בהמשך להודעה של אמא93

[שרון123]

בהמשך להודעה של אמא93

מה המשפט/מילה/שיחה הכי מרגיזים/טיפשיים/מעצבנים שנתקלתם בהם בהקשר של האבל שלכם?

 

[פוריה3]

אנשים בלי גבולות

המשפטים הכי מעצבנים שכמעט החטפתי לאישה הזאת בוקס היו: 1.הבן שלך צדיק הוא נפטר ביום כיפור 2,הבן שלך נפטר ביום כיפור הוא הלך כפרה על כל עם ישראל 3.הוא נפטר בגיל 3 כנראה שהוא היה גלגול של צדיק שבא לתקן אז ככה מי שאמרה לי את המשפטים האלה מבחינתי אישה ללא שכל,וטיפשה ברמות כי:תינוק בן 3 לא עשה לאיש דבר רע,והבן שלי לא תרנגול שעושים איתו כפרות,וזה שהוא נפטר ביום כיפור,רק מראה לי כמה גם במוות שלו הוא היתחשב בי,כי ביום כיפור לא יושבים שבעה במותו בני ציווה עלי להמשיך ולהיתקדם ולחיות סוף סוף אחרי כמעט 3 שנים שבהם הוא ואנחנו חיינו בגהינום מוחלט

 

[איריס רמלה]

אני רואה בזה כמיסטי

יעלה שלי נפטרה פחות משבוע לראש השנה יעלה נפטרה בארבע בצהריים וקברנו אותה באותו היום בתשע ןחצי בלילה ואני חייבת לציין מהרגע שחזרנו מהלוויה הופיע פרפר ולא עזב את הבית עד סיום החודש גם לנו אמרו שהילדה היא צדיקה והם צודקים בקושי ישבנו שבעה על יעלה ולא היה לנו חודש בכלל בגלל שזה נפל באיסרו חג בסוכות ולי זה נראה שיעלה רצתה להקל עלינו של נרגיש את האבל כל כך (עזבי שבלב כאב ועדיין כואב אני כל הזמן נזכרת ברגעים האחרונים בנשימות האחרונות ואת זעקתו של אחי "שמע ישראל" זעקה קרועה מכאב יעלה חיכתה לכל המשפחה שתגיע להפרד ממנה זה הורים (סבא וסבתות) אחים שלי והאחות של בעלי אותם אנשים שקיבלו אותה בלידתה נפרדו ממנה בלכתה אחד האחים שלי שהיא מאוד העריצה אחר להגיע היא חיכתה לו כאשר הוא הגיע הוא התלוצץ איתה ואמר לה שתפסיק לעשות הצגות שכולם כאן ושתבריא והוא יקח אותה על הידים יעלה פשוט ענתה לו היא מלמלה נשמה עוד מספר נשימות וזהו לכן אני כן רואה אותה כצדיקה ומלאך שומר היא דאגה שכמשפחה גדולה משני הצדדים נתאחד יחד היא הביאה לביתנו אנשים וחידשה לנו קשרים עם המון אנשים היא גם דאגה שקשרים יתנתקו עם אנשים מסויימים ואני לא מצטערת על כך התפרשתי לכל הכיוונים הבנתי דבר אחד שאף אחד לא יכול להבין את כאבנו ואנשים באמת משתדלים להיות תומכים ולעיתים המילים שנפלטות מפיהם יכולות להיות כחרבות חצובות בליבנו אבל דבריהם לא נאמרו מתוך כוונה להכאיב לנו אני מהנהנת וממשיכה מחפשת פינה פרטית כדי לשחרר את כאבי וממשיכה

 

[אמאשלילד]

../images/Emo201.gif

איריס, אני מאוד מתחברת למילים בשורה האחרונה שלך. גם אני כך נוהגת, כדי להמשיך הלאה עם כוחות, למרות הכל.

 

[דליה ח]

ממש מקומם

איך הצלחת לשמור על איפוק ? אני לא יודעת אם הייתי מצליחה. ואני מאוד מאופקת בדרך כלל. אני עדיין זוכרת את השבעה על אחי היחיד בן ה 24 , לפני 25 שנים. הוא היה חסיד ברסלב. כל מה ששמעתי היה. "הוא גמר את התיקון שלו בעולם הזה". "אלוהים לוקח את הצדיקים ביום שישי". "אם כך אלוהים רצה, הכל לטובה". ולהזכירכם, אחי הותיר תינוק בן חודש במותו. אני ישבתי שבעה בבית ההורים גיסתי לשעבר, סתמתי את הפה, נשכתי שפתיים שלא כהרגלי. בשבעה על אודליה, לא ממש עשיתי חשבון, ועניתי לכל מי שזרק משפט מטומטם, אפילו מכוונות טובות.

 

[פוריה3]

מבינה אותך מאוד

בת כמה היתה אודליה ?ומה קרה לה?(לא חיבת לספר....-רק אם תירצי)

 

[דליה ח]

לפוריה

אין מצב שאני לא רוצה לספר על אודליה. אני מכונה לדבר עליה בכל רגע, מול כל מי שרק מוכן לשמוע. היא היתה בת 26, נרצחה בפיגוע בסטייג' לפני ארבע שנים {בפברואר}. יש לינק לאתר שלה. הוא זקוק לריענון אבל ממנו אפשר ללמוד עליה ולראות אותה. תודה על תשומת הלב........................דליה

 

[אמאשלילד]

רק בשבוע שעבר.... ../images/Emo10.gif

בקניון..... קופצת עלי אמא של ילד שהיה עם הילד שלי בכיתה: "הההייי!!!!!!!!אני חייבת לספר לך!!!! היינו בבית קברות והילד שלי היה חייב לראות את (הילד שלי)!!!אז לקחתי אותו לבקר....נכון שהוא מקסים?...(הילד שלה)" ואני נגמרת מבפנים. ומודה לה שסיפרה לי.....

כמה חוסר רגישות או חוסר הבנה לכאב יכול להיות באישה אחת? תמיד יש לה כוונות טובות, אני ממש בטוחה בזה, אבל משהו מנותק לגמרי בתכנים..... ועוד הרבה דוגמאות מהסגנון של מי ששומע פעם ראשונה שהיה לי ילד....התגובה האוטומטית: "אבל יש לך עוד שני ילדים...! מזל שזכית להכיר את הילד שלך...."

 

[ליהיS]

לא ממש נתקלתי.

למזלי האמריקאים מאוד מנומסים. כמובן במקרים שאני בכלל טורחת לספר. עברנו דירה ומחוז, כמה חודשים אחרי כך שיותר פשוט. הבעיה היא ששואלים "כמה ילדים יש לך" ואז נתקעים אם התשובה, ונאלצים לדבר.

 

[איריס רמלה]

ממש קשה לי

להתמודד עם האובדן הטרי ועכשיו עם הבלאגן הנוראי בדרום כל משפחתי גרה באשדוד ואני מתחילה להתחרפן אני מבקשת מהם לבוא להיות איתי אני רוצה את כולם לידי שלא יקרה משהו אני יודעת שאני מערבבת את האובדן והפחדים והחרדות אני מרגישה מבולבלת ואי אפשר להמנע ולא לצפות במסך המבשר רק רעות אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף אין לי כוח אני מרגישה רע חיה איך את מתמודדת אני משתגעת את במרחק חצי שעה ממני את בסכנה ואני לא

 

[פוריה3]

לסנן

אנשים מפגרים ברמות,הם לא מודעים מה אם שכולה עברה ועוברת ,הם לא יודעם את גודל הכאב ולכן מדברים שטויות ,פשוט תתחילי לסנן את כולם ,אני למשל לא מזכירה לאנשים שלא הכירו את ליאם,אני אומרת יש לי ילד אחד -נכון שהלב מתפוצץ לי מבפנים אבל לא כל אחד חייב לדעת שהיה לי ילד בן 3 שנפטר מסרטן

 

[shlish2004]

המשפט הכי מעצבן היה בזמן השבעה

ישבנו חבריי ילדות שלי ואני, ומה לעשות, לאחר כמה שנים שלא נפגשנו העלנו קצת חוויות והתחלנו לצחוק. לפתע הגיע אחד האנשים שהגיע להוריי והחל להטיף לי מוסר כי אני לא אמור להיות שמח בזמן השבעה. אני, שישנם רגעים שבו הפיוז אצלי קצר ביותר, ישר עניתי לו - "מי אתה שתקבע לי אם להיות שמח או לא, עוד לא ראיתי על הכיס שלך תווית שכתוב עליה אלוהים". עמית

 

[eaz1514]

זה לא משפט, זה מעשים

אמהות של חברים של רונן פשוט התחמקו ממני, העמידו פנים שלא ראו אותי או שראו אותי ועברו את הכביש רק לא להתקל בי פנים מול פנים. אנחנו גרים באותו מקום מאז שרונן בן 3. שכונה חדשה שאנחנו היינו בין חלוציה, רונן התחנך באותו גן - בית ספר יסודי- גימנסיה, יחד עם כל ילדי השנתון שלו. זה מאוד כאב לי. עדיין כואב. בחלוף השנים התחדש הקשר עם כמה מהן אבל אני מרגישה את אי הנוחות מצידן כשהן מספרות לי שמושיקו לומד בארה"ב, אסף סיים תואר ראשון ועובד בהייטק, סיוון חזרה בתשובה ועומדת להתחתן. אני שמחה לשמוע, הן לא מבינות אותי. אילנה, אמא של רונן

 

[דנה של רותם]

"עכשיו אתם משפחה נורמאלית"

זה המשפט שנאמר ע"י אחד מחברינו הטובים ביותר כמה חודשים אחרי שרותם נפטר. עם המחלה של רותם התמודדנו במשך כמה שנים טובות (בעצם מאז שהוא היה בן חצי שנה) ועד למותו. המון דברים שמשפחות "רגילות" עושות נמנעו מאיתנו, בעיקר טיולים משותפים ונסיעות לחו"ל עם הילדים. אחרי שרותם נפטר התחילו להזמין אותנו לטיולים וכאלה, וזה המשפט שיצא לחבר מהפה, כשרצה להסביר למה עכשיו הוא מזמין אותנו ולמה לדעתו אנחנו יכולים להצטרף. אני לא כועסת ולא מאשימה, המשפט נאמר באמת בתמימות , אני רק מבקשת טיפה יותר רגישות ומחשבת תחילה....

 

[eaz1514]

דנה באמת שהם לא אשמים אבל בכל זאת

קצת רגישות !! איך אפשר לגרום לאנשים להבין שאנחנו מדממים גם אם נראים "נורמלים".

אילנה אמא של רונן

 

[חיה אש]

המשפטים ,המילים של האנשים מולנו

אכן יכולים להוריד אותי למטה למטה . דנה אני חייבת להגיד לך שאני שמעתי הרבה משפטים אבל לא יודעת איך הייתי נוהגת עם חבר טוב שיגיד לי משפט כזה. ביום שהודיעו לנו מקצין העיר..השמועה רצה והגיעה אמא של החבר הכי טוב של הבן (כשעה אחרי ההודעה) וצרחה לי: "איך לא שמרת עליו!?" אני יודעת שזה היה בלהט אני יודעת שזה לא היה בכוונה לפגוע אבל....הבן שלה התעלף אצלנו בחצר ואני רצתי לטפל בו אז המשפט שלה היה :"אוי לי גם הבן שלי יילך ". כל זה שעה לאחר ההודעה לא יודעת איך תפקדתי ... רציתי רק להיות לבד עם הילדים שלי אבל שום דבר לא היה בשליטתי מרגע זה ועד תום השבעה ...מתום השבעה העמדתי דברים במקומם ואנחנו מתמקדים בילדים ובנו ... איריס...הימים האלה שאנו חווים אין לי זמן להתעסק באבל שלי בכאב שלי מלבד הדקות שאני יושבת פה או שאני במיטה בלילה. הדבר שהכי חסר לי זה לגשת לבית העלמין וכבר הזהיר אותי המנהל של המקום (שבמקרה פגשתי במכולת ויודע שאני מגיעה כמה פעמים בשבוע) שלא אעיז להגיע כמובן הסביר לי שזה "פסק הלכה" ...אני עדיין שוקלת מה לעשות בינתיים השבוע לא הייתי וזה נורא קשה לי. אני עסוקה בילדים שזקוקים לי בכל רגע...עם החרדות שלהם עם להעסיק אותם (רועי כבר לגמרי משתגע רק רוצה בית ספר) אתמול מהעבודה לקחו אותנו לטיול אורור וכיף לילדים בתל אביב והסביבה וטוב שכך חסכנו להם את הגראדים ונפל אחד ממש ברחוב שמוביל אלינו לסמטה.... (אחד כבר נפל בבית ספר של דניאל ואתמול הייתי חייבת לעבור ליד בית ספר להראות לו שבית הספר לא ניזוק ,זה נפל בחצר וכבר החליפו את השמשות) .שיהיה יום רגוע ושנה אזרחית טובה יותר .

 

[מלכת הלבבות 8]

יש המון אבל אומר כזה דבר

כל מי שיודע את סיפור חייה של אימי הביולוגית ז"ל וקורא את האתר שואלים את השאלה הכי הזויה ומרגיזה איך אפשר לאהוב מישהו או מישהי שבכלל לא הכרת?