אתה ראוי לנזיפה חמורה
אם אתה מגן על שיטה מסויימת, ראוי שלפחות תהיה בקי בעיקריה. לענייננו, השיטה הנפוצה היום במחקר היא שספר דברים נכתב בזמנו של יאשיה, שאנשיו הם שמצאו את ספר התורה, שריגש וזיעזע את כולם. לעצם הקריאה החתרנית של הסיפור יש לדון (הלוא ודאי לא זו הייתה כוונתו של הכותב; מעבר לכך, לשיטתו ראוי היה שיעלים אירוע כזה, שעלול הטוען לטעון שהבחורצ'יק הזה כתב אותו), ולא ברור עד כמה הדברים 'יושבים' בתוך הסיפור, אשר לפי פשוטו מספר פשוט על מציאת ספר תורה לאחר 70 שנה של עבודת אלילים אינטנסיבית. וכבר עמד מ"צ סגל על כך שספר דברים יש בו ראייה אידיאליסטית של הדברים, דבר המתאים לדברים הנאמרים טרם הכניסה לארץ וטרם ההיפגשות עם עובדות החיים הבעייתיות. באופן כללי, גישת הביקורת הטוענת שהיה מי ש'ריתך' סיפורים אחד אל תוך השני נראית תמוהה ביותר. מצד אחד, הוא היה גאון (נראה אותך מרתך סיפורים ומשלב אותם אחד בתוך השני כך שייראו עקביים), ומצד שני היה טיפש מטופש (בכך שהשאיר סתירות בולטות בטקסט). מעבר לטענתי על חוסר מוחלט של ממצאים לתיאוריה הזו. דוגמה מעניינת היא סיפור המבול, ש'פורק' בהצלחה לשני מקורות, חלקים חלקים, ולאחר מכן נמצאה הגרסה הבבלית העתיקה של הסיפור, שכללה אלמנטים משני המקורות גם יחד! כמו שאמר אחד החוקרים - לפי זה ייצא ששני הסופרים תיאמו ביניהם מה לכתוב ומה לא ו'חילקו את העבודה'... בקיצור: מילא לקבל את דברי המסורת בלי ביקורת. זה ברור, וזו טבעה של מסורת. אבל לקבל את דברי הביקורת ללא ביקורת?