד אנחנו לא יודעים בדיוק מה קורה בצד השני יש אפשרות "לפספס" ולהגיע למקום אחר, כמו בהרי פוטר, לצאת מהאח האחר, במקום הלא נכון... אני לא מתכוות להסתכן. לשחרר אותו? איך?! לא הייתה דקה אחת במשך השנה הזו שלא חשבתי עליו, אולי כשישנתי. כל יום אני מתעוררת במועקה, הינה, שוב התעוררתי, ושוב המציאות המרה נוחתת עלי, הכל שונה כל כך, הכל אפור. כמו שכתבתי, אני לא חיה, פשוט מעבירה את הזמן עד שאגיע לשם ואוכל לפגוש אותו. כשנפרדנו ממנו, בעלי אמר לו: "תחכה לי, בני היקר, יבוא היום ואני אבוא לחבק אותך". אין לי אמונה שזה יתאפשר. אני מציאותית מדי בשביל זה. אולי קצת לחלום באמת לא יזיק? תודה על קישורים, אני אבקר באתר וגם בבלוג שלך. כתבנו על נמצבה מילים מהרי פוטר: "מוות-זה רק עוד הרפתקה". מקווה שזה באמת נכון. תודה לך מכל הלב על העזרה ועל המילים הטובות שכתבת. אנסה לממש את העיצות שלך. תהיה מאושר, שמח, בריא שהחיים שלך יהיו טובים. שחלומותיך יתגשמו!
 

LoveBeing

New member
היי אנה מאוד שמחתי לעזור לך! ../images/Emo9.gif ../images/Emo24.gif

זה מאוד מחמם לי את הלב ומשמח אותי שעשיתי לך טוב.. לגבי השאלות שלך.. איך את משחררת אותו? זה יכול לקחת הרבה זמן.. זה לא עניין מהיר.. אפילו כמה שנים.. אבל בזמן הנכון ובקצב שלך זה יקרה באופן הטבעי והנכון לך. אין קיצורי דרך ופתרונות מהירים.. גם ללכת לכל מיני מתקשרים וכאלו זה יכול להזיק. פשוט תבטחי בבן שלך ובאלוהים שהכל בסדר ושהם דואגים לך מלמעלה..
לגבי זה שאת חושבת שקשה לו בלעדיך, אני אומר לך בוודאות שהוא לא סובל ושטוב לו איפה שהוא נמצא. ברור שאני יכול לטעות אבל זה מה שאני מרגיש ומאמין בו.. אני כותב לך את זה אחרי שנים של קריאה בנושא, מחוויות כמעט מוות של הרבה אנשים וגם של ילדים.. קראתי על ילד שהיה גוסס בבית חולים והיתה לו חווית כמעט מוות שהגיע לעולם הבא וחזר משם, כשהוא התעורר הוא ביקש מההורים שלו שישחרור אותו כדי שהוא יוכל להיות מאושר וללא כאב, במקום הנפלא חסר הכאב ומלא האהבה שהוא הגיע אליו וראה.. במקום שהוא ואחרים נמצאים קיימת רק אהבה ושלמות. זה מקום בו יש אחדות מלאה והכל נראה ברור כשמש, כולם שם מאוחדים עם כולם- גם אלו שנמצאים עלי אדמות, אין געגועים כי כולנו שם אחד- הנשמות תמיד יחד. את חושבת שקשה לו והוא מתגעגע כי כמובן את מתגעגעת וקשה לך.. אבל אני בטוח שהוא מבין ויודע כמה קשה לך ורוצה לעזור לך. אולי בגלל זה איכשהו אני נשלחתי אליך ואני כאן לעזור לך.. אבל חשוב מאוד שלא תצפי ממנו ותבקשי ממנו להתגלות אליך ולהתאכזב שהוא לא יגיע, כי שם כולם הולכים בדיוק לפי התוכנית הגדולה ומה שנכון בשבילנו כאן. אם הם יעזרו לנו ויבואו כל הזמן- זה עלול להרוס את התוכנית והשיעורים שלך כאן עלי אדמות, והרי כל זה לא כדאי שיקרה לחינם נכון? חשוב מאוד שתעריכי עכשיו את אלו שכאן איתך בחיים! כי את לא רוצה שבעלך יסבול או יעשה משהו מתוך ייאוש נכון? ואם יש לך עוד ילדים- חשוב שתשקיעי גם בהם.. אני גם חושב שאי אפשר לדעת.. הילד שלך יכול להתגלגל שוב פעם, להיות הבן שלך או לפגוש אותך בעתיד מי יודע? אף אחד לא הולך לאיבוד וכל אחד הולך למקום שהוא צריך להיות בו. יש לי חבר טוב שכבר בהריון הוא איבד את הבן שלו.. ואחרי שנה נולדה לו בת חמודה והוא חושב שאולי זאת אותה הנשמה.. אי אפשר לדעת למה דברים קורים אבל הם קורים וצריך לקבל אותם. כי מה האלטרנטיבה? לא לקבל אותם ולסבול ולכאוב סתם? לא יעזור לך לכעוס ולסבול ולהאשים ולהיות אומללה.. זה ברור והגיוני וטבעי שאת מתגעגעת וכואב לך, כי זה באמת אובדן כלשהו.. אבל אולי זה מנחם לדעת שהוא תמיד איתך ולא רק בלב כמו שאומרים, אלא שהוא נמצא אי שם איפשהו ומודע אליך ומרגיש את האהבה שלך. אולי סבא וסבתא שלו גם איתו שם? בכל מקרה, הוא לא לבד שם. שם כולם משפחה ויש מלאכים ועוד נשמות וחברים מכל הסוגים... אולי יש לו שם חיית מחמד אהובה שהיתה לכם והוא עם עוד ילדים.. הוא ממש לא לבד.. תאמיני לי בעניין הזה.. זה בטוח!
לא סתם קוראים לזה גן עדן נכון?
אני מצטער אם אויל אני נשמע אופטימי כל כך, תמיד יש לי את החשש שיחשבו שאני חסר רגשות או משהו כזה.. אבל פשוט אני כזה כבר מגיל צעיר, אני לא רואה את המוות- רק את מה שאחרי. ברור שאני מפחד בעצמי לאבד את אלו שאני אוהב ויקרים לי מאוד, וברור לי שגם אני אכאב ויעבור תהליך דומה של כאב ואבל, אבל בזכות האמונה שלי יהיה לי קל יותר להתמודד. ואת זה הייתי רוצה בשביל כולם... אהבתי את מה שכתבת לו על המצבה, אני בטוח שגם הוא אהב את זה!
ולמען האמת אם באיזושהי דרך הוא מעבר לך את המסר הזה דרכי, אז הנה משהו בשבילך שאני מרגיש שהוא היה אומר לך: "אמא, אני אוהב אותך! אל תדאגי לי, אני מאושר וטוב לי בדיוק איפה שאני! יום אחד ניפגש שוב והכל יהיה בסדר!"
וזהו זה להפעם, אני מקווה שגם הרשומה ש לי תעזור לך. בשביל זה אני כאן! למען האמת אני אגלה לך משהו, לא עובר יום אחד בו אני לא חושב על העולם הבא ושאני רוצה כבר לחזור לשם, כי אני מאמין ומרגיש שזה הבית שלי האמיתי.. אבל בזכות אנשים כמוך אני כאן. וכל פעם שאני עוזר ומנחם ונותן וחולק משהו משל עצמי מתוך אהבה, הידע והנסיון שלי, אני מרגיש שהיה שווה את כל מה שעברתי בחיים ואהיה מוכן לסבול ולהישאר עוד, רק למען המתנה הזאת שאני נותן ומקבל ממכם ומאלוהים, שיש לי הזדמנות לעזור ולשרת אחרים..
נ.ב. יש את התוכנית הזאת בערוץ Reality "ג'ון אדווארד מתקשר", אני לא אוהב אותה לגמרי אבל זה אולי יכול לעזור לך ולהתנחם שאת ממש לא לבד.. יש גם ספר נחמד בשם: "לאחות אל השבר" של ג'יימס ואן פראג.. וספרים של אליזבת קובלר רוס המקסימה ועוד אחרים.. המון אהבה וחיבוק גדול!
גיל
 

eaz1514

New member
../images/Emo16.gif לגיל ../images/Emo189.gif

אנה יש לי הרבה בלגן כרגע ופספסתי אבל אני יודעת היטב שלנו האזכרה היא כל יום כל שעה כל דקה . עכשיו חשבתי על זה שגיל = רונן = שמחה, זו משמעות השם של ילדינו ולמרות שאני אוצרת בתוכי כל שניה של אושר, כל חיוך, כל דמעה, כל רגע בלי שינה אני מצרה על הבזבוז הנורא והבלתי מוסבר ועל כל מה שלא יהיה. אנחנו באמת משפחה אחרת , אנחנו אמהות שונות, שום דבר לא יהיה שוב שלם עבורנו. מחבקת אותך חזק
אילנה, אמא של רונן
 

דליה ח

New member
אנה, סליחה ששכחתי...

אני קוראת מה שכתבת, ואין מילים יותר נכונות להגיד לגיל ביום הזיכרון הראשון. כל מילה שלך מסמרת שיער. אני כל כך מצטערת שלא הספקתי להתקשר. קראתי מה שכתב לך הבחור, ולמרות שאני לא מסכימה לגמרי, הרי אם נפתח אמונה כזאת יכול להיות שיהיה לנו יותר נוח לקבל את הגזירה. אני מקווה בשבילך שהחג הזה שמנסר לנו בנשמה, יעבור ויבואו ימים רגועים יותר. כולם מדליקים נרות....ואצלנו בכל בית שיש בה חנוכיה אנושית כבה שם נר אחד לעולם. ומה שנותר לנו לעשות הוא לשמור ככל יכולתנו על החנוכיה המוארת, ולזכור בכאב את הנר החסר...........................דליה
 

koval10

New member
נראה לי

שהצלחתי לבלבל את כולם... האזכרה מחר. גיל התעלף ב-14.12. אך החזיק מעמד עוד יומיים. הוא נפטר ב-16.12.08 ב-4.00 לפנות בקר. יומיים מלאי תקוות. האמנתי בלב שלם שהוא יצליח, אך זה היה יותר מדי קשה. אני כמוך דליה, גם לא מאמינה בחיים נצחיים. אני יותר מדי מציאותית. ובטח שזה היה נוח מאד להאמין בגן עדן, חיים אחרי המוות וכו' אולי זה באמת קיים, אבל בכל מקרה לא בשבילינו, כי אני רציתי את גיל שלי פה, איתי, לידי, שאדאג לו, אחבק אותו, אנשק אותו ואוהב אותו עצמו ולא את הזכרון שלו. אבל לכל אחד מותר להביע את דעתו, יש לי תחושה שהבחור באמת ובתמים רוצה לעזור, ואני בטוחה שיש לו את הקהל שלו, אנשים שכן מאמינים בדברים מסוג זה. וכל עוד שאין אף אחד שחזר משם, אנחנו באמת לא יודעים מה קורה שם בדיוק. מחר אנחנו נעלה להר המנוחות. לא עושים שום דבר מיוחד, רק משפחה וחברים קרובים. גם מבית ספר של גיל רוצים להגיע. יש לי הרגשה, שכאילו מחר אני הולכת לפגוש את גיל. אני מתרגשת, מבולבלת, כאילו אני אראה אותו ולא את שמו על המצבה... לגמרי אידיוטי... ותודה לכם לכולכם על התמיכה והעזרה, על המילים החמות... שיהיו לכולנו ימים טובים יותר.
 

eaz1514

New member
אנה זה בסדר, האזכרה של רונן בעוד יותר מחודש

ואני כבר שבועיים עם הראש למטה. זה לא היום הספציפי, לצערי זה מתמשך ומתמשך הגעגוע האינסופי הזה. גם אני בלי הרבה פילוסופיות חושבת שרונן בעולם שכולו טוב, לא יכול להיות אחרת הרי הוא היה הטוב בהתגלמותו תמיד דאג לנו ולאחרים, אני גם מרגישה אותו מאוד קרוב רואה ואינו נראה, מביע דעתו בלי קול אבל פה ושם שולח אותות ואין רציונלית ממני.טוב אולי דליה יקירתי. זמנים לא קלים לכולנו. בחנוכה לפני 6 שנים רונן התעורר במה שהוגדר כנס, הוזעקתי לבית החולים ומצאתי אותו עם עיניים פעורות שואל המון שאלות, לא מבין מה נעשה איתו , צינור הנשמה תקוע לו בגרון, בלי יכולת לדבר רק למצמץ או להנהן, כאילו הוא התעורר כדי להפרד ממני מה שלא הבנתי נכון באותו זמן, בזמן שהובלנו אותו לעוד CT ראש הוא מלמל אמא אני אוהב אותך מאוד וחזר על המשפט פעמיים. וזהו. שוב מחבקת אותך. אילנה, אמא של רונן
 

שרון123

New member
אנא, אני כל כך מזדהה עם הכאב שלך

שפשוט לא הצלחתי לכתוב כבר כמה ימים, אנא סילחי לי שלא הייתי כאן לצידך
איך עברה האזכרה?
 

koval10

New member
עברה, וזהו.

היינו רק המשפחה. באו גם המורים מבית הספר. האמת אני לא מרגישה הבדל בהרגשה מההזכרה למחרת. הכל אותו דבר, אפור. הייתי בדיכאון בסוף שבוע אבל זה לא קשור לתאריך, את יודעת זה בא והולך, ושוב חוזר בעוצמה. קשה להאמין שהצלחתי לחיות שנה שלמה בלי גיל... אם אפשר לקרוא לזה חיים. סתם מעבירה ת'זמן. אני אגיד לך יותר: ביום האזכרה בערב היה מופע של חוגים בישוב שלנו. דניאל משתתפת בחוג קפוארה, ונורא רצתה לבוא, והחלטנו כן לקחת אותה, היא נורא שמחה והופיעה נהדר, מאד נהננו לראות אותה מאושרת כל כך שוב בלי קשר לתאריך. בסוף לא לקחנו אותה כמו שיעצת. היא שוב מדברת על לחפור ולהוציא את גיל, אחרי שנה והחלטנו שזה לא הזמן המתאים. היא גם מאד כעסה כשאמרנו לה שיש מצבה ואין אפשרות לחפור, ילדה מסכנה שלי.
 

שרון123

New member
מתוקה../images/Emo10.gif

אני חושבת שכן כדאי לקחת אותה איתכם לבקר בבית הקברות. האזכרה באמת לא היתה הזמן הנכון להביא אותה בפעם הראשונה, אבל אני חושבת שכדאי לקחת אותה, ולתת לה לפרוק את המחשבות והרגשות שלה בנושא. אנחנו אתמול היינו עם הילדים(אנחנו נוסעים כולנו אחת לכמה שבועות), ועלו שאלות שלהם, והיתה שיחה חשובה ומעניינת. זה לא קל, אני בהחלט חשתי מחנק כשהם העלו את המחשבות שלהם, אבל דודו ענה בצורה מצוינת, ואני חיבקתי. אני חושבת שזה חשוב.
 

חיה אש

New member
ביקור בבית העלמין

לי יעצו וראיתי שצדקו לשאול את דניאל אם הוא רוצה לבוא או לא ...להסביר לו בדיוק מה יהיה ונותנת לו להחליט כך אגב עשינו גם עם הלוויה . דניאל החליט לבוא והחליט גם מי יהיה לצידו מכיוון שהיו המונים דניאל היה מחוץ לבית העלמין על פי בחירתו . וכך כל פעם מחדש שואלים אותו והוא מחליט. לרוב הוא לא רוצה ללכת אבל אני בדרך כלל הולכת בזמן שהוא בבית ספר וגם יותר מפעם אחת בשבוע כך שזה באמת לא מתאים .
 

אלינה12

New member
../images/Emo16.gif לגיל

כל מה שכתבת זה כל כך זהה למה שאני מרגישה, גם אני הייתי מוותרת על חיי תמורת חיבוק אחד. שולחת לך חיבוק גדול
 
למעלה