SHARON 103
New member
בדיקת של חיבור. אשמח לחוות דעת והצעות ייעול
מטלת כתיבה ממועד יולי 2013 ( לדעתכם, האם על המדינה לסייע באיתור ובחילוץ מטיילים בחו"ל ולשאת בהוצאות הכרוכות בכך? נמקו)
נוף הצעירים במדינת ישראל מאופיין בדהירה לעבר הטיול הגדול לאחר צבא. במקרים רבים מדובר במסע ארוך הרחק מגבולותיה של מדינת ישראל.
בשנים האחרונות מתקבלים דיווחים על מטיילים שנקלעו למצוקה או הקשר עימם נותק. כמו כן ניטש הוויכוח בכל הקשור לנושא של אחריותה של מדינת ישראל כלפי אזרחיה אשר נמצאים מחוץ לארץ. סלע המחלוקת נע בין אלו שסבורים כי על המדינה לסייע באיתורם של המטיילים, בחילוצם בשעת הצורך ובהענקת הטיפול הרפואי הדרוש להם, לבין הטוענים כי האחריות מוטלת על כתפו של המטייל בלבד והוא מוכרח לנקוט בכל אמצעי הזהירות שיבטיחו את שלומו. אני גורסת שעל מדינת ישראל לסייע בזמני חירום שפוקדים את אזרחיה גם במקרים בהם הם שוהים מחוץ לגבולות המדינה.
ראשית, אני משוכנעת שמטיילים עורכים הכנות לקראת הטיול, במרבית מן המקרים הם דואגים להצטייד בביטוח המתאים לאופי הטיול המתוכנן. ברצוני להתייחס למקרה קיצוני שבו המטייל שוהה במדינה שאינה מפותחת ותחום הרפואה אינו מתקדם כלל ולכן במצב של פגיעה פיזית רצינית שעלולה לגרום לנזק בלתי הפיך, על המדינה לנקוט בצעדים שיבטיחו את שלומו של המטייל ויספקו מענה רפואי שמטרתו הצלת חיים.
שנית, מדינת ישראל מוכרת כמדינה שמושיטה יד למדינות זרות אשר נקלעו למצב חירום כתוצאה מאסונות טבע למשל. לא פעם שלחה המדינה משלחות של כוחות חילוץ והצלה בניסיון לחלץ לכודים שאינם אזרחי מדינת ישראל ובנוסף לכך נשלחו רופאים מומחים. רעידת האדמה שהתרחשה בהאיטי גבתה מחיר כבד של הרוגים ופצועים והתמיכה והסיוע ממדינת ישראל במקרה זה ראויה לשבח, לכן המחשבה שאזרח מדינה נתון בסכנה ולכוד במדינה זרה ובמקביל אין הענות מצד המדינה ואין צעדים לסיוע עבורו, אינה מתקבלת על הדעת.
אוסיף ואומר כי במקרים בהם מטייל נעדר במהלך מסעו והקשר עמו נותק , על המדינה לפעול למען איתורו. במדינה יש גופים בכירים ומקצועיים שיוכלו לסלול דרך קצרה ביחס למשפחתו של המטייל ויהיו יעילים יותר למען איתורו של המטייל. הסיכויים שהמדינה תוכל לערב גורמים בכירים במדינה הזרה שבה שוהה המטייל גבוהים בהרבה מאשר סיכויי משפחתו של המטייל.
מתנגדיי טוענים כי המדינה אינה מחויבת להושיט סיוע למטיילים. הם טוענים שהאחריות מוטלת על כתפו של המטייל. הם נצמדים לדוגמה מעולם התעסוקה שבו אדם מקבל סיוע ופיצוי ממקום עבודתו ברגע שנפצע או נגרם לו נזק בעת מילוי תפקיד במקום העבודה. אילו האדם נפצע ואינו במקום עבודתו או לחלופין לא בזמן תפקיד, מקום עבודתו לא יישא באחריות. מתנגדיי מקבילים דוגמה זו לנושא של אחריותה של המדינה כלפי המטייל ששוהה במדינה זרה.
הם דבקים בעמדה שגם במידה ויש סיוע מצד המדינה המטייל ישלם עבור ההוצאות הכרוכות בכך.
אני סבורה שמדינה חייבת להיות אחראית ונאמנה לאזרחיה ועליה לדאוג להם גם במצב שבו הם שוהים בארץ זרה. עקרון של טוהר חיי אדם הוא אחד מאבני היסוד שעליו מושתת המדינה. בציר הזמן של חיי רבים מאתנו מוסדות חינוך , צבא וגופים נוספים החדירו נושא זה ודאגו להנחיל את החשיבות של חיי אדם, ולכן חוסר סיוע במצב חירום של מטייל ישראלי בחוץ לארץ מבחינתי מעיד על נסיגה מעקרון חשוב זה.
לסיכום, נושא האחריות של המדינה כלפי מטיילים בחוץ לארץ גוררת אחריה דעות רבות. כפי שציינתי המדינה אחראית לאזרחיה וצריכה לפעול למענם. לדעתי אחריותם של המטיילים הנה רבה, במקרים רבים יש עשייה ומחשבה רבה לפני טיול ארוך וממושך. במקרה בו מטייל נקלע למצוקה על המדינה לנקוט בצעדים למען הצלתו ולפעול במלוא הרצינות והאחריות.
מטלת כתיבה ממועד יולי 2013 ( לדעתכם, האם על המדינה לסייע באיתור ובחילוץ מטיילים בחו"ל ולשאת בהוצאות הכרוכות בכך? נמקו)
נוף הצעירים במדינת ישראל מאופיין בדהירה לעבר הטיול הגדול לאחר צבא. במקרים רבים מדובר במסע ארוך הרחק מגבולותיה של מדינת ישראל.
בשנים האחרונות מתקבלים דיווחים על מטיילים שנקלעו למצוקה או הקשר עימם נותק. כמו כן ניטש הוויכוח בכל הקשור לנושא של אחריותה של מדינת ישראל כלפי אזרחיה אשר נמצאים מחוץ לארץ. סלע המחלוקת נע בין אלו שסבורים כי על המדינה לסייע באיתורם של המטיילים, בחילוצם בשעת הצורך ובהענקת הטיפול הרפואי הדרוש להם, לבין הטוענים כי האחריות מוטלת על כתפו של המטייל בלבד והוא מוכרח לנקוט בכל אמצעי הזהירות שיבטיחו את שלומו. אני גורסת שעל מדינת ישראל לסייע בזמני חירום שפוקדים את אזרחיה גם במקרים בהם הם שוהים מחוץ לגבולות המדינה.
ראשית, אני משוכנעת שמטיילים עורכים הכנות לקראת הטיול, במרבית מן המקרים הם דואגים להצטייד בביטוח המתאים לאופי הטיול המתוכנן. ברצוני להתייחס למקרה קיצוני שבו המטייל שוהה במדינה שאינה מפותחת ותחום הרפואה אינו מתקדם כלל ולכן במצב של פגיעה פיזית רצינית שעלולה לגרום לנזק בלתי הפיך, על המדינה לנקוט בצעדים שיבטיחו את שלומו של המטייל ויספקו מענה רפואי שמטרתו הצלת חיים.
שנית, מדינת ישראל מוכרת כמדינה שמושיטה יד למדינות זרות אשר נקלעו למצב חירום כתוצאה מאסונות טבע למשל. לא פעם שלחה המדינה משלחות של כוחות חילוץ והצלה בניסיון לחלץ לכודים שאינם אזרחי מדינת ישראל ובנוסף לכך נשלחו רופאים מומחים. רעידת האדמה שהתרחשה בהאיטי גבתה מחיר כבד של הרוגים ופצועים והתמיכה והסיוע ממדינת ישראל במקרה זה ראויה לשבח, לכן המחשבה שאזרח מדינה נתון בסכנה ולכוד במדינה זרה ובמקביל אין הענות מצד המדינה ואין צעדים לסיוע עבורו, אינה מתקבלת על הדעת.
אוסיף ואומר כי במקרים בהם מטייל נעדר במהלך מסעו והקשר עמו נותק , על המדינה לפעול למען איתורו. במדינה יש גופים בכירים ומקצועיים שיוכלו לסלול דרך קצרה ביחס למשפחתו של המטייל ויהיו יעילים יותר למען איתורו של המטייל. הסיכויים שהמדינה תוכל לערב גורמים בכירים במדינה הזרה שבה שוהה המטייל גבוהים בהרבה מאשר סיכויי משפחתו של המטייל.
מתנגדיי טוענים כי המדינה אינה מחויבת להושיט סיוע למטיילים. הם טוענים שהאחריות מוטלת על כתפו של המטייל. הם נצמדים לדוגמה מעולם התעסוקה שבו אדם מקבל סיוע ופיצוי ממקום עבודתו ברגע שנפצע או נגרם לו נזק בעת מילוי תפקיד במקום העבודה. אילו האדם נפצע ואינו במקום עבודתו או לחלופין לא בזמן תפקיד, מקום עבודתו לא יישא באחריות. מתנגדיי מקבילים דוגמה זו לנושא של אחריותה של המדינה כלפי המטייל ששוהה במדינה זרה.
הם דבקים בעמדה שגם במידה ויש סיוע מצד המדינה המטייל ישלם עבור ההוצאות הכרוכות בכך.
אני סבורה שמדינה חייבת להיות אחראית ונאמנה לאזרחיה ועליה לדאוג להם גם במצב שבו הם שוהים בארץ זרה. עקרון של טוהר חיי אדם הוא אחד מאבני היסוד שעליו מושתת המדינה. בציר הזמן של חיי רבים מאתנו מוסדות חינוך , צבא וגופים נוספים החדירו נושא זה ודאגו להנחיל את החשיבות של חיי אדם, ולכן חוסר סיוע במצב חירום של מטייל ישראלי בחוץ לארץ מבחינתי מעיד על נסיגה מעקרון חשוב זה.
לסיכום, נושא האחריות של המדינה כלפי מטיילים בחוץ לארץ גוררת אחריה דעות רבות. כפי שציינתי המדינה אחראית לאזרחיה וצריכה לפעול למענם. לדעתי אחריותם של המטיילים הנה רבה, במקרים רבים יש עשייה ומחשבה רבה לפני טיול ארוך וממושך. במקרה בו מטייל נקלע למצוקה על המדינה לנקוט בצעדים למען הצלתו ולפעול במלוא הרצינות והאחריות.
