גיבוי? נחוץ או לאו?
במקרה זה, אולי, לך, אישית זה חסר, מפני שגדלת וחונכת (כמו רבים, אחרים, בגילנו "המופלג"
על תפישת עולם של מכשירים "שיכולים להתקלקל". זה היה נכון.
אך ישנה גם סטאטיסטיקה וגם לה יש מה לומר.
הסטאטיסטיקה אומרת (ומספר שעות הטיסה שנצברו בשנים האחרונות, כבר מאפשר לתת סטאטיסטיקה מבוססת) כי ההסתברות ל"תקלה קריטית" (יש מושג כזה) במכשיר אלקטרוני (MTBF), היא אחת לכעשרים עד ארבעים אלף שעות טיסה.
הכנסת מכשיר נוסף, אמנם אינה מכפילה את הזמן הזה אך מגדילה אותו בצורה משמעותית (אגב, בחישובי MTBF, ככל שמספר המרכיבים במערכת מסויימת גדל - יורד ה- MTBF). אולם, אם מדובר בשתי מערכות נפרדות, אולי ההסתברות להיוצרות תקלה באחת משתיהן תגדל, אך לעומת זאת, ההשלכה של תקלה באחת המערכות פחותה כמעט כפליים מהשפעתה של תקלה במערכת אחת.
נשמע אולי מסובך, אבל נסה להבין את ההגיון שבדברים.
מה שכן, יכולה להיות תקלה במשהו שמשותף לשתי המערכות (למשל, הספקת המתח או סנסור משותף - פיטו ופתח לחץ סטאטי). במקרה זה באמת, לעובדה שיש מספר מערכות אין משמעות מבחינת חישוב ה- MTBF.
אבל. ואבל גדול(!) כפי שכתבתי בפוסט הקודם, היום רוב מערכות התצוגה האלקטרונית מצויידות במצבר גיבוי. כלומר, גם בקרות תקלת חשמל כללית במטוס, עדין כל אחד מהמכשירים האלקטרוניים יכול להמשיך לפעול ללא בעיה לפחות למשך שעה או שעתיים - וזה כבר זמן מספיק להגיע לשדה נחיתה בבטחה.
ולגבי פיטו ופתח לחץ סטאטי, אין בעיה לצייד את המטוס (אם רוצים) בשני צינורות פיטו.
לכן, לאור האמור לעיל, אין כל טעם בהוספת מכשירים מכאניים אנלוגיים כ"גיבוי" נוסף למערכות האלקטרוניות.
ואגב כך, מערכת תצוגה אלקטרונית המכילה את כל מכשירי הטיסה, הניווט והמנוע, כולל כל הרגשים והאביזרים הנלווים, משקלה פחות ממשקלו של מד אופק מלאכותי.....
אריאל אריאלי
