בדיחה שאינה בדיחה: מי סחב ממי?זכרון

רזיאלי

New member
בדיחה שאינה בדיחה: מי סחב ממי?זכרון

"למה זה סחבה העברית גם מן הספרדית?" בדיחה-שאיננה-בדיחה -מזיכרונותיו של מורה משכבר-הימים פעם היו לי שני תלמידים פרטיים, אחים, דוקא משכילים- יחסית ומיקצוענים שניהם, שהתכוננו אז, אולי, לעלות ארצה, ושבילדותם, בתקופת הכיבוש הגרמני ביוון, היו מפליטי סלוניקי שהתחבאו באתונא כמתחזים-לנוצרים, אשר שפתם העיקרית יוונית היתה, אך עם זאת עוד זכורה להם גם שפת מקורם, היא הספרדית-היהודית. אני, כאמור, לימדתי אותם עברית, שפה שלגביהם היתה משהו חדש לחלוטין. והנה, באחד הימים, כשמזג-האויר היה בלתי ניסבל, סופת-חזיזים-ורעם על פני כל העיר, ולא ציפיתי אפילו לבואם כלל, הם בכ"ז באו, אך באיחור ניכר, והתנצלו. אז אני, לשיטתי, עודדתי אותם להביע זאת בעברית, והאחד אומר, כאשר הוא הוגה את העי"ן כאילו סתם אל"ף היתה, כפי שנהוג אצל אשכנזים, אף-כי אלה הלא דוקא ספרדים בני ספרדים היו: "אני אובד הרבה" - כי הוא רופא היה, ולרגל מצב-החירום הצטברו מיקרי מצוקה רבים, גם בשעת השי"ן, אצלו במרפאה. אז אני הימחשתי להם, בעליל, על פי שיטת "עברית בעברית", את ההבדל המשמעותי בין "אובד" ל"עובד", וכן את ההבחנה ההיבורית בין "עבדתי" לבין "אבדתי" והיטעמתי שהעי"ן, כמוה כחי"ת, בגרון נהגית, תוך שהצבעתי על הגרון שלי וקראתיו בשמו העברי: זהו ה-ג-רו-ן, תגידו: "גרון". אז מיד האחד מן השניים מתפרץ בצעקה: גרון? גרון? זה יש לנו גם בספרדית: "גרונודו"! זה באמת מוזר: למה זה סוחבת העברית מילים מן הספרדית, כמו "מלשין" מ"מאלסינאר" - וכעת גם "גרון" מ"גרונודו"? הפלא ופלא! אכן, דבר האומר דורשני... סוף ה"בדיחה-שאיננה-בדיחה"...
 

רותי ב.

New member
ופרח| ברוך בואך. ../images/Emo20.gif

והרבה תודה על סיפור מקסים
הרבה מילים ´נסחבו´ אלו מאלו... והפכו לתערובת מופלאה ...
 
למעלה