בהמשך לדיונים בדמות המאמן

Tammie

New member
בהמשך לדיונים בדמות המאמן

כלומר, במצב הפיזי של המאמנים, בעבודה של המאמן כשומר וכו', רציתי לשאול אתכן על נושא הסיכון הפיזי שאנחנו כמאמנות למעשה נמצאות בו. הסיכון הזה כפי שאני רואה אותו מתחלק לשני תחומים: 1. פגיעה של מאמנת ממתעמלת שביצעה תרגיל בצורה לא טובה למשל- מתעמלת שבסלטה לקחה ידיים מהצד ובכך פגעה במאמנת. מתעמלת שפתחה רגליים בפ"פ ופגעה במתעמלת. לי אישית יצא לחטוף המון מכות, פעם ממש פתחתי את השפה מברך של ילדה, מאמנת שעבדתי איתה שברה פעם את האף, ויש עוד המון סיפורים כאלו. איך אתן שומרות על עצמכן? בדרך כלל שמדברים על בטיחות באולם ההתעמלות מדברים על שלום המתעמלות אך מה אם שלום המאמנות? ומה עושים עם מתעמלת שפוחדת לפגוע במאמנת? או מתעמלת שפגעה במאמנת ועכשיו פוחדת לעשות תרגיל מסויים? אני אישית משתדלת לא להראות לבנות שקיבלתי מכה כואבת, ואחד השמפטים שאני אומרת המון בנושא הוא שזה סיכון מקצועי, בכל מקצוע יש את הסיכונים שלו, בהתעמלות אפשר לחטוף מכות לפעמים. 2. פגיעה פיזית שנובעת מטכניקת שמירה לא נכונה. כמו שנועה כתבה באחת ההודעות, לפעמים מאמנים שומרים בצורה לא נכונה ולאחר הרבה שנים מרגישים את העומס. כמה פעמים כאבו לכן השרירים יום אחרי אימון מרוב שמירה? או שבסוף האימון כבר כואב הגב כי התכופפנו המון אל בנות קטנות? או אם שומרים בישיבה אז בסוף האימון כואבות מאוד הבירכיים? בקיצור- מה הדרך שלכן לשמור על עצמכן במהלך האימון? אני חייבת לציין שאני לא עושה הרבה בתחום הזה, אבל בזמן האחרון זה נושא שיוצא לי לחשוב עליו הרבה בהתסכלות על הטווח הארוך.
 
פציעות מאמנים

לגבי פציעות של ילדה שפותחת ידיים ושוברת את האף של המאמנת (פציעה נפוצה) וכיוצא באלו, אז המאמנת הולכת לקבל טיפול רפואי. והיא אמורה להיות מבוטחת. פציעות ממש רציניות, אינן נפוצות ולכן אני לא יודעת עד כמה הדיון בהן רלבנטי. לגבי פציעות עומס, אז באמת על אחריות המאמן להיות קשוב לגופו, לא "לסבל" יותר מידיי, ללמוד ולהשתלם כיצד לשמור ולאמן נכון ולמנן את כמות המאמץ הפיזי שהוא משקיע באימונים.
 

אמא לה3

New member
מסכימה עם מה שכתבת

אין ספק שהמקצוע שלנו טומן בחובו סיכונים רבים. להבדיל, אני תמיד אומרת למתעמלות שלי שאם במקרה אחת מהן פוגעת בי זה לא אשמתה בכלל, התפקיד שלי זה לצפות טעויות שעלולות להתבצע ובהתאם לכך לכוון את השמירה שלי, אם לא הייתי מרוכזת מספיק והמתעמלת פגעה בי, זו אשמתי שלי בלבד. כמעט ולא קיימת טעות שאנחנו המאמנות לא יכולות לצפות שתקרה ולשמור בהתאם. סתם דוגמא, טעות שקורית בפ"פ היא שהילדה מושכת ידיים לאחור אך המרפקים כפופים או שהידיים פתוחות מדי. לעולם אני אשמור לילדות ככלל מתוך ידיעה שזה עלול לקרות והפנים שלי יהיו רחוקים מהידיים שלהן עד שהן יבצעו לבד את האלמנט, וכך הלאה. גילוי נאות, אין לי כמעט אצבע שלמה ביד (כזאת שלא ריסקתי באימונים כאלה או אחרים...), הניסיון והוותק עושים את שלהם וזה לא סותר את העובדה שאני תמיד משתדלת להיות כמאמנת במצב של למידה, שמירה חדשה או טכניקות חדשות שאני לא מכירה.
 

אמא לה3

New member
אחד המאמנים הבכירים

בקנדה, המאמן ריק מקצ'רלס, לא "שומר" למתעמלות שלו. הוא מאמין בכל ליבו שיש דרכים אחרות לאמן, והמתעמלת תקבל את כל הסיוע הדרוש לבטחונה מציוד עזר שממוקם בצורה זו או אחרת ולא משמירה אישית בעת ביצוע אלמנט. דוגמא שכזאת היא השימוש בריתמה ובחגורה בלימוד אלמנטים. יצא לי כבר לראות מאמנים בארץ שעבדו בצורה כזאת (בזמנו לא קיבלתי את זה), מאמנים שישבו אימונים שלמים בעוד המתעמלות שומרות אחת על השנייה....
 
מסכימה עם גישה זו

אני דווקא אוהבת את הגישה של לא לשמור בכלל. לדעתי זה ממש טוב. במידה ויש ציוד הולם, לא צריך שמירה. כמו-כן, אני בעד הכנת המתעמלת לאלמנט בצורה יסודית ביותר, כך שהיא לא באמת צריכה ממש שמירה כשהיא באה לבצע את האלמנט. בפועל ברור שאני שומרת בלי סוף, לא רק בגלל שאין לי ציוד, אלא בגלל שאין מספיק זמן למיליון הכנות של המתעמלת לאלמנט, רוצים לקצר תהליכים ולהתקדם הלאה (לא בטוחה שזה באמת מקצר) וגם בשביל הכיף של הילדה, שנהנית לבצע אלמנטים קשים עם שמירה ותשתעמם לבצע אינסוף הכנות עד מצב של שלמות. כמובן שבחוגים עממיים כמעט בלתי אפשרי להגיע למצב של בלי שמירה בכלל, ושם גם יש בנות שמה לעשות, לא מספיק מוכשרות/חכמות/חזקות כדי לבצע אלמנט לבד והן צריכות שמירה. שמירה של מתעמלות אחת לשנייה גם כן טובה בעיניי, היא מקצרת זמני המתנה ומאריכה את זמן הפעילות של המתעמלות, מגדילה את מס' החזרות האפשרי של האלמנט, ומורידה עומס מהמאמן.
 

Tammie

New member
אני דווקא לא אוהבת כל כך את הגישה הזאת

אני חושבת שהמגע האישי מאוד חשוב בהתעמלות ומעניק הכוונה ובטחון. יש הרבה תרגילים שאפשר ללמוד בלי שמירה בכלל, וזה כולל גלגולים, עמידות ידיים, גלגלונים ועוד המון. אבל אני אוהבת לשמור בהם בכל זאת. קחי למשל גלגלון בלי ידיים- תרגיל שאפשר ללמוד בלי טיפת עזרה מהמאמן, אני חושבת שאם אפשר חשוב מאוד לעזור בו. ואני אתן דוגמא לגמרי מהחיים- יום שישי האחרון. אחת הבנות היחסית קטנות (מוכשרת בטרוף) עבדה על גלגלון בלי ידיים בתחנה (שתי דיוטות לאורך אחת אחרי השנייה, ארגז בגובה שתי דיוטות לרוחב ומזרוני נחיתה). היא עבדה על התרגיל לבד במשך משהו כמו חצי שעה ולא הייתה קרובה לכלום. באתי ושמרתי לה משהו כמו חמש פעמים, ממש ליוויתי אותה בכל התנועה, ואחרי זה היא הצליחה לבד. אני לא יכולה לדעת, יכול להיות שהיא הייתה מצליחה לבד עד סוף השיעור בכל מקרה, אבל אין לי ספק שהליווי שלי עזר להוביל אותה לכיוון הנכון. היא הבינה יותר איך היא צריכה להרגיש באלמנט. כשאפשר, אני אוהבת "לעשות" לילדה את התנועה כמה פעמים כדי שתבין איך היא צריכה להרגיש. כמובן שזה אפשרי רק עם ילדות קטנות. אני חושבת שהניסיון הפיזי הוא מאוד חשוב ולפעמים אפשר לקבל אותו רק בעזרת שמירה של מאמן. מבחינתי, זה אחד הדברים שלקחתי על עצמי כשהחלטתי שאני רוצה לאמן.
 
למעלה