בדרך לאילת../images/Emo101.gif
ההתרחשות אכן קרתה. לפני שנים מספר,3 אוטובוסים דחוסי נוסעים מכל הגילים שעטו לכוון העיר אילת. היה זה טיול מאורגן של מסגרת כלשהי. כיוון שאחד האוטובוסים השתהה מאחור ירדו האחרים לשול הכביש בכדי להמתין לו. נהג הרכב המאחר שנחפז בכדי להשיג את האחרים הגיח במהירות אדירה מאחור והתנגש בעוצמה ברכבים החונים אשר הוטחו זה בזה. התוצאה הייתה נוראית:הנוסעים הועפו לכל עבר,אוטובוסים הפוכים, תיקים ומזוודות פזורים פעורי מכסה,זעקות שבר מכל עברת עשן שחור סמיך מיתמר מהמנועים הדולקים,הרוגים ופצועים מתבוססים בדם,חזיון גיא הריגה שטני ומוטרף. עפי דווחי העתונות התנהגות הנוסעים בכביש הייתה כדלקמן: 1.היו שהמשכו בדרכם- "לא רואים לא שומעים". 2.היו שעצרו מייד ונחפזו לסייע לנפגעים. 3.היו שנעצרו אך נותרו במקומם צופים בסקרנות במתרחש. 4.קבוצה קטנה שוטטה בזירת האסון ובזזה את הציוד הפזור. זוהי חלוקה ספונטנית ומרתקת של התגובה האנושית מול סבל הזולת: התעלמות,נסיון לעזרה,צופים אדישים,ונצלנים בני עוולה. ולעניינו: כל הכותבים בפורום משתפים אותנו בסבל ובמצוקה,איש איש בסגנונו,בדמעותיו,בבדידות,במכאובי הנפש שאין להם מזור,בזעקה הוירטואלית לעזרה. כמה קשה לי לעמוד מול שעוותם המכמירה את הקרביים של הצעירים ביננו אשר כבר איבדו עניין בחיים,אלה החותכים בבשרם כדי לחוש משהו,אותם אשר הדיכאון נוגס בנפשם כערפד מורעב ,אלא שמערבבים משקה וכדורים כדי לשכוח, אלה שהפחד והחרדה נועלים אותם בצינוק אפל של אינאונות,אלה שכבר חרב מעיין דמעותיהם...... החלטתי לא להיות צופה אדיש לא מתעלם ובטח לא נצלן אני משתוקק לעזור,ככל יכולתי הדלה,באמת מכל הלב וכמובן איני יחיד לרצון זה. כאן בפורום אני מוצא אנשים נפלאים שיש בהם רצון זהה לתת ולהעניק-למרות שהם עצמם נאבקים יום יום בשדים הרעים המחוללים בנשמתם. ואיתנו יחד-גילה, אתם לא לבד. ביחד נתחזק
ההתרחשות אכן קרתה. לפני שנים מספר,3 אוטובוסים דחוסי נוסעים מכל הגילים שעטו לכוון העיר אילת. היה זה טיול מאורגן של מסגרת כלשהי. כיוון שאחד האוטובוסים השתהה מאחור ירדו האחרים לשול הכביש בכדי להמתין לו. נהג הרכב המאחר שנחפז בכדי להשיג את האחרים הגיח במהירות אדירה מאחור והתנגש בעוצמה ברכבים החונים אשר הוטחו זה בזה. התוצאה הייתה נוראית:הנוסעים הועפו לכל עבר,אוטובוסים הפוכים, תיקים ומזוודות פזורים פעורי מכסה,זעקות שבר מכל עברת עשן שחור סמיך מיתמר מהמנועים הדולקים,הרוגים ופצועים מתבוססים בדם,חזיון גיא הריגה שטני ומוטרף. עפי דווחי העתונות התנהגות הנוסעים בכביש הייתה כדלקמן: 1.היו שהמשכו בדרכם- "לא רואים לא שומעים". 2.היו שעצרו מייד ונחפזו לסייע לנפגעים. 3.היו שנעצרו אך נותרו במקומם צופים בסקרנות במתרחש. 4.קבוצה קטנה שוטטה בזירת האסון ובזזה את הציוד הפזור. זוהי חלוקה ספונטנית ומרתקת של התגובה האנושית מול סבל הזולת: התעלמות,נסיון לעזרה,צופים אדישים,ונצלנים בני עוולה. ולעניינו: כל הכותבים בפורום משתפים אותנו בסבל ובמצוקה,איש איש בסגנונו,בדמעותיו,בבדידות,במכאובי הנפש שאין להם מזור,בזעקה הוירטואלית לעזרה. כמה קשה לי לעמוד מול שעוותם המכמירה את הקרביים של הצעירים ביננו אשר כבר איבדו עניין בחיים,אלה החותכים בבשרם כדי לחוש משהו,אותם אשר הדיכאון נוגס בנפשם כערפד מורעב ,אלא שמערבבים משקה וכדורים כדי לשכוח, אלה שהפחד והחרדה נועלים אותם בצינוק אפל של אינאונות,אלה שכבר חרב מעיין דמעותיהם...... החלטתי לא להיות צופה אדיש לא מתעלם ובטח לא נצלן אני משתוקק לעזור,ככל יכולתי הדלה,באמת מכל הלב וכמובן איני יחיד לרצון זה. כאן בפורום אני מוצא אנשים נפלאים שיש בהם רצון זהה לתת ולהעניק-למרות שהם עצמם נאבקים יום יום בשדים הרעים המחוללים בנשמתם. ואיתנו יחד-גילה, אתם לא לבד. ביחד נתחזק
