בהמשך לנושא הצגת גבולות לילדים...

בהמשך לנושא הצגת גבולות לילדים...

תפקיד ההורים לנהל את הבית. בית שלא מנוהל על ידי ההורים מנוהל על ידי הילדים. במצב עניינים כזה הילד מחליף את מקום ההורה. בבתים שמרחב הניהול פתוח ילדים תופשים תפקיד הורי. תפקיד הורי לא בריא, לא מתאים ומפריע להתפתחות הילד ולהנאה שלו משלב הילדות. דרוש אומץ לומר לא. יש לנו זכות וגם חובה לומר לא. תפקידנו לא להתחנף, לא לרצות ולא לפצות. תפקידנו לחנך. לעזור לילד להבין את המסגרת מה מותר ומה אסור ? להבחין בין טוב לרע. זה לא קל. איך אתם עושים זאת? אשמח לשמוע, דוגמאות ועצות של גולשים יתקבלו בברכה, עינת גבע יועצת משפחתית מכון אדלר.
 

michal199

New member
מתי נכון לוותר על ה"לא"

עינת שלום, יש לי 2 ילדות בנות ארבע וחצי ושבע. לעיתים כהורה, אתה אומר לא או אסור על נושא שהוא ברמת חשיבות בינונית או נמוכה, כמו ללכת לגן עם חצאית וגרביונים ביום קריר.... השבוע בתי הקטנה התעקשה ללכת לגן עם חצאית וגרביונים ואני די התעקשתי לאור מזג האויר על מכנס. בתי התעקשה, אבל עשתה את זה יפה
, התפשטה, ביקשה עזרה מאחות הגדולה (קצת גדול עליה להלביש גרביונים למישהו אחר) ולבסוף ישבה במשך כ 10 דקות ובדמעות אמיתיות ניסתה לגרוב לבד את הגרביונים. בשלב זה נשברתי, והחלטתי כי זה לא ממש נורא ועקרוני, ומגיע לה בונוס על המאמץ, ועזרתי לה ללבוש את מה שבחרה. הילדה היתה מאושרת והאמת היא שגם אני. מה דעתך, האם זה בסדר לחזור בך כי הילד עושה מאמץ ומראה שהנושא מאוד עקרוני לו (בהנחה כמובן שלי הנושא לא קריטי). תודה, מיכל
 
" לחשוב רחוק"

שלום רב מיכל וברוכה הבאה לפורום, שאלתך מעוררת שאלות נוספות כגון: האם בבית שלכם בדרך כלל "לא" זה לא? האם הלאווים נאמרים לאחר שיקול דעת הורי מעמיק? קריאת בין השורות שלך מלמדת שבעינייך גמישות מותאמת היא ערך ונוקשות מוגזמת נותנת תחושה של ניכור,מרחק וחוסר הבנה. אני מסכימה איתך. יחד עם זאת, מומלץ לצמצם את מספר הלאווים שנאמרים בבית למצבים שהם בנפשנו, כלומר "לחשוב רחוק" ולבדוק האם אני משוכנע שה"לא" נחוץ? האם ארצה ואוכל להיות עקבי גם אם... הילדים יכנסו לפולחן של משא ומתן, גם אם הם ימחו, יבכו, ילחצו ... ? במקרים אלה נוכל לומר לא, מאחר והם נהירים לנו, נחוצים בעינינו, והגיוניים לנו, נוכל לתווך אותם לילדים :"אי אפשר, ואני אגיד לך למה?" ילד שמקבל הסבר, מרגיש נחשב וחשוב, מבין את הגיון הברזל ולרוב מוכן לשתף פעולה. בבית שמתפקד על בסיס של כללים ברורים אפשר לפעמים להתגמש ושוב, להסביר למה? חשוב שנדע :התגובות שלנו הם בית הספר של הילדים. מהן הילדים מסיקים מסקנות, מי אנחנו? ואיך כדאי להם לפעול בפעם הבאה? חשוב לעצור ולשאול: איזה מסר אני רוצה להעביר כעת? ומהי ההתייחסות שתגביר את הסיכוי שהמסר שהאני רוצה להעביר אכן יעבור? אשמח למחשבות, הגיגים ושאלות נוספות בנושא או בסוגיות אחרות המעסיקות אותך, להשתמע, עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר.
 
למעלה