בדיעבד

בדיעבד

קודם כל אני שמחה לציין שאני מתחילה יותר ויותר לשמור דברים לעצמי ולספר פחות גם פחות לחברות.
אני אוהבת לשתף אבלל לפעמים טוב שהדברים נצורים אצל האדם ובינו לבין אלוהיו. בהתחלה זה לחץ לי בבטן ועכשיו קצת
יותר זורמת עם זה. אני מקווה שאוכל אולי אפילו לא לספר כמעט כלום מעבר לדברים בנאליים

ולגבי הבדיעבד אז לפני כמה חודשים או שנה ( אין לי מושג אני לא סופרת), הייתי בעיקר קפואה וגם האלמנט
הזה שב שוב ושוב בחלומותי עכשיו שמתי לב שעדיין יש מקומות שמעוררים בי אפתיות ואז התחושה אליהם
אם אני נחשפת לתכנים שנית היא בדיעבד כלומר לא באותו רגע אלא למשל יום אחרי אם אני רואה שוב את התוכן
ומאחר שבהווה הכל בנוי על הרגע אז אפשר לומר שיש סיטואציות שאני עדיין מרגישה כלום בצבע חום
 
נ.ב לפעמים אבל זו ברכה נסתרת כי לפני כמה ימים הרגשתי מבוכה

ברמות על. והדבר היחיד שזה גרם זה לגרום לי לרצות להעלם מהסביבה בה הרגשתי את הרגשות
ולא לחזור לשם לעולם. אז לא כל כך הבנתי מה טוב יוצא מהרגשות בסגנון הזה... ואני עדיין לא מבינה בדיעבד
למה צריך אותם בכלל . מילא על מקרים חשובים למצפן מוסרי או משהו כזה אבל למה על דברים פעוטים??
אז אשמח לשמוע גם זויות ראייה למה טוב להרגיש רגשות כמו מבוכה ואחיותיה .
והעובדה שאני נוטה לפעמים לאימפולסיביות לא גורמת לי לרצות להרגיש אותם.
 
נ.ב. בקיצור אני לא מרוצה במיוחד מלהרגיש ומלא להרגיש

לא להרגיש זה כמו רובוט ולהרגיש זה פשוט לפעמים בליל של פקעת רגשות שלא קשורים לזמן ולמקום
ואני לא מבינה מה הטעם בכלל שאני צריכה להרגיש אותם. והם גורמים לאי שפיות זמנית
אני לא מרוצה מהמצב
 
למעלה