דוחה לא הילדים
דוחה, זה הקטע שבוא אמא מסכנת את הבריאות שלה ומולידה ילד כל שנה - שנתיים. שילד בן חמש נקרא לדגל ומגדל את אחיו הקטן יותר. דוחה, שבהרבה מקריים, אין מספיק כסף לכל הילדים ועדיין ממשיכים. (ואני מכיר משפחות כאלה, שכנים מהבניין ליד למשל) יש לי שני ילדים - אני רוצה עוד אחת - אבל אם זה אומר שבגלל שאני עושה עוד ילדה, שני הבנים שלי ייצטרכו לוותר על פרוסת לחם אחת לארוחה, זה לא שווה את זה. דוחה אותי הדרישה מהמדינה, לקחת אחריות ולשלם הון עתק למשפחות ברוכות ילדים - כי הם לא עומדים בגידול העצמי לבד. עשיתם עשרה ילדים מבחירה שלכם - לא בעיה שלי. כמו שבדיוק לא תהיה הבעייה שלי שאותו זוג שמחליטים לא לעשות ילדים בעוד חמישים שנה יהיו לבד ולא יהיה להם מי שייטפל בהם. (כי במרבית המשפחות ה"נורמליות"- הילדים הבוגרים כן דואגים להורים). היה לי חבר בצבא, של אביו היו 10 אחים ולאמו שמונה (ייתכן והפכתי) והם היו המשפחה מכל הדודים דודות עם הכי פחות ילדים (רק חמישה). נעזוב שכל שבוע היה חתונה/ בר מצווה / ברית של אחד מבני הדודים. כאב לי הלב שיש לו בני דודים, שהוא הודה - שאם מחר ייעברו מולו ברחוב הוא לא יכיר, לא יזהה. אני מכיר את כל הבני דודים שלי, בנות ובני זוגם, וילדיהם. נכון, יש לי בן דוד שלא דיברתי איתו כבר ארבע שנים - וזה רק כי מספיק איכפת לי ממנו בשביל להפגע (עד היום הוא לא טרח לבוא לראות את הילד הגדול שלי או להגיד מזל טוב טלפונית). דחה אותי לראות פיזית, שאבא לא זוכר מי הילדה הגדולה ומי הקטנה הוא לא זכר אם לרבקה יש בת מצווה עכשיו או לרחל (השמות בדויים) ואם לרבקה יש בת מצווה, אז רחל היא בת בחמש? או שאת שושנה אז נכון - יש גם הוריים שלניים שלא זוכרים את גילאי הילדים שלהם, אני לא מצפה מכל הורה לזכור תאריך לדה + שעה לידה של הילדים. אבל הם יודעם שרבקה הגדולה, שושנה האמצעית ורחל הקטנה. אז אולי אני חי סטרוטיפים - אבל יצא לי לדבר ולשמוע אנשים שגדלו במשפחה ברוכת ילדים. רובם מתלוננים שבסופו של דבר היה חסר משהו - כי אמא לא יכלה לתת כל תשומת הלב(ומשום מה במרבית המשפחות ברוכות הילדים האבא היה רק ברקע) לילד, ובצדק. כן, אני גם לא מבין את אותם אנשים שלא רוצים לעשות ילדים - גם זה דוחה אותי. אבל לך מותר לעשות 50 ילדים כמו שלהיא מותר לא לעשות אף אחת בסופו של דבר זאת הבעיה או/ו הזכות שלך ושלה