בדיוק לפני שנה
בחול המועד סוכות. זה היה 19.10.2005, תאריך שיירשם בספרי ההיסטוריה ובתאריכי אירועים מיוחדים (חחח) עזבנו את מגדל העמק והגענו לבית חלומותינו בתל-עדשים. בית שבנינו בזיעת אפינו מכספינו ובעמלינו. ב-19.10.2005 חול המועד סוכות. לקחנו את עצמינו ואת ילדינו וברחנו מבתינו הקט והמתוק במגדל העמק. בית בו גרתי לראשונה לבד כרווקה (גרושה ליתר דיוק). בית בו היו לי זיכרונות נחמדים של מגורים משותפים עם שותף לדירה. בית שממנו יצאתי למקומות בילוי עם חברים. בית שממנו יצאתי לרקוד ריקודי עם ושם מצאתי את אהובי שלימים הפך להיות שותף מלא לבית. בית שאליו חזרנו אחרי החתונה. בית שבו נולדו לנו שלושת ילדינו המדהימים. לאט לאט ארזנו את כל הדברים בארגזים והודענו שחייבים למצוא תאריך לעזיבתו. אמרנו יום רביעי 19.10.2005 חול המועד סוכות, אנחנו עוברים לבתינו החדש והיפה והמרווח והגדול (ב-100 מ"ר ובחצי דונם יותר מהקודם, דהיינו 180 מ"ר על 653 מ"ר אדמה). הזמנו משאית ונסענו לתל-עדשים. הבית במגדל העמק נשאר כמו מקום פליטים. בדיוק ככה זה היה נראה, כאילו אנשים ברחו משם כל עוד נפשם בם. אחרת זה לא היה קורה. כל פעם דחינו זאת. לאט לאט העברנו את שאר החפצים. השכרנו את הבית במגדל העמק ואנחנו חיים לנו כבר שנה שלמה בשלווה בתל-עדשים. הראל למשל בהתחלה לא הבין שאנחנו כבר גרים בתל-עדשים. בערב של היום הראשון הוא רצה לחזור למגדל העמק. גם בערב השני. פתאום בטלוויזיה הוא ראה תוכנית ואז הוא צעק: "אמא, אמא, אומה בתל-עדשים, אובי בתל-עדשים" (משפט שיחרט במוחינו לעד). מאז הוא הבין שכל המשחקים והדברים שהוא אוהב עברו איתו. היום הוא לא מוכן לשמוע על לחזור לגור במגדל העמק, הוא רוצה "רק תל-עדשים". הגן שלו עדיין במגדל העמק. וכמו שכבר אמרתי את הסידורים שלי נראה לי תמיד אעשה במגדל העמק. אוהבת את מגדל העמק ותמיד ליבי יישאר שם (האקסית המיתולוגית שלי.
). היום הלב הגדול נמצא בבית פה בתל-עדשים. הלב שלי היום מחולק ל-4 חלקים שהפכו את ליבי ואת חיי ליפים ומאושרים כאחד. ותודה לכולם שהגיעו עד הלום. שלכם שרית
בחול המועד סוכות. זה היה 19.10.2005, תאריך שיירשם בספרי ההיסטוריה ובתאריכי אירועים מיוחדים (חחח) עזבנו את מגדל העמק והגענו לבית חלומותינו בתל-עדשים. בית שבנינו בזיעת אפינו מכספינו ובעמלינו. ב-19.10.2005 חול המועד סוכות. לקחנו את עצמינו ואת ילדינו וברחנו מבתינו הקט והמתוק במגדל העמק. בית בו גרתי לראשונה לבד כרווקה (גרושה ליתר דיוק). בית בו היו לי זיכרונות נחמדים של מגורים משותפים עם שותף לדירה. בית שממנו יצאתי למקומות בילוי עם חברים. בית שממנו יצאתי לרקוד ריקודי עם ושם מצאתי את אהובי שלימים הפך להיות שותף מלא לבית. בית שאליו חזרנו אחרי החתונה. בית שבו נולדו לנו שלושת ילדינו המדהימים. לאט לאט ארזנו את כל הדברים בארגזים והודענו שחייבים למצוא תאריך לעזיבתו. אמרנו יום רביעי 19.10.2005 חול המועד סוכות, אנחנו עוברים לבתינו החדש והיפה והמרווח והגדול (ב-100 מ"ר ובחצי דונם יותר מהקודם, דהיינו 180 מ"ר על 653 מ"ר אדמה). הזמנו משאית ונסענו לתל-עדשים. הבית במגדל העמק נשאר כמו מקום פליטים. בדיוק ככה זה היה נראה, כאילו אנשים ברחו משם כל עוד נפשם בם. אחרת זה לא היה קורה. כל פעם דחינו זאת. לאט לאט העברנו את שאר החפצים. השכרנו את הבית במגדל העמק ואנחנו חיים לנו כבר שנה שלמה בשלווה בתל-עדשים. הראל למשל בהתחלה לא הבין שאנחנו כבר גרים בתל-עדשים. בערב של היום הראשון הוא רצה לחזור למגדל העמק. גם בערב השני. פתאום בטלוויזיה הוא ראה תוכנית ואז הוא צעק: "אמא, אמא, אומה בתל-עדשים, אובי בתל-עדשים" (משפט שיחרט במוחינו לעד). מאז הוא הבין שכל המשחקים והדברים שהוא אוהב עברו איתו. היום הוא לא מוכן לשמוע על לחזור לגור במגדל העמק, הוא רוצה "רק תל-עדשים". הגן שלו עדיין במגדל העמק. וכמו שכבר אמרתי את הסידורים שלי נראה לי תמיד אעשה במגדל העמק. אוהבת את מגדל העמק ותמיד ליבי יישאר שם (האקסית המיתולוגית שלי.
