בדרך לשום מקום
ירדתי מהאוטובוס שתיי תחנות לפני התחנה הנכונה אבל לא ממש אכפת לי בהתחלה זה טיפה מציק הללכת אזה אבל כשמתרגלים הכל פתאום משתחרר עם מוזיקה בפולוליום רק אני והרחוב בדרך לשום מקום הרחוב תמיד היה בית הבית אכי טוב שהיה לי הרוח והגשם הם חברים השמש היא אויב כמו משפחה אם רק יכולתי הייתי הולכת לנצח רק תנו לי מדרכה ישרה בלי סוף או התחלה בלי ירידות או עלייות ובטריות שלא נגמרות לעולם לדיסקמן ויותר מזה אני לא צריכה הספסל שם בפינה הוא המיטה אכי נוחה שאיפעם איתה לי והכלב הצולע הוא האלוהים והמוח שעובד בהילוך חמישי מי צריך אותו בכלל שילך מגבירה את הווליום בעוזניות לא שומעת לא יודעת כתובת על הקיר משהו שכתבתי לפני 3 שנים טיפה דהויי אבל עדיין רואים ``שומר נפשו יברח שומר נפשו תמיד כי אין בעיר מקלט ואין בה רחמים`` לא צריכה אותכם לא צריכה אף אחד ובעוזניים בפול ווליום LET LIV AND LET DAY ואני שואלת אותכם עכשיו ברצינות בגיל 22 עם יותר צלקות מאשר עור נקי עם יותר מדיי רגעים מצמררים איך אפשר לצאת מזה? אם בכלל חלומות ישארו חלומות ואני רק פרור אבק שיתנדף מהעולם במהרה בימינו אמן הדרך נגמרה חוזרים למקום שכאילו בבית בית לא שלי חור מנעול מפתח לחייך לעולם לחדר חדר שהוא לא שלי אז תנו למות בשקט עם טיפת כבוד עצמי כי אני כבר דיי לא מסוגלת נראה לי שכדיי ששאני אלך לקחת כדור עכשיו כי המצב דיי עדין פה שלכם פרוז
ירדתי מהאוטובוס שתיי תחנות לפני התחנה הנכונה אבל לא ממש אכפת לי בהתחלה זה טיפה מציק הללכת אזה אבל כשמתרגלים הכל פתאום משתחרר עם מוזיקה בפולוליום רק אני והרחוב בדרך לשום מקום הרחוב תמיד היה בית הבית אכי טוב שהיה לי הרוח והגשם הם חברים השמש היא אויב כמו משפחה אם רק יכולתי הייתי הולכת לנצח רק תנו לי מדרכה ישרה בלי סוף או התחלה בלי ירידות או עלייות ובטריות שלא נגמרות לעולם לדיסקמן ויותר מזה אני לא צריכה הספסל שם בפינה הוא המיטה אכי נוחה שאיפעם איתה לי והכלב הצולע הוא האלוהים והמוח שעובד בהילוך חמישי מי צריך אותו בכלל שילך מגבירה את הווליום בעוזניות לא שומעת לא יודעת כתובת על הקיר משהו שכתבתי לפני 3 שנים טיפה דהויי אבל עדיין רואים ``שומר נפשו יברח שומר נפשו תמיד כי אין בעיר מקלט ואין בה רחמים`` לא צריכה אותכם לא צריכה אף אחד ובעוזניים בפול ווליום LET LIV AND LET DAY ואני שואלת אותכם עכשיו ברצינות בגיל 22 עם יותר צלקות מאשר עור נקי עם יותר מדיי רגעים מצמררים איך אפשר לצאת מזה? אם בכלל חלומות ישארו חלומות ואני רק פרור אבק שיתנדף מהעולם במהרה בימינו אמן הדרך נגמרה חוזרים למקום שכאילו בבית בית לא שלי חור מנעול מפתח לחייך לעולם לחדר חדר שהוא לא שלי אז תנו למות בשקט עם טיפת כבוד עצמי כי אני כבר דיי לא מסוגלת נראה לי שכדיי ששאני אלך לקחת כדור עכשיו כי המצב דיי עדין פה שלכם פרוז
